העסקת עובדים ללא רישיון והפרת חוק הגנת השכר

] [2: 10 א)   (1)   לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, אלא אם כן הוא בעל היתר מיוחד לכך מאת שר הפנים ועל פי תנאי ההיתר האמור; הוראת פסקה זו לא תחול על מתן שירותי כוח אדם של עובדים שהם מסתננים כהגדרתם בסעיף 1י2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, בידי קבלן כוח אדם, ותחול על קבלן כוח אדם העוסק במתן שירותי כוח אדם של עובדים כאמור חובת רישיון לפי סעיף 2; ] הנאשם– הפרת חובת הפיקוח עבירה לפי סעיף 21 לחוק העסקת עובדים, עבירות לפי סעיפים 2(א), 10א לחוק עסקת העובדים.

הנאשמת– עבירה לפי סעיף 1ד(ג)[footnoteRef:3] לחוק עובדים זרים תשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") – ניכוי משכרו של עובד זר בגין ביטוח רפואי; עבירה לפי סעיף 2(ב)(3)[footnoteRef:4] לחוק עובדים זרים – העסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי לעובד זר; עבירה לפי סעיף 2 (ב)(9)(ב)[footnoteRef:5] לחוק עובדים זרים – ניכוי משכרו של עובד זר בנגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

...

לאור האמור לעיל, אין מקום לחרוג ממתחם הענישה שנקבע בפסיקה ובהתחשב בנסיבות אשר פורטו לעיל מחד ומנגד מאחר ומדובר ב-69 מעשים, אני קובעת כי העונש של הנאשמת יעמוד על 50% מהקנס המקסימלי (אשר עומד על סך 14,600 ₪) סה"כ 7,300 ₪, השיקול הנוסף שנלקח בחשבון הוא כי לא נטען על ידי המאשימה שנגרם נזק למי מהעובדים.

משלא עלתה בקשה לפריסת תשלומים במהלך הטיעונים לעונש, אני קובעת כי ככל שבדעת הנאשמים לבקש פריסת תשלומים יגישו בקשה מתאימה בתוך 7 ימים מהיום ועד לא יאוחר מיום 17.8.2022 ויציינו בה את עמדת המאשימה.

בנוסף, אני מורה לנאשמים לחתום, בתוך 30 ימים ממתן גזר דין זה, על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן יישאו הנאשמים בתשלום הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירה בודדת, ביחס לכל אחת מהעבירות בהן הורשעו.

במקרה דנן, הנאשמת 1 העסיקה במהלך 3 חודשים שישה עובדים, מבלי שהייתה רשאית לעשות כן. העסקת עובדים ללא רישיון לעסוק כקבלן כח אדם, עלולה הייתה לגרום נזק לעובדים ועל בית הדין להוקיע תופעה זו. מה גם שהעובדים הועסקו כמנופאים, עבודה הטומנת בחובה סיכונים רבים, וכל זאת מבלי שהועמדה ערובה מתאימה להבטחת הזכויות שלהם.

מיתחם הענישה ההולם והעונש ביחס לאישום השני בדבר ניכוי כספים ואי העברתם ליעדם בהתאם לחוק הגנת השכר - הנאשמים ניכו משכר העובדים ולא העבירו את הכספים ליעדם (פנסיה).

כאמור בסעיף 26(א) לחוק הגנת השכר: "נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף 25ב בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה". בהתאם לאמור בסעיף 26(ד) לחוק הגנת השכר "בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה".

בתוך 30 יום מהיום יחתום הנאשם על התחייבות שלא לעבור עבירה על חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ועל חוק הגנת השכר במשך 3 שנים מיום קבלת גזר הדין, שאם לא כן יחויב בקנס בסך 1,130,000 ₪ בגין חוק הגנת השכר ו-14,400 ₪ בגין חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.

...

בהתחשב באמור לעיל אני גוזרת על הנאשם בגין העבירה של ניכוי סכומים משכר העובדים ואי העברתם ליעדם סך של 10,000 ש"ח, שישולם ב-100 תשלומים.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: בגין עבירה של העסקה ללא רישיון קבלן כוח אדם לפי סעיפים 2(א) ו-20(ב) לאותו חוק – 7,200 ₪.

כמו-כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין הפרת חובת הפיקוח בהתאם לסעיפים 2(א) ו-21 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם – 5,840 ₪, שישולם ב-24 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.2023.

המבקש 2 הוא מנכ"ל המבקשת 1 ובעל מניות יחיד בה. המשיבה הגישה נגד המבקשים כתב אישום בבית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב, בו הואשמה המבקשת 1 באישומים אלה: העסקת עובדים ללא רישיון לפי הוראת סעיף 2(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים); העסקת תושבים זרים ללא היתר לפי סעיף 10א לחוק העסקת עובדים; הנפקת תלושי שכר לא תקינים לפי סעיף 24(ב) וסעיף 25ב(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר); ניכוי שלא כדין משכר עובד זר לפי סעיף 1ד(ג) לחוק עובדים זרים תשנ"א – 1991 (להלן: חוק עובדים זרים), סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים וסעיף 2(ב)(9)(ב) לחוק עובדים זרים.

בגזר הדין מיום 9.8.2022, אשר ניתן בהיעדר הצדדים, השית בית הדין האיזורי על המבקשת 1 את הקנסות הבאים: קנס בסך 80,640 ש"ח בגין העסקת עובדים ללא רישיון כדין, קנס בסך 7,300 ש"ח בגין הנפקת תלושי שכר לא תקינים וקנס בסך 60,000 ש"ח בגין ניכוי ביתר של דמי ביטוח רפואי מעובד זר. בנוסף, השית בית הדין האיזורי על המבקש 2 קנסות בסך כולל של 27,490 ש"ח בגין עבירות של הפרת אחריות נושא משרה.

...

המבקשים טענו עוד, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד לנוכח ההשלכות ה"הרסניות" של פסק הדין לגביהם ולנוכח סיכויי הערעור הגבוהים לטעמם.

מסקנה זו עולה, בין היתר, נוכח טענת בא כוח המבקשים, אשר נתמכה בתצהיר מטעמו, לפיה בתקופה הרלוונטית הוא התמודד עם משבר משפחתי ומצב בריאותי לא תקין, דבר אשר תרם לטענתו לטעות במניין הימים להגשת הערעור.

ביחס לעבירות אי העברת הכספים שנוכו משכרם של העובדים, לדידה של המאשימה מעבר לערכים המוגנים בחוק הגנת השכר אשר נועדו להבטיח את הזכויות המינימאליות של העובדים, מדובר בשליחת יד ישירות לכיסו של העובד משום שמדובר בנכוי שבוצע ולא הועבר ליעדו כאשר המטרה היא להבטיח את זכויותיהם הסוציאליות של העובדים.

ביחס לאישום הראשון - העסקת עובדים ללא רישיון קבלן כוח אדם, לשון החוק להעסקת עובדים ברורה: " 2. (א) לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם כן הוא בעל רישיון לכך מאת השר ועל פי תנאי הרישיון. " כך שהעסקת שלושה עובדים ללא קבלת רישיון מתאים הנה הפרה בוטה של הוראות החוק.

סיכום עד כאן - מצאנו לקבל את טענת המאשימה כי כל אישום מהוה ארוע נפרד, כך שאי העסקת עובדים ללא רישיון קבלן כוח אדם מהוה ארוע אחד אולם בשונה מטענת המאשימה כולל עבירה אחת, ואי העברת כספים ליעדם לאחר נכויים משכר העובדים מהוה ארוע שני, אשר כולל שלוש עבירות, אחת ביחס לכל עובד.

...

בהתחשב בכך שמדובר בעבירה ראשונה, במשך ביצעו העבירה –ארבעה חודשים בלבד ולאור שיתוף הפעולה של הנאשם וחלקו בביצוע העבירה אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 100,000 ₪ בגין אישום זה. אציין כי עיינתי בפסיקה אליה הפנה הנאשם טרם גזירת דינו שם נגזרו סכומים סמליים אולם מדובר במקרים בהן היו נסיבות אישיות חריגות שאינן קיימות בענייננו וכן בחברה אשר היה מוכח כי היא נמצאת בפירוק, כאשר בענייננו הנאשם אך טען כי עסקו אינו פעיל אולם לא הביא כל מסמך לאשר זאת.

משלא עלתה בקשה לפריסת תשלומים במהלך הטיעונים לעונש, אני קובעת כי ככל שבדעת הנאשם לבקש פריסת תשלומים יגיש בקשה מתאימה בתוך 7 ימים מהיום ועד לא יאוחר מיום 29.3.2023 ויציין בה את עמדת המאשימה.

בנוסף, אני מורה לנאשם לחתום, בתוך 30 ימים ממתן גזר דין זה, על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בגינן הורשע למשך שלוש שנים מהיום, שאם לא כן יישא הנאשם בתשלום הקנס המרבי הקבוע בחוק ביחס לאישומים בהם הורשע.

המערער הורשע כי הפר את חובת הפיקוח המוטלת עליו כנושא משרה לפי סעיפים 21 לחוק העסקת עובדים (האישום הראשון), 26 לחוק הגנת השכר (האישום השני) ו – 5 לחוק עובדים זרים (האישום השלישי), וכן הורשע בעבירות על אותם סעיפי חוק בהם הורשעה המערערת בכל אחד מהאישומים.

ההגנה מתבצעת במספר דרכים, ובין היתר חיוב קבלן בהוצאת רישיון וממילא עמידה בתנאים המוקדמים ובפיקוח בתקופת הרשוי; חיוב הקבלן המורשה בהפקדת ערובה ובהתאמת שיעורה לשכר עובדי הקבלן; ובהטלת סנקציה פלילית הן על הקבלן הפועל ללא רישיון והן על מי שמעסיק עובדי קבלן כאמור.

...

לטעמנו אין לכך הצדקה, והדבר הוביל לקביעת קנס כולל למערערת שהוא גבוה ואף אינו מידתי".

התוצאה האופרטיבית דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שהתיק יוחזר לבית הדין האזורי לגזירת העונש באישום הראשון ובאישום השלישי, לאחר שבגין כל אחד מאישומים אלה ייקבע מתחם ענישה הולם לכל אחד מהמערערים בהתחשב בנסיבות העבירה ובמצבם הכלכלי כמפורט בחוק העונשין ובפסיקה.

סוף דבר – הערעור מתקבל וההליך יוחזר לבית הדין האזורי לקביעת מתחם הענישה ההולם באישומים הראשון והשלישי, בשים לב לקביעותינו ולהערותינו לעיל, ולגזירת עונשם של המערערים באישומים אלה.