העסקת עובדים זרים ללא הפקדת פיקדון וביטוח רפואי

המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשם ביום 29.10.20 בגין הפרת הוראת החיקוק של העסקת עובד זר "מסתנן" ללא הפקדת פקדון – עבירה לפי סעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

להבדיל מעבירות של העסקה שלא כדין, או העדר ביטוח רפואי, בהן החובה החלה על המעסיק היא למשך כל תקופת ההעסקה, הרי שבעבירת פקדון, החובה החלה על המעסיק היא עבור כל חודש עבודה של העובד, כאשר כל חודש מהוה עבירה בפני עצמו.

...

מכל האמור לעיל עולה אפוא כי לצד התכלית המרכזית של הוראות סעיפים 1יא ו – יא1 עד 1יא9 לחוק, שהיא "להבטיח את יציאתם של מסתננים ועובדים זרים אחרים מישראל כדין ובמועד" כדברי הצעת החוק המתקן, תוך מתן תמריץ כלכלי חיובי לעובד הזר העוזב כדין את הארץ, קיימות מטרות נוספות של הבטחת הזכויות הסוציאליות של העובדים המסתננים ושל הקטנת הפגיעה בעובדים הישראליים באמצעות ייקור עלות העסקתם של המסתננים.

בהתחשב בכך שבמקרה דנן המדובר בשני עובדים, וב-15 יחידות עבירה, אני סבורה כי מתחם הענישה הראוי הוא בין 15,000 ל-45,000 ₪.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני סבורה כי יש להשית על הנאשם קנס כספי על הרף הנמוך בסך של 18,000 ₪.

המאשימה הגישה כתב אישום נגד הנאשמת, חברת שלי משה מתכות בע"מ, המייחס לה העסקה של 16 עובדים זרים שהם מסתננים, ללא שהפקידה עבורם בקרן או בחשבון הבנק את חלק המעסיק במועד הקבוע בחוק (סעיף 5 בכתב האישום), וכן העסקה של 15 עובדים (אותם עובדים בגינם הואשמה הנאשמת בהעסקה ללא הפקדת פקדון), ללא שהסדירה עבורם ביטוח רפואי (סעיף 6 בכתב האישום), בתקופות המפורטות בכתב האישום.

...

כתב האישום ייחס לנאשמת עבירות על פי הוראות החיקוק הבאות: אי הפקדת פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן בניגוד לסעיפים 1יא1 ו- 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן- חוק עובדים זרים), בנוגע ל-16 העובדים שפורטו בכתב האישום ובנוגע לתקופות שפורטו בסעיף 5 בכתב האישום, וכן העסקה ללא ביטוח רפואי בניגוד לסעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, זאת בנוגע ל-15 עובדים שפורטו בסעיף 6 בכתב האישום ובנוגע לתקופות העסקה שפורטו שם. בסעיף 15 בהכרעת הדין קבעתי: "על כן, אני קובע כי התקיים בנאשמת יסודות עבירת אי הפקדת פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן בנוגע ל-16 עובדים זרים ובנוגע למועדים שפורטו בסעיף 5 לכתב האישום: בנוגע לעובדים המפורטים בסעיפים 3.1-3.15 לכתב האישום בחודשים 9/18 ועד לחודש 5/19 (9 חודשים) ובנוגע לעובד המפורט בסעיף 3.16 בכתב האישום מחודש 2/19 ועד לחודש 5/19 (4 חודשים). " בסעיף 18 בהכרעת הדין קבעתי: "על כן, אני מרשיע את הנאשמת בעבירה של העסקת 6 עובדים זרים ללא עריכת ביטוח רפואי כדין ובמועדים הבאים: בנוגע לעובד המפורט בסעיף 6.א בכתב האישום מיום 16.7.18 ועד ליום 31.7.18 וכן מיום 28.9.18 ועד ליום 27.3.19; בנוגע לעובד המפורט בסעיף 6.ה בכתב האישום, מיום 1.1.18 ועד ליום 12.2.18 וכן מיום 14.5.18 ועד ליום 9.6.18; בנוגע לעובד המפורט בסעיף 6.ו בכתב האישום מיום 2.3.17 ועד ליום 12.7.17 וכן מיום 1.4.18 ועד ליום 28.5.18; בנוגע לעובד המפורט בסעיף 6.ח בכתב האישום מיום 1.7.18 ועד ליום 28.12.18; בנוגע לעובד המפורט בסעיף 6.ט בכתב האישום מיום 13.5.18 ועד ליום 31.8.18 ובנוגע לעובד המפורט בסעיף 6.י בכתב האישום מיום 22.2.18 ועד ליום 28.4.18 (פתיח הסיכומים מטעם המאשימה). " במסגרת הטיעונים לעונש ביקשו באי כוח המאשימה לגזור על הנאשמת קנס בשיעור של 645,000 ₪ (600,000 ₪ בגין עבירת הפיקדון ו – 45,000 ₪ בגין עבירת הביטוח).

מאחר שמדובר בביקורת אחת ובהעסקה אחת בעלת תשתית עובדתית זהה אני קובע שמדובר באירוע אחד הכולל מספר רב של מעשים מאחר שמדובר ב - 16 עובדים, עבירה שנעברה 139 חודשים לגבי אי הפקדה ו-25 חודשים לגבי עבירת הביטוח.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני קובע שאין למצות את הדין עם הנאשמת ואין להחמיר עמה לאור העובדה שמדובר בעבירות שנעברו בשנת 2018 ובשנת 2019, אין לה עברה פלילי ובעלי החברה תיאר את מצבה הכלכלי המורכב.

בנסיבות אלה מצאתי לגזור על הנאשמת קנס של 165,000 ₪ בלבד, אני ער לכך שהקנס הסופי הוא בגובה מכפלת מספר העובדים בקנס המינימלי (16*10,000 ₪) בתוספת 5,000 ₪ בלבד, אולם כאמור מדובר באירוע אחד אף על פי שמדובר בחודשים רבים מאד וכאמור החלטתי שלא למצות עם הנאשמת את הדין.

בסך הכל, יוחסו לנאשמת 1 בכל תיקי החקירה ארבע עבירות של העסקת עובדים זרים שלא כדין, בנגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים; ארבעים וחמש עבירות של העסקת עובד זר ללא ביטוח רפואי, בנגוד לסעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, ושמונה עבירות של העסקת עובד זר שהוא מסתנן ללא הפקדת פקדון, בנגוד לסעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים.

...

בשקלול כל האמור, שוכנעתי כי תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה ביחס לכל העבירות בהן הורשעו הנאשמים במסגרת הליך זה, למעט ביחס לעבירה לפי חוק קבלני כח אדם, בגינה מצאתי להשית קנס בשיעור של 40% מהקנס המרבי על הנאשמת 3, ובשיעור של 30% מהקנס המרבי על הנאשמים 2 ו – 4.

לפיכך אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן: בתיק 17919-08-18 על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך של 3,000 ₪ לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

לסיכום, אני משיתה על הנאשמת 1 קנס כספי בסך כולל של 248,000 ₪ בגין כלל העבירות בהן היא הורעשה במסגרת הליך זה. על הנאשם 2 אני משיתה קנס כספי בסך כולל של 185,260 ₪ בגין כלל העבירות בהן הוא הורעש במסגרת הליך זה. על הנאשמת 3 אני משיתה קנס כספי בסך כולל של 120,769 ₪ בגין כלל העבירות בהן היא הורעשה במסגרת הליך זה. על הנאשם 4 אני משיתה קנס כספי בסך כולל של 66,260 ₪ בגין כלל העבירות בהן הוא הורעש במסגרת הליך זה. קנסות אלה ישולמו ב-60 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10.12.21 ומדי 10 לכל חודש עוקב.

בישיבת ההקראה שהתקיימה בפניי ביום 13.03.22, הודה הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן: העסקה ללא ביטוח רפואי ואי הפקדה לפקדון לעובד זר שהוא מסתנן בנגוד לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, והכל כמפורט בפרק ב' לכתב האישום.

...

בהקשר זה אציין, כי לאור העובדה שכאמור לעיל החלטתי לחרוג ממתחם הענישה לקולא בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, החלטתי להחמיר עמו בכל הקשור לקנס המותנה ולחייב אותו בקנס מותנה בסך של 116,800 ₪.

בנוסף, בשל ההחלטה להקל עמו במעט מבחינה כספית, החלטתי להיעתר לבקשת המאשימה ולגזור עליו עונש של מאסר על תנאי של חצי שנה למשך שנתיים מהיום.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (1) קנס כספי בגובה 16,000 ₪, שישולם ב- 8 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך של 2,000 ₪ כל אחד.

ביום 14.11.22 הורשעו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום כדלקמן: נאשמת 1: העסקה ללא ביטוח רפואי – עבירה על סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים); העסקת עובד זר שהוא מסתנן ללא הפקדת פקדון - עבירה על סעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים.

...

לאור כל האמור לעיל, בנסיבותיהם המיוחדות של הנאשמים מחד גיסא ובהתחשב בנסיבות החריגות השוררות בישראל במועד מתן גזר הדין, לרבות ההיבט הכלכלי של נסיבות אלה, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים, תוך חריגה כאמור ממתחם הענישה: נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה של העדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 8,000 ₪, וביחס לעבירה של היעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪.

כאמור לעיל, החלטתי להורות לכל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו על פי הודאתם למשך התקופה המקסימלית הקבועה בחוק – 3 שנים.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה של העדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 8,000 ₪, וביחס לעבירה של היעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪.