העסקת עובדים זרים ללא היתר זיכוי

בע"פ 1001/01 מדינת ישראל – ניסים, פ''ד לח (2003) 145 נקבע, כי העסקה ללא היתר הנה "עבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה"".

לעניין גזירת העונש אציין, כי יש לזקוף לזכות הנאשמים את ההודאה בעבירות תוך נטילת האחריות וחסכון בזמן השפוטי.

...

לפי גישה זו, השאלה מהו אותו "מעשה" אמנם אינה זהה לשאלה מהו אותו "אירוע", אך גם לצורך השאלה מהו "אירוע" ניתן להיעזר במבחן הצורני-עובדתי וכן במבחן האינטרס המוגן, כך ש"מסכת של מעשים ועבירות תוגדר "אירוע אחד" בכל אותם מצבים שבהם ההסתכלות באירוע העברייני תביא את המתבונן למסקנה שפיצולם יהיה מלאכותי, וכי לאמיתו של דבר מדובר במכלול אחד", ועם זאת "ריבוי נפגעים עשוי להשפיע על הסיווג הראוי. כך, יהיה אפשר לקבץ רצף של עבירות נפרדות לכדי אירוע אחד כאשר מדובר בפגיעה קלה באינטרס המוגן או כשמדובר בקרבן אחד, ואילו כאשר האינטרס החברתי המוגן הוא אינטרס רב עוצמה, וקיימים מספר קורבנות, תופרד כל עבירה ותיחשב לאירוע בפני עצמו" (יניב ואקי ויורם רבין, הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא, הפרקליט נ"ב 413 (2012); להלן: ואקי ורבין; בעמ' 443).

כן ראו עפ (ארצי) 29843-01-21 מדינת ישראל - מאפיית אורן משי בע"מ (2.5.22) שם נפסק, כי "ראשית יובהר שגם אם מדובר באירוע אחד, מדובר באירוע הכולל עשרה מעשים ולא מדובר באירוע אחד הכולל מעשה אחד. בעניין זה מקובלת עלינו טענת המערערת כי קביעת בית הדין האזורי אינה יכולה לעמוד ובגזירת העונש יש להתחשב בין היתר במספר המעשים (ע"פ 12606-04-19 ל.מ. שירותי כוח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל)". בנסיבות אלו ייקבע מתחם ענישה אחד תוך התחשבות בכך שמדובר בריבוי עבירות ולא יקבעו מתחמי ענישה לכל עבירה בנפרד.

בנסיבות אלו אני סבור כי יש להעמיד את מתחם הענישה במקרה זה לעניין הנאשמת על שיעור של בין הקנס המנהלי בסך 95,000 ₪ לבין 570,000 ₪.

סוף דבר: הנאשמים ישלמו את הקנסות שנקבעו לעיל ב-60 תשלומים חודשיים, שווים ועוקבים החל מיום 1.2.23 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.

בע"פ 1001/01 מדינת ישראל – ניסים, פ''ד לח (2003) 145 נקבע, כי העסקה ללא היתר הנה "עבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה"".

לעניין גזירת העונש אציין, כי יש לזקוף לזכות הנאשמת את ההודאה בעבירות תוך נטילת האחריות וחסכון בזמן השפוטי.

...

לפי גישה זו, השאלה מהו אותו "מעשה" אמנם אינה זהה לשאלה מהו אותו "אירוע", אך גם לצורך השאלה מהו "אירוע" ניתן להיעזר במבחן הצורני-עובדתי וכן במבחן האינטרס המוגן, כך ש"מסכת של מעשים ועבירות תוגדר "אירוע אחד" בכל אותם מצבים שבהם ההסתכלות באירוע העברייני תביא את המתבונן למסקנה שפיצולם יהיה מלאכותי, וכי לאמיתו של דבר מדובר במכלול אחד", ועם זאת "ריבוי נפגעים עשוי להשפיע על הסיווג הראוי. כך, יהיה אפשר לקבץ רצף של עבירות נפרדות לכדי אירוע אחד כאשר מדובר בפגיעה קלה באינטרס המוגן או כשמדובר בקרבן אחד, ואילו כאשר האינטרס החברתי המוגן הוא אינטרס רב עוצמה, וקיימים מספר קורבנות, תופרד כל עבירה ותיחשב לאירוע בפני עצמו" (יניב ואקי ויורם רבין, הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא, הפרקליט נ"ב 413 (2012); להלן: ואקי ורבין; בעמ' 443).

כן ראו עפ (ארצי) 29843-01-21 מדינת ישראל - מאפיית אורן משי בע"מ (2.5.22) שם נפסק, כי "ראשית יובהר שגם אם מדובר באירוע אחד, מדובר באירוע הכולל עשרה מעשים ולא מדובר באירוע אחד הכולל מעשה אחד. בעניין זה מקובלת עלינו טענת המערערת כי קביעת בית הדין האזורי אינה יכולה לעמוד ובגזירת העונש יש להתחשב בין היתר במספר המעשים (ע"פ 12606-04-19 ל.מ. שירותי כוח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל)". בנסיבות אלו ייקבע מתחם ענישה אחד תוך התחשבות בכך שמדובר בריבוי עבירות ולא יקבעו מתחמי ענישה לכל עבירה בנפרד.

בנסיבות אלו אני סבור כי יש להעמיד את מתחם הענישה במקרה זה על שיעור של בין הקנס המנהלי לבין הסכום שהמאשימה הציעה כרף עליון, קרי: בין 107,500 ₪ לבין 300,000 ₪.

סוף דבר: הנאשמת תשלם את הקנס שנקבע לעיל ב-40 תשלומים חודשיים, שווים ועוקבים החל מיום 1.2.23 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.

לפניי בקשת הנאשמים להורות על קבלת תסקיר קצין מבחן לבחינת האפשרות לביטול הרשעתם בעבירות בהן הורשעו: העסקה שלא כדין , עבירה על סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 (להלן- החוק), העסקה ללא היתר , עבירה על סעיף 2(א)(2) , וכן העסקה ללא ביטוח רפואי עבירה על סעיף 2(ב)(3) לחוק.

כפי שנפסק, הפגיעה באפשרות לזכות במכרזים היא "תוצר נילווה של כל הרשעה בנסיבות דומות..."   12.

...

לטענת המאשימה, יש לדחות את הבקשה משעה שלא מתקיימים התנאים המצטברים המאפשרים הימנעות מהרשעה כאשר האחד עוסק במהות העבירה המאפשרת את ביטול ההרשעה והשני דן במצב בו ייגרם נזק ממשי ומוחשי כתוצאה מהרשעה בעבירה.

באופן זהה, דין טענות הנאשם ביחס למעמדו כדירקטור בחברה, להידחות.

בנסיבות המקרה הנדון, בשם לב לסוג העבירה וחומרתה וכן האינטרס הציבורי בהותרת העבירה על כנה ומשלא הונחה תשתית עובדתית להוכחה וודאית לפגיעה בפרנסה ובמצבם הכלכלי של הנאשמים , לא שוכנעתי כי נסיבות הנאשמים מטות את הכף ומובילות לעבר קבלת הבקשה וביטול ההרשעה.

  סוף דבר לאור כל המקובץ , משעה שלא הוכח כי קיימות נסיבות חריגות וקיצוניות באופן המצדיק היענות לבקשה לביטול הרשעת הנאשמים, ולאור העבירות בהן הורשעו הנאשמים, דין הבקשה להידחות.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת קרן כהן; ת"פ 49510-12-19), במסגרתו הורשעה המערערת 1 (להלן: המערערת) בעבירה של העסקת עובדת זרה שלא על פי היתר כדין לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים או החוק) וכן בעבירה של העסקתה ללא ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק.

לאורך כל הדרך מסר המערער גרסה המלמדת כי נקלע לסיטואציה בתמימות מסוימת, והגם שטעה באי ביצוע הבירורים הדרושים ובהסתמכותו על דברים שמסרה לו העובדת וסבר בטעות כי העברת דיווח מסודר לרשויות מלמדת על חוקיות העסקתה - ניתן וראוי לזקוף לזכותו את הנסיבות הללו בעת קביעת העונש, בהצטרף לנסיבות שנלקחו בחשבון על ידי בית הדין האיזורי וביניהן העובדה כי דובר במקרה יחיד ובעובדת בודדת.

...

ביחס למערער אנו סבורים כי יש להפחית במקצת גם את המתחם שנקבע, ולהעמיד את הרף התחתון על סך של 3,000 ₪ (בעוד שהרף העליון יוותר 10,000 ₪).

שוכנענו כי אין לייחס למערער חוסר מהימנות שכן לא מצאנו פער ממשי בין הודעתו כפי שנמסרה לחוקר לבין עדותו בבית הדין.

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו, ביחס לגובה הקנסות שהוטלו על המערערים אשר יופחתו כאמור בסעיף 35 לעיל לסך של 15,000 ₪ למערערת ו-3,000 ₪ למערער.

העירעור כנגד הכרעת הדין: כנגד המערער ורעייתו הוגש ביום 16.10.2018 כתב אישום אשר ייחס להם העסקת שתי עובדות זרות במשק הבית ללא היתר וללא ביטוח רפואי, בנגוד לסעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(א)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

לאחר שהתנהל הליך הוכחות במהלכו העידו מפקחי המשיבה כמו גם שני בני הזוג, הורשע המערער בשני האישומים שיוחסו לו. בתמצית, למערער שלושה ראשי טיעון: האחד – מחדלי החקירה הרבים פגעו באופן מהותי בהגינות ההליך באופן המצדיק לזכות את המערער; השני – לא היתקיים היסוד העובדתי, שכן לא הוכח שהמערער היה המעסיק של שתי העובדות, על פי מבחני הפסיקה לקיומם של יחסי עבודה; השלישי – לא היתקיים היסוד הנפשי, לנוכח העובדה שרעייתו של המערער טיפלה באופן בלעדי בעינייני משק הבית לרבות העסקת שתי העובדות, והמערער לא בדק את פעולותיה לאור יחסי האמון ביניהם.

...

להלן נתייחס לטענות הערעור העיקריות וטרם לכן נבהיר כי הכרעת הדין מפורטת ומנומקת בהרחבה תוך התייחסות לכל טענות המערער, והיא מקובלת עלינו במלואה.

בהתבסס על תצפית זו, הגישה המדינה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה "להוצאת צו כניסה למקום מגורים ושהייה", בגדרה הצהיר מר מחוי כי – "בהתאם למידע המצוי בידי מינהל אכיפה וזרים, יש יסוד סביר לחשד כי נמצא במקום המגורים אדם השוהה שלא כדין בישראל לפי סעיף 13ה(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל". בית המשפט נעתר לבקשה.

לא מצאנו ממש בטענות המערער לעניין מחדלי החקירה, וקביעותיו המנומקות של בית הדין האזורי מקובלות עלינו.

כללו של דבר: לנוכח האמור, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה הוכח היסוד העובדתי של העבירה.

לא מצאנו כי בנסיבות העניין יש מקום להתערב בשיעור הקנסות שקבע בית הדין האזורי, ההולם את מכלול נסיבות המקרה.

סוף דבר הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה.