העסקת עובד אחר במקום עובדת לאחר שביקשה לחזור מחופשת לידה

בקשר לדוח המתקן שנעשה – הסיבה לבצוע דוח מתקן אינה זכורה לי, לציין כי העובדות שהכינו את התלושים סיימו את עבודתן במשרד ובסבירות גבוהה מאד שלא יזכרו (מכינים הרבה מאוד תלושי שכר מידי חודש, אם תבקשו ניתן לפנות אליהן לבירור העניין) – לציין כי עניין של דוחות מתקנים מאד שכיח ונעשה בתדירות גבוהה – גם לגבי אותו החודש נעשה לאחר שעתיים – וזה נובע ממספר סיבות לדוגמא: לאחר שהעובד/המעסיק מקבל את התלוש מתבררים נתונים נוספים ואז צריך לתקן וגם משיטת העבודה אל מול המוסד לביטוח לאומי (משדרים בקובץ).

כמו כן, התובעת לא חזרה לעבוד בעסק לאחר הפגיעה ואף לא עבדה במקום אחר[footnoteRef:42].

חזוק למסקנתנו ניתן למצוא בסתירות שקיימות בגירסאות התובעת והבן, באי הצגת ראיות אובייקטיביות או אסמכתות בכתב להוכחת הטענות, בדיווחים הסותרים של רואה החשבון, בשכר הגבוה ששולם לתובעת שאינו פרופורציוני לעבודה שביצעה ולהיקף משרתה, בעובדה שהתובעת לא עבדה כלל עד התקופה שבה הייתה עתידה רעיית הבן לצאת לחופשת לידה, בכך שהתובעת לא חזרה לעבוד בעסק לאחר החלמתה ושלא הועסק מחליף בעסק פרט לחודש ספטמבר 2017 ולחודש אחד בלבד ובכך שהבן נעזר תמיד בבני משפחתו ללא תשלום שכר.

...

כללו של דבר: מהראיות והעדויות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבנה וכי עבודתה במהלך החודשים יוני ויולי 2017 בעסק הייתה בבחינת "עזרה משפחתית" לבן בתקופה שבה רעייתו ילדה.

בנסיבות אלה, הגענו למסקנה שיש לדחות את התביעה ושלא ניתן להכיר בפגיעה של התובעת כפגיעה בעבודה בהיעדר יחסי עובד ומעסיק בינה לבנה.

סוף דבר התביעה נדחית.

כמו כן, עתרה לפצוי בגין שכר שלא קיבלה בשל העסקת עובדת הוראה אחרת במקומה וביקשה לזכותה בשעות עבודה של החופשה שנלקחה ממנה לצורך חישוב הותק לשנת הלימודים תשע"ט. לתביעתה זו, קדמה בקשה למתן סעד זמני, בה ביקשה התובעת להורות על עיכוב החלטת וועדת השיבוצים, שהיתכנסה ביום 13.8.2018 ודחתה את בקשת השיבוץ שהגישה.

התובעת הועסקה כממלאת מקום בחופשת לידה מיום 29.1.2018 ועד ליום 16.6.2018 בבית ספר יסודי עין קניא.

אפליה התובעת טענה, עוד בדיון בבקשה למתן סעד זמני שהתקיים בחודש אוגוסט 2018, כי אחותה עבדה 5 חודשים בלבד לאחר ששובצה במקום עובדת הוראה שיצאה לחופשת לידה.

בדיון מיום 10.9.19, לאחר יותר משנה מאז היתקיים הדיון בבקשה למתן סעדים זמניים, חזר ב"כ התובעת על הטיעון וציין כי הניקוד של האחות לא תוקן חרף הצהרת הנתבעת בדיון הקודם.

...

בכל הקשור לסכום הפיצוי שנתבע על ידי התובעת והעומד על 30,000 ₪, לא מצאנו מקום לקבל את התביעה בעניין זה. התובעת לא פירטה כיצד הגיעה לסך הנטען.

בנסיבות אלה, ובהעדר ראיות מהימנות בעניין זה, לא מצאנו מקום לקבל את התביעה בעניין זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי יש לתקן את הניקוד של התובעת באופן שאותן נקודות שהופחתו בגין שנת ותק בעבור שנת הלימודים תשע"ח (2018) יוחזרו לתובעת.

בנסיבות העניין, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ וזאת תוך 30 יום.

כך, על אף שהנתבעת טענה בסעיף 13 לכתב ההגנה מטעמה כי הנתבעת בחרה על דעת עצמה ומרצונה החופשי לסיים את העסקתה בנתבעת ולמעשה נטשה את מקום עבודתה מסיבות שאינן ידועות לנתבעת וכי "התובעת ניתקה כל קשר עמה ו/או מי מטעמה כבר במהלך חודש 11/2015 ומעולם לא הציגה בפניה כל אישור ו/או אחר בדבר יציאתה לחופשת לידה..." (ההדגשות הוספו- ר.ג.); הרי שכבר בסעיף 18 לתצהיר העדות הראשית של מר ממן, הנתבעת שינתה גירסתה וטענה כי כעבור מספר חודשים של העסקה לאחר חופשת הלידה הראשונה "התובעת שוב יצאה לחופשת לידה", משמע, שהנתבעת כן ידעה שהתובעת יצאה לחופשת לידה ולא מדובר במי שניתקה כל קשר עם המעסיק שלה כבר בחודש נובמבר 2015.

על רקע האמור לעיל, בבואנו לפסוק פיצוי לתובעת מצאנו כי מחד גיסא יש לקחת בחשבון לחומרא את העובדה כי חובת השימוע הופרה באופן מלא, וגם כאשר התובעת ביקשה לחזור לעבודה, הנתבעת בפשטות הודיעה לה כי לא תוכל לחזור לעבוד לאחר חופשת הלידה היות ועובדת אחרת תפסה את מקומה; ומאידך גיסא יש לקחת בחשבון לקולא את משך תקופת העסקתה הקצרה יחסית של התובעת ואת גילה הצעיר.

...

התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד מענק לידה – נדחית.

הבקשה לתקן פגם בהליך בדרך של הוספת רכיב שעניינו תשלום פיצויי פיטורים מלאים או הפרשי הפרשות לפיצויים, מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה- נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

להלן נפרט נימוקינו: ראשית, עיון בתצהיר התובעת מעלה כי הצהירה בכל הנוגע לסיום העסקתה כמצוטט: "6. למעשה, בחודש 07/18, כאשר הייתי בהריון מיתקדם הנתבעת ובעלה גילו על עובדת היריוני ולפתע הם אמרו לי שהם רוצים לסיים את העבודה שלי ושהם לא יצטרכו אותי בשנה הבאה, זאת ללא קבלת היתר מהממונה ובנגוד לדין. 8. לאחר שערבתי את אימי בסיפור ששוחחה עם בעלה של הנתבעת, ושלחתי לה מכתב מפורט ביום 3.8.17, הנתבעת החזירה אותי בתחילת שנת הלימודים הבאה, בחודש 09/17... 9. במילים אחרות, כשלושה שבועות לאחר סיום שנת הלימודים הקודמת, חזרתי לעבוד אצל הנתבעת עד ללידה. 10. יודגש כי מעולם לא התפטרתי ולא ביקשתי לעזור, אלא להפך. ביקשתי להישאר והנתבעת היא שניסתה להיפטר ממני בנגוד לדין." עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי תצהירה לא נסתר.

שלישית, עיון בנספח ה' לתצהיר התובעת, מעלה כי בשיחה שהתקיימה בין התובעת לנתבעת בה ביקשה התובעת לחזור לעבוד לאחר חופשת הלידה, הנתבעת לא אמרה לתובעת כי היא הועסקה בחוזה לתקופה קצובה ולכן אין צורך בקבלת היתר לפיטוריה וכן לא נאמר שהתובעת התפטרה ולכן היא לא חייבת להחזיר אותה כפי שהיה מצופה במידה ואכן סברה הנתבעת כי התובעת היא זו שהתפטרה.

עם זאת, שעה שהנתבעת הבהירה לתובעת כי הגן ניסגר ושעה שהתובעת ידעה שאין לה לאן לחזור ככל הנראה, אזי שוכנענו כי העובדה שהתובעת ניסתה למצוא חלופה אחרת לפרנסתה ואכן מצאה, לא נעשתה בחוסר תום לב. כך אף עולה מעדותו של בעלה: "מתי אתה ידעת שכיתות הגן נסגרות? ת: סוף שנה. ש: ואז לא תהיה עבודה בשנה הבאה. ת: סוף שנה היא אמרה את זה. ש: מתי סוף שנה? ת: זהו שאני לא יודע מתי זה יוצא סוף שנה, ש: בוא אני אעזור לך. סוף שנה בפעוטונים זה 8.8, אוקיי? זה כללי, זה לא שייך לפעוטון הספציפי הזה. ת: זה בזמן הזה. ש: בזמן הזה. ת: שהיא אמרה כאילו שהיא רוצה לסגור את הכיתה, זה מה שהיא אמרה. ש: כאילו, ת: אין לה איפה לחזור כביכול, זה מה שזכור לי משהו כזה, שאין לה איפה לחזור. ש: תגיד, ספיר תיכננה לפתוח פעוטון בבית? ת: זה לא היה תיכנון, זה היה כאילו מצב אי ברירה כזה שאם קורה איזה משהו אז היא תשמור על הילד, שניים, זה..." (ר' עמ' 16 שורות 16-40) גם עיון בעדות הנתבעת מעלה כי היא מאשרת כי הסבירה לתובעת כי אין לה לאן להחזיר אותה: "אני חושבת, אני זוכרת עכשיו שאני אמרתי לו 'איך היא תחזור לעבודה? אין לי גן, איפה אני אשים אותה?' עוד נתתי לה חודש וחצי, את ספטמבר וחצי אוקטובר עד שהיא ילדה, נתתי לה עוד שהיא תמשיך עם הבוגרים שלא היו צריכים אותה, אנחנו 3 עובדות בכיתה אחת והיא הייתה מיותרת, אבל לקחתי אותה עוד חודש וחצי עד שהיא תלד מתום ליבי, לא, שאני יודעת שאני סוגרת את הגן, אין לי איפה לשים אותה אז לקחתי אותה עוד חודש וחצי ושלמתי על זה. ש: אז המכתב הזה על פניו, לפי המכתב הזה אומרת לך התובעת 'אני רוצה לחזור לעבוד'. ת: אבל אין לי איפה להחזיר אותה, אין לי לאן. סגרתי את שתי הכיתות. ש: אז איך, ת: איפה אני אחזיר?" (ר' עמ' 21 שורות 12-20) עוד עולה מעדותה של הנתבעת כי למעשה כבר באוגוסט הבהירה לתובעת כי אין לה לאן לחזור כי הגנים נסגרים: "לא דיברה, דיברנו באוגוסט, היא נתנה לי מכתב 'תודה רבה' שאנחנו מסיימות את השנה יפה, הכול טוב יפה. פיתאום חזרו אחורה, אימא שלה מתקשרת לבעלי, עושה לי בלאגן, עושה זה, והיא אמרה שהיא פותחת בבית, הכול בסדר. פיתאום שלחו לי, בעלה בה, נותן פתק, 'את חייבת לקבל אותה לעבודה', אמרתי לו 'אבל סגרתי את שתי הכיתות, איפה אני אשים אותה? אין לי איפה לשים אותה, אני סוגרת'. כב' הש' רובוביץ ברכש: טוב. עו"ד שפריר: את והעובדות האחרות מציינות כל הזמן שהתובעת אמרה שהיא הולכת לפתוח פעוטון. העדה, גב' חדד: כן. ש: את יודעת אם היא בסוף פתחה פעוטון? ת: כן. ש: כן? אני אומר לך שהיא שמרה על ילד, בתקופה הזאת, בתקופת אותה חופשת הלידה היא בסך הכול שמרה על ילד. זה נקרא לפתוח פעוטון? לשמור על ילד? ת: לא איכפת לי אם היא פתחה, שתפתח, שיהיה לה מה שהיא רוצה. אני ידעתי שאני סוגרת את שתי הכיתות שלי, אין לי לקבל. איך אני אקבל אותה? איפה אני אשים אותה?" (ר' עמ' 23) גם עיון בחקירתה הנגדית של גב' לוי, מעלה כי גב' לוי אישרה שפתיחת הפעוטון היתה קשורה לכך שהתובעת ידעה שהגן ניסגר והיא צריכה למצוא חלופה לפרנסה במקום : "אוקיי, אז אני אסביר. היה תיכנון שהיא תפתח בעצם משפחתון בבית שלה, כמובן שזה נהיה סגור רק בינואר כי היא ראתה את כל הדברים שקורים, היא ילדה, היא זה, ואז בינואר היא החליטה באמת בפועל לפתוח, אבל לפני זה עוד היא תיכננה, ובשמחה גם אנחנו דיברנו עם ההורים, אני הפניתי גם למשפחתון שלה הורים וילדים ששאלו אותי, וגם שולה אני יודעת שהיא כאילו הפניתה הורים ואמרה להם שהיא פותחת, שהיא עתידה לפתוח, תיכננה בעצם לפתוח, ובאמת בפועל זה ניפתח בינואר"..

דמי הבראה שעה קבענו שסיום העסקת התובעת היה במועד חזרתה מחופשת לידה ושעה שתקופת הלידה והורות נלקחת בחשבון לצורך קביעת הזכאות לדמי הבראה (ר' סעיף 6 לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש) ומשקבענו כי על הנתבעת היה להעסיק את התובעת במהלך התקופה המוגנת (60 ימים מתום תקופת הלידה והורות) הרי שיש לקחת בחשבון תקופה זו לעניין חישוב דמי ההבראה - לפיכך תקופת העסקתה לצורך חישוב דמי הבראה היא 15 חודשים.

...

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה, נוכח המחלוקות נשוא תיק זה וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים: 9,144 ₪ .

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 5,000 וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נבחן להלן את העדויות שנשמעו בנושא: בתצהירה, טענה התובעת, כי: "14. לאחר כחודשיים [מיום הלידה – א.ש.] שוחחתי עם טטיאנה ודימה, וביקשתי כי ימציאו לי תלושי שכר לשם הגשת תביעה לדמי לידה. בקשתי מעולם לא נענתה, וזכויותיי לדמי לידה נפגעו קשות". חמור מכך, בתום חופשת הלידה עת ביקשתי מדימה לשוב לעבודתי, זה היתחמק ממני ולא ענה לשיחותיי.

מן המקובץ מתבקשות המסקנות הבאות: לדברי התובעת, היתה מוכנה לחזור לעבודה בבית האבות אחרי חופשת לידה בתנאי שיומצאו לה תלושי שכר על מנת שתוכל להגיש תביעה לקבלת דמי לידה.

טטיאנה ודימה השיבו את פניה ריקם; בהתאם לעדויותיהם של מר שטרן ומר דימה, הם התקשרו לתובעת, ביררו מתי היא עתידה לשוב, אך היא הודיעה להם כי אין בכוונתה לשוב; נציגי נתבעת 2 ראו בכך התפטרות מצדה של התובעת, ובסמוך לאחר מכן, התובעת החליטה לעבוד במקום אחר.

בהקשר זה, גירסתה של התובעת, כי מעולם לא קיבלה תלושי שכר, מקבלת חזוק, וכך גם גירסתה לנסיבות סיום העסקתה, קרי, הצבתה תנאי לחזרתה לעבודה – קבלת תלושי שכר על מנת להגיש תביעה לקבלת דמי לידה למוסד לביטוח לאומי.

...

איננו מקבלים את החישוב שערכו הצדדים, שכן מחד גיסא, צודקת התובעת, כי במניין ימי החופשה, יש לקחת בחשבון גם את התקופה המוגנת, בעוד שנתבעת 2 ספרה את מספר חודשי העבודה רק עד מועד הלידה.

מאידך גיסא, מצאנו כי בהתאם לחומר הראיות, התובעת החלה לעבוד ביום 19.09.18 ולא ביום 01.08.18, כפי שטענה התובעת, ועל כן, היא זכאית ל- 14 ימי חופשה ובסה"כ ל- 2,755 ₪.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אנו פוסקים כדלקמן: התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית.