העסקת בני נוער ביום המנוחה השבועית

ביום 31.5.15 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשמים הנ"ל בגין העסקת בני נוער בחודשים יוני-יולי 2008 בבית מלון במעלה החמישה מעל לשעות העבודה המותרות על פי חוק, בגין העסקת בני נוער בשעות לילה בנגוד להוראות סעיף 24 לחוק עבודת נוער, התשי"ג-1953, ובגין העסקת בני נוער ביום המנוחה השבועית מבלי שניתנה להם מנוחה שבועית של 36 שעות רצופות.

...

גם אם נאמר שבכך הביעו הנאשמים 3 ו-4 את דעתם כי בסופו של דבר יבחרו להגיש בקשה להישפט לאחר מתן ההחלטה, אין זו אלא השערה בלבד, ולא ניתן לומר בוודאות כי כך היו נוהגים לאחר החלטת התובע המוסמך, שנימוקיה בצידה.

נוכח האמור, ובהתאם לסעיפים 149(3) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אני מורה על ביטולו של כתב האישום נגד נאשמים 3-4.

לנוכח מסקנה זו, לא אדרש לטענות בעניין שיהוי והתיישנות.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו נטען שהעסיקו מספר בני נוער בימי המנוחה השבועית ובכך בוצעו עבירות בנגוד לסעיף21 לחוק עבודת נוער תשי"ג 1951.

...

אשר על כן אני נעתרת לבקשה להמצאת המסמכים בעיקרה, תוך צמצום בהיקף ואופי המסמכים המבוקש, במובן זה שאני מחייבת את המאשימה להמציא לנאשמים, לא יאוחר מיום 01/11/15, את הנתונים הבאים – א. נתונים אודות מספר הביקורות שנעשו באיזור עמק הירדן בשנים 2011- 2013, ע"י עובדי משרד הכלכלה/התמ"ת, בגין חשד לביצוע עבירות על חוק עבודת נוער.

טענות המשיבה: אף אם יעלה בידי המבקש להוכיח שותפות עם אדם כלשהוא אין בכך בכדי להוריד מאחריותו להעסקת הנערים ללא היתר, ללא אישור רפואי, ומעבר לשעות ההעסקה המותרות, לרבות העסקה ביום המנוחה השבועי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1986 (להלן – התקנות), נקבע כי "הודעה או מיסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם..." (הדגשות אינן במקור) המשיבה שלחה דואר רשום לכתובתו המעודכנת במירשם האוכלוסין של המבקש ברח' ויצמן בנהריה, שאף תואמת את הכתובת שמסר המבקש במהלך חקירתו בפני מפקחי המשיבה, שחזר בציון "לא נידרש". כמו כן, הודעות הקנס נשלחו לבית העסק "פאפיה ביץ'". לפיכך, המשיבה ביצעה מסירה כדין של הודעות הקנס.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1986 (להלן – התקנות), נקבע כי "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם..." (הדגשות אינן במקור) המשיבה שלחה דואר רשום לכתובתו המעודכנת במרשם האוכלוסין של המבקש ברח' ויצמן בנהריה, שאף תואמת את הכתובת שמסר המבקש במהלך חקירתו בפני מפקחי המשיבה, שחזר בציון "לא נדרש". כמו כן, הודעות הקנס נשלחו לבית העסק "פאפיה ביץ'". לפיכך, המשיבה ביצעה מסירה כדין של הודעות הקנס.

אולם, כבר נקבע בפסיקה, עוד בטרם התיקון לחוק, כי מדובר בנימוקים בעלי משקל משמעותי, ויפים לענייננו דבריו של כב' השופט כהן בפס"ד עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), ניתן ביום 12.3.06 קבע כב' השופט כהן כדלקמן - "על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית הדין לדון בעניין על פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה.

לפיכך, לא מצאתי בנסיבות המקרה הנוכחי הצדקה להארכת המועד להישפט, או לחילופין טענת הגנה כה מהותית כך שעל אף השיהוי הניכר בהגשת הבקשה דנן, קיים טעם מוצדק להארכת המועד להישפט ובירור עניינו של המבקש בפני ביה"ד. לפיכך, אני קובעת כי דין הבקשה להארכת מועד להישפט - להידחות בזאת.

ביום 9.12.15 הגיש התובע לנתבע מיסמך בדבר סגירת תיק החקירה והודעה מהמשטרה שנערכה ע"י קצינת חקירות משפטנית – עו"ד מיכל לוין – לפיה תיק החקירה ניסגר בהיעדר ראיות מספיקות וכי "מתיק החקירה עולה כי הפגיעה במתלונן נעשתה על רקע עבודתו". ביום 6.3.16 הודיע הנתבע כי לאחר עיון בחומר החקירה "נראה כי פגיעתו של התובע מיום 18.5.14 לא הייתה עקב עבודתו" מאחר ולא הוכח שהתובע הועסק כמדריך או שהארוע היתרחש על רקע עבודתו כמדריך.

תפקיד המדריך הוא, בין היתר, לעזור למגר את האלימות ולהניע בני נוער לתקן את דרכיהם, לרבות הגעה למוקדי אלימות על מנת "להרגיע את הרוחות". התובע עצמו היה אחראי על סיורי הורים (מעין פטרול אבטחתי במטרה לסייע בתהליך השקום של נערים) והדרכת נערים (ר' עדות ראש מועצת כפר קאסם, וכן עדות מר סאמר בדוי, מנהל פרויקט עיר ללא אלימות, בפרוטוקול מיום 26.9.16).

יום המנוחה השבועי של התובע היה בדר"כ יום שני או יום שלישי (עדות מנהל הפרויקט, עמ' 12 לפרוטוקול).

...

אשר לטענת הנתבע בדבר הסתירות שבין האמור בהודעתו של התובע במשטרה (שם אמר לשיטתו של הנתבע כי הוא (התובע) עבד בביטחון בכפר קאסם 7 שנים, עשה הפסקה ואז חזר) לבין העדויות בבבית הדין (שמהן עלה שהוא (התובע) עבד כמדריך רק זמן קצר לפני האירוע – יאמר כי אין בידינו לקבל טענות אלה.

סוף דבר מחומר הראיות עולה שהתובע הועסק ע"י המועצה המקומית כפר קאסם כמדריך בפרויקט עיר ללא אלימות.

טענת הנתבע שלפיה התובע נורה על רקע מעורבותו באירוע יום קודם לכן שאין לו כל קשר לעבודתו לא הוכחה סביר יותר בעיננו כי התובע נורה במסגרת עבודתו כמי שנדרש להצתוות לפעילות של חב' השמירה, כחלק מן הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודה מוסג זה. הנתבע ישלם את הוצאות הנתבע בסך 500 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

על כן, לא כל מקרה של יחסי עבודה עכורים או היתנהגות שהעובד נפגע ממנה עולים כדי היתנכלות תעסוקתית או היתעמרות בעבודה, שכן יחסי עבודה, ככל מערכת יחסים בין בני אדם, הם יחסים מתמשכים ומורכבים (תע"א 10690/07 אאוסקר – הבנק הבנלאומי הראשון לישראל, 5.2.2013 ; סע"ש (י-ם) 1515-11-17 מוסקוביץ - מדינת ישראל, משרד הרווחה, 7.7.19).

הפרת הוראות חוק עבודת הנוער, תשי"ג -1953 (להלן - חוק עבודת הנוער) לגירסת התובע, הוא הועסק במתכונת שעות אסורה – מעל 9 שעות למשמרת, וכן בשעות נוספות, שעות לילה וביום המנוחה השבועי.

...

בהקשר זה יוער כי לא שוכנענו מטיעוני התובע, כאילו הנתבעת כפתה עליו לעבוד במתכונת עבודה זו. זאת לאור התרשמותנו מעדותו של התובע והתנהלותו במקום העבודה, לפיה עזב את המשמרות "כאשר התחשק לו" ומאחר שעדויות הנתבעת מתיישבות יותר עם ההיגיון כי התובע הוא שביקש לעבוד באופן זה. שני היסודות הנוספים להתקיימות העוולה של הפרת חובה חקוקה הם קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה לבין הנזק.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצויים בגין אין מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 4,786 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,686 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; הפרשי פדיון הבראה בסך 891 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; החזר שכר בגין ניכוי הפסקות שלא כדין בסך 2,818 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת פרטיותו של התובע, לפי סעיף 29א'(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981, בסך 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בסך 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה בסך 8,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל.