ובאשר לתוכן ההיתקשרות בתקופה זו, הרי שלעניין זה היו הצדדים חלוקים במספר עניינים, ואולם בטרם נידרש אליהם, מן הראוי לציין כי בסופו של יום, לא היתה מחלוקת בין הצדדים, לגבי העניינים הבאים:
היקף ההיתקשרות בין הצדדים, נותר בהקף של יומיים בשבוע, אם כי כאמור החל מחודש ספטמבר 94' עמד על 7 שעות שבועיות במקום 9 שעות שבועיות.
בשונה מפעילות כגון הפעלת חדרי כושר ובריכת שחייה, אשר בוצעה בידי עובדים של מועדון הספורט, פעילות החוגים בה עסקה התובעת, היתקיימה בחלק זעיר ממתקני מועדון הספורט, ברובה היתקיימה על ידי מדריכים שאינם עובדי הנתבעת לשיטת הנתבעת, ופעילות זו אינה חיונית לפעילות מועדון הספורט שיכול להמשיך להתקיים גם ללא חוגים, ומשכך יש לקבוע כי התובעת לא השתלבה בפעילות הרגילה של מועדון הספורט.
ודוק, יש לזכור כי התובעת לא עסקה בהעברת שעורי ריקמה או שיעורים בפילוסופיה, כי אם בשיעורי היתעמלות לגברים ונשים, בחדרי החוגים שבמרכז הספורט המשמשים למטרה זו.
לעניין זה, אף עולה מתוך פרסומים של הנתבעת (ראה: נספחים "14-13" לתצהיר התובעת), כי חוגים אלו היו חלק מן החוגים שהועברו במועדון הספורט תחת הכותרת "ספורט למבוגרים", וכן ראה לעניין זה עדות העד שילה מטעם הנתבעת (בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 26-25), לפיה בו זמנית היתקיימו בנתבעת כ 3-4 חוגי היתעמלות שונים.
זאת ועוד, באשר למהות סממן משך ההיתקשרות, הרי כפי שנפסק בבג"צ 5168/93 שמואל מור הנ"ל, וצוטט בעיניין צדקא הנ"ל:
"תקופת התמשכות הקשר אינה יכולה, כשלעצמה, להצביע על קיומם של יחסי עובד-מעביד. עם זאת, ככל שמתמשכת תקופת ההיתקשרות, מתחזקים האלמנטים של תלות אישית ומחויבות המועסק, ובשל כך יש שהיחסים לובשים מהות שונה לאורך זמן...
משקבענו כי התובעת הועסקה ברצף על ידי הנתבעת במשך כל התקופה נשוא התביעה, ברי כי על פי הוראות צו ההרחבה הכללי במשק בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה לעובדיו (להלן-צו ההרחבה), התובעת זכאית לדמי הבראה בהקף של 8 ימי הבראה לכל שנה משתי שנות עבודתה האחרונות בנתבעת.
...
אי לכך, התביעה ברכיב זה לכתב התביעה – נדחית.
סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, אנו קובעים כי בין התובעת לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד בתקופה שמיום 16.3.88 ועד ליום 30.6.00.
באשר לתביעותיה הכספיות של התובעת, הרי שתביעתה של התובעת לתשלום החזר הוצאות נסיעה נדחית, ואילו שאר התביעות, מתקבלות באופן חלקי כמבואר להלן, ואנו מורים כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:
פיצויי פיטורים בסך של 41,968 ש"ח.
דמי הבראה בסך של 1,316 ש"ח.
פדיון חופשה בסך של 2,666 ש"ח.
הסכומים כאמור לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.00 ועד לתשלום המלא בפועל.
