מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

העסקה רצופה במכון כושר תחת 7 מעסיקים שונים

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לעומתה, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי התובעת היתה זו שהתפטרה מעבודתה בתום התקופה השניה, ואמנם בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת כי היתה זו היא שהתפטרה מעבודתה בתום תקופת עבודתה השניה, אלא שלטענתה כשהועברה לעבוד במכון הכושר "סקופ" נפגע הקף העסקתה ובעקבות כך ביקשה מהמעסיק להעלות את מספר השעות שניתנו לה. לדבריה המעסיק הבטיח לה שכך יעשה אך לא עמד בהבטחתו, ועל כן נאלצה לסיים את עבודתה בנסיבות המקנות לה זכאות לפצויי פיטורים.
עיון בתלושי השכר שצרפה התובעת עצמה מעלה כי החל מחודש העבודה הראשון בתקופת העבודה השניה – חודש יולי 2009 ועד לחודש העבודה האחרון חודש יולי 2010 צוין בכל מקום, תחת הכותרת "שם המחלקה": "סקופ מועדון" וזאת במובחן מתלושי השכר לתקופה הראשונה, שם צוין בחלקם תחת הכותרת "שם המחלקה": "מגה חוצות" ובחלקם האחר תחת הכותרת "מחלקה" צוינה הסיפרה 4.
ודוק, בחקירתה הנגדית לפנינו, אישרה התובעת תחילה את האמור בסעיף 5 לתצהירה לפיו עד סוף שנת 2009 הועסקה בהקף משרה מלא במגה וכי לאחר מכן הועברה למכון הכושר "סקופ" במשרה חלקית (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 15-16).
לא זו אף זו, כשנדרשה התובעת להסביר כמה שעות נדרשה לעבודה במכון הכושר "סקופ" השיבה כי כשהתחילה לעבודה במכון הכושר, נאמר לה על ידי מכון הכושר כי עליה לעבוד מ-7.00 בבוקר עד 12.00 כל יום, חוץ משבת, כי ביקשה מעובדת בשם נטלי עוד שעות, וכי בעקבות בקשתה, הוסיפה לה נטלי עוד שעתיים משעה 16.00 עד 18.00, אך היה לה קשה לעבוד מפוצל ולכן ביקשה מאותה נטלי לעבוד בשעות רצופות (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 13-26).
עוד הסביר מנהל הנתבעת בעדותו במענה לשאלות שנשאל כי ההיערכות השונה לקראת החגים ברשתות השיווק הגדולות, כרוכה בפיטורים וגיוסים מאסיביים של עובדים וכי הקף העובדים המועסקים בניקיון ברשתות אלו נקבע בהתאם לדרישת הרשתות שמשתנה כל הזמן, שכן היא נקבעת בהתאם ליחס פדיון למ"ר ראה: (בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 13-15).
...
שאר התביעות מתקבלות באופן חלקי ומזערי בלבד ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים לתקופת העבודה הראשונה בסך 3,532 ₪.
הסכום כאמור בס"ק א' לעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/07 ועד לתשלום המלא בפועל; הסכום כאמור בס"ק ב' לעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/1/08 ועד לתשלום המלא בפועל; הסכום כאמור בס"ק ג' לעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/2/10 ועד לתשלום המלא בפועל; הסכומים כאמור בס"ק ד' ו-ו' לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/08 ועד לתשלום המלא בפועל; והסכומים כאמור בס"ק ה ו-ז' לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/10 ועד לתשלום המלא בפועל; כמו כן טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, מתקבלת ואנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסך של 739 ₪ כפיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת.
אשר להוצאות ההליך - לאחר שנתנו דעתנו מחד לסכומים שנפסקו לטובת התובעת, ומאידך לחלק המזערי מתוך כלל התביעה שנפסק לטובת התובעת, אנו סבורים כי זהו אחד מאותם מקרים בהם ראוי כי כל צד ישא בהוצאותיו.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2013 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעת טוענת כי הועסקה ברציפות באותה עבודה במכון הכושר, תחת שבעה מעסיקים שונים, החל מחודש נובמבר 2008.
...
עיון בטענות התובעת מעלה כי אכן, לא קיימת התייחסות מצידה של התובעת לתשלום האמור, ולפיכך יש לקזז את הסכום ששולם מסכום התביעה ברכיב זה. סיכומו של דבר, בהעדר נתונים מטעם הנתבעת, הסותרים את דיווחי הנוכחות של התובעת ואת טענתה כי לא שולמה לה תמורה מלאה בגין העסקה בשעות נוספות, תשלם הנתבעת לתובעת תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 24,759 ₪.
סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובעת את התשלומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפנסיה, בסך 11,038 ₪ השבת ניכויים משכר התובעת בסך 6,937 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

אך מעבר לכך, עיננו הרואות כי לפי דיווחי התובע לנכות כללית במל"ל עבד הוא לאורך השנים לא כנהג וסדרן (בשונה מן התמונה שניסה לצייר כאן כדי להצדיק כביכול הירידה ממשרה מלאה לחצי משרה) אלא כסדרן בלבד.
שכן גם לפי התלושים שהוגשו, מדובר רק על כמה חודשים ספורים בהם עבד התובע במשרה מלאה לעומת 6-7 שנים ברצף בהם עבד בתחנה במשרה חלקית, מאז ראשית העסקתו בה, הן לפי נתוני ההישתכרות בענף רציפות ביטוח (והמעביד טען כאמור כי כל ההישתכרות דווחה כדת וכדין), והן לפי דיווחיו החוזרים לענף נכות כללית.
אלא שאף תחת הנחה זו, היינו שהתובע עבד במשרה מלאה כמה חודשים לפני התאונה, כטענת בא כוחו בסיכומיה (לאחר תקופה ארוכה בת שנים בה עבד באותו מקום 3-4 שעות ביום לפי הצהרותיו שלו בנכות כללית), עדיין לא ברור מדוע ירד התובע לחצי משרה, לאחר שחזר לעבודתו בתחנה בחלוף מס' חודשים לאחר התאונה: המעביד אישר, כי התובע חזר לעבודה חלקית בחודש מרץ 2017, היינו בחלוף חצי שנה מאז התאונה.
אולם אותו אישור מיום 23.2.17, שניתן כמה ימים לפני שובו לעבודה במרץ 2017, בתום תקופת אי הכושר, מציין בסה"כ מפיו שהוא סדרן/נהג מונית (ברור שהרופאה לא ידעה מידיעה אישית מה טיב התעסוקה שלו בתחנה ומדובר במידע שמפיו), וכי לאור מצב בריאותו הנוכחית הוא כשר לעבודה רק כסדרן (כלומר כעת לא כנהג, והרופאה מוסיפה שביחס לכושר העבודה כנהג בעתיד , ענין זה מצוי בסמכות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים).
...
מאידך, מקובלת עלי הטענה שאף המעביד אישר, כי העבודה כסדרן (או נהג מונית, אף שלא קיבלתי שזו היתה תעסוקת התובע עצמו בתחנה) לא נפסקת בהכרח בגיל הפרישה במשק, הוא גיל 67.
אני סבור שיש להביא בחשבון עבודה עד גיל 72, 5 שנים מעבר לגיל הפרישה במשק לשכירים.
מכאן אגש אפוא לסיכום נזקי התובע על פי קביעותי: הפסד השתכרות לעבר: לתקופת אי הכושר המלא 23850 ₪ = 6 * 3975 ₪ מאז מרץ 2017 ועד היום – 33 חודש: 16,397 ₪ = 33 * 3975 * 25% * 50% סה"כ הפסד עבר 40,247 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבעת היא המנהלת והמפעילה הישירה של מכוני הכושר ויש לראות בהם כרשת, שמא הנתבעת היא חברה המעניקה שירותי ניהול וזכות שימוש במותג "גרייט שייפ" לחברות שונות ונפרדות, המפעילות מועדוני כושר ברחבי הארץ בהתאם להסכמי ניהול.
התובע ביצע עבודות שונות עבור צדדים שלישיים והעסיק עובדים תחת עוסק מורשה שבבעלותו "כושר ועוד". בחלק מהמקרים ביקש שהתשלום לעובדים יעשה ישירות דרך מועדון הכושר ובחלק אחר, שילם בעצמו.
מתכתובות דוא"ל שצרף התובע לתצהירו (נספחים 2.2.1- 2.2.6) עולה, כי אכן בשנים 2012- 2017, הייתה תיקשורת רציפה בינו לבין מר סלע וגורמים שונים מהנתבעת וממועדוני הכושר.
כפיפות ופקוח: "עובד", בשונה מ"עצמאי", מועסק בדרך כלל במסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה ונתון לפיקוח ומרות של מעסיקו.
גם בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים ביום 9.11.10 ביחס להתקשרות ביניהם (נספח 7 לתצהיר מר סלע), אין היתייחסות לבלעדיות הקשר ואין איסור על התובע לתת שירות לחברות אחרות (ראו להלן פירוט בנוגע לתכתובת זו תחת הפרק "תהליך ההיתקשרות עם התובע וכיצד ראו הצדדים את היחסים").
...
העד, מר אלירן : אם זה נראה לי הגיוני, נראה לי מאוד הגיוני להרוויח גם פי חמש ממה שהם עושים למה שאני עשיתי.
סיכום לאור כל האמור, לאחר שקילת מכלול הנסיבות והראיות, גוברים הסממנים המעידים על כך שהתובע ניהל עסק עצמאי ואין להכיר בו כעובד הנתבעת.
התביעה נדחית.

בהליך ע"ב (ע"ב) שהוגש בשנת 2005 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

ובאשר לתוכן ההיתקשרות בתקופה זו, הרי שלעניין זה היו הצדדים חלוקים במספר עניינים, ואולם בטרם נידרש אליהם, מן הראוי לציין כי בסופו של יום, לא היתה מחלוקת בין הצדדים, לגבי העניינים הבאים: היקף ההיתקשרות בין הצדדים, נותר בהקף של יומיים בשבוע, אם כי כאמור החל מחודש ספטמבר 94' עמד על 7 שעות שבועיות במקום 9 שעות שבועיות.
בשונה מפעילות כגון הפעלת חדרי כושר ובריכת שחייה, אשר בוצעה בידי עובדים של מועדון הספורט, פעילות החוגים בה עסקה התובעת, היתקיימה בחלק זעיר ממתקני מועדון הספורט, ברובה היתקיימה על ידי מדריכים שאינם עובדי הנתבעת לשיטת הנתבעת, ופעילות זו אינה חיונית לפעילות מועדון הספורט שיכול להמשיך להתקיים גם ללא חוגים, ומשכך יש לקבוע כי התובעת לא השתלבה בפעילות הרגילה של מועדון הספורט.
ודוק, יש לזכור כי התובעת לא עסקה בהעברת שעורי ריקמה או שיעורים בפילוסופיה, כי אם בשיעורי היתעמלות לגברים ונשים, בחדרי החוגים שבמרכז הספורט המשמשים למטרה זו. לעניין זה, אף עולה מתוך פרסומים של הנתבעת (ראה: נספחים "14-13" לתצהיר התובעת), כי חוגים אלו היו חלק מן החוגים שהועברו במועדון הספורט תחת הכותרת "ספורט למבוגרים", וכן ראה לעניין זה עדות העד שילה מטעם הנתבעת (בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 26-25), לפיה בו זמנית היתקיימו בנתבעת כ 3-4 חוגי היתעמלות שונים.
זאת ועוד, באשר למהות סממן משך ההיתקשרות, הרי כפי שנפסק בבג"צ 5168/93 שמואל מור הנ"ל, וצוטט בעיניין צדקא הנ"ל: "תקופת התמשכות הקשר אינה יכולה, כשלעצמה, להצביע על קיומם של יחסי עובד-מעביד. עם זאת, ככל שמתמשכת תקופת ההיתקשרות, מתחזקים האלמנטים של תלות אישית ומחויבות המועסק, ובשל כך יש שהיחסים לובשים מהות שונה לאורך זמן...
משקבענו כי התובעת הועסקה ברצף על ידי הנתבעת במשך כל התקופה נשוא התביעה, ברי כי על פי הוראות צו ההרחבה הכללי במשק בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה לעובדיו (להלן-צו ההרחבה), התובעת זכאית לדמי הבראה בהקף של 8 ימי הבראה לכל שנה משתי שנות עבודתה האחרונות בנתבעת.
...
אי לכך, התביעה ברכיב זה לכתב התביעה – נדחית.
סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, אנו קובעים כי בין התובעת לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד בתקופה שמיום 16.3.88 ועד ליום 30.6.00.
באשר לתביעותיה הכספיות של התובעת, הרי שתביעתה של התובעת לתשלום החזר הוצאות נסיעה נדחית, ואילו שאר התביעות, מתקבלות באופן חלקי כמבואר להלן, ואנו מורים כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: פיצויי פיטורים בסך של 41,968 ש"ח. דמי הבראה בסך של 1,316 ש"ח. פדיון חופשה בסך של 2,666 ש"ח. הסכומים כאמור לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.00 ועד לתשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו