העסקה משותפת במוסך מוכר לא רשמי

הנתבעת 1 היא עמותה המנהלת מוסד חינוכי לתלמוד תורה "מוכר שאינו רישמי" (להלן: העמותה או הנתבעת).

התובע פנה לחב' אלבר בבקשה לביטול העסקה שבוצעה על ידי הנתבעים ואכן הושבו לו הכספים שנמשכו על ידי חב' אלבר אולם חב' אלבר שלחה לתובע מכתב התראה לפני הגשת תביעה על סכום קצוב בלישכת ההוצל"פ בסך 8175 ₪ (נכון ליום 26.3.14), בגין הכספים שלא שולמו.

...

סוף דבר, התובע טען כי בגין הכספים המגיעים לו עבור עבודתו זכאי לפיצויי הלנה .כן טען כי לכל הפחות זכאי להפרשי הצמדה וריבית בגין הכספים שנגבו ממנו שלא כדין לרבות מכרטיס האשראי .

התביעה להפרשי שכר עבודה נדחית.

מבלי לגרוע מהאמור ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד שכ"ט ב"כ התובע בסך כולל של 10,000₪.

אין חולק, כי במועד מאוחר יותר ניהלו האחים במשותף חשבון בנק שנועד לצרכי המוסך, וכי על החשבוניות שניפק המוסך נרשם – "מוסך צ' וה' (שמות האחים – א"ר)". ביום 8.6.99 הוגשה למשרד מסוי מקרקעין הצהרה, מלווה בתצהיר המשיב(להלן ההצהרה הראשונה), לפיה עתר המשיב להעביר את הזכויות במוסך – בכללותן – למבקש במתנה.

בשנת 2010, באמצעות עו"ד שוטון שהיה מעורב בנסוח הסכם המכירה, הועברה הבעלות בנכס באופן רישמי משמם של המוכרים לשמם של המשיב וגב' אדרי.

אמת, עו"ד שרון העיד כי הסביר לאחים במועד החתימה על ההצרה הראשונה את משמעות המסמך שעליו הם חותמים – באופן שלכאורה שולל את האפשרות שההצהרה כוללת טעות משמעותית המחייבת את תקונה בהצהרה השניה; עם זאת, עורך-הדין מעיד, כי "לא אני ערכתי את המסמך ולא נכנסתי לגוף העסקה" (פרוטוקול הדיון בבית המשפט לעינייני מישפחה מיום 28.1.13).

...

סיכומו של דבר, עצם העובדה שלמשיב לא היתה היכולת הכלכלית לרכוש את המוסך לבדו – ואיני קובע שכך היה – אינה מחייבת את הקביעה, לפיה תפקידו ברכישה היה טכני בלבד, ולא הייתה כוונה לו עבורו זכויות בנכס.

כזכור, עו"ד גבאי העיד, כי הצדדים חתמו בפניו על מסמך המורכב משני עמודים נפרדים, ואילו שטר המכר שהוגש בסופו של דבר לטאבו מודפס על דף אחד משני צדדיו.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.

מבחן ההישתלבות הפן החיובי הנתבעת הנה חברה המפעילה מוסך לתיקון רכבים בתל אביב, לרבות תקוני פחחות, כך שניתן לראות בה "מיפעל" שניתן להישתלב בו. התובע היה אחראי על אגף הפחחות, המצוי בליבת הפעילות השוטפת של המוסך ומהוה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מהמערך האירגוני הנתבעת, כפי שגם מנהל הנתבעת אישר בעדותו: "ש. הנתבעת יכולה להתקיים בלי מחלקת פחחות?

הנתבעת טענה כי מאחר והתובע היה חלק משותפות הוא אינו יכול להחשב כעובד, בעוד התובע טען כי כלל לא הייתה שותפות בינו לבין יצחק.

עם זאת, בהסכמים הוגדרו השניים כמי שמנהלים יחד עסק של פחחות רכב ומהעדויות עולה כי אכן הפחחייה נוהלה על ידי השניים, שאף העסיקו עובדים לצורך כך. לאור האמור, אף אם לא היתקיימה בין השניים שותפות רשמית, התובע היה מודע לאופן ההיתקשרות שאף חודשה מדי מספר שנים ולא טען וממילא לא הוכיח כי אופן ההיתקשרות בין הנתבעת לבינו ואופן התשלום כנגד חשבוניות הוכתב על ידי הנתבעת.

עוד עולה כי התובע דיווח לרשויות המס על הוצאות אלו כהוצאות מוכרות, כשבמקרה זה לא מדובר בהוצאות שוליות להכנסה כי אם ברכיב הוצאות משמעותי.

...

הפער בין התמורה ששולמה לתובע לבין שכר "עובד" למעלה מן הצורך נציין, כי גם לו היינו מגיעים למסקנה לפיה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, היה מקום לדחות את תביעת התובע וזאת נוכח הפערים המשמעותיים שבין התמורה הקבלנית ששולמה לתובע לבין שכר של עובד מקביל בנתבעת.

לאור כל האמור, אף אם היינו מכירים בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, התמורה ששולמה לתובע מגלמת בתוכה את כל הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי לו היה "עובד", כך שממילא לא נגרם לו כל נזק כספי, ועל כן, התובע אינו זכאי לכל סכום נוסף מעבר לסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעת.

סוף דבר התביעה נדחית.

בחלוף מספר ימים, ראה התובע כי הנתבעים לא יוצרים עמו קשר על מנת לשלם לו את דמי התיווך ופנה לחבר משותף שהכיר בין הצדדים, על מנת שהאחרון ינסה לברר מדוע מתעכב התשלום.

בתאריך 21.10.21 ניגשו המעורבים בעיניין למעט התובע, למוסך בכפר סבא, אך הואיל והמוסך היה סגור, החליטו כי יבדקו את הרכב בעיר ראשון לציון ביום שישי שלמחרת.

התובעים ביררו שוב את פרטי העסקה וגילו כי בהודעה שכתב הדגם שהוצג לקנייה אינו אותו הרכב אותו קנו בפועל הנתבעים וכי הסכום ששלמו גבוה מהסכום שמוצג במחירון לרכב מסוג זה. ביום 24.1.21 קיימו הנתבעים שיחה עם התובע ובקשו לבטל את העסקה, נאמר להם כי אין אפשרות לביטול, התובע הסתיר פרטים מהותיים בעיסקה אשר אילו ידעו אותם, לא היו קונים את הרכב.

לטענת התובע, לשון הרע נאמרו לו בשיחת הטלפון כאשר נכחה שם מוכרת הרכב וכן הדברים נאמרו אף לדודו של התובע.

 יש להתייחס לרישיון הרכב כאל מיסמך רשמי של מדינת ישראל, המשמש כראיה לאמתות תוכנו ומקום בו לא הוצג בפניי על ידי הנתבעים, כי הרכב לא היה בשימושו הבלעדי של מר עופר מחלב, הרי שלא עלה בידיהם להוכיח כי התובע הסתיר מהם מידע זה. עוד טענו הנתבעים, כי הוצג להם מידע שונה באשר לדגם הרכב, התובע מאשר זאת וטוען כי טעה במספר הדגם אך לטובת הנתבעים.

...

התביעה שכנגד נדחית.

אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בסה"כ ישלמו הנתבעים לתובע סך של 2,750 ₪.

הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי דין התביעה להדחות, כי הנתבע הוא מנהל משותף שכיר של הנתבעת ולא בעליה, כי אין עילת תביעה אישית נגדו שכן פעל כאורגן של הנתבעת, כי הרכב נימסר לתובע כשהוא תקין ולאחר שעבר מבחן רשוי במכון מורשה, כי כל הליקויים הנטענים על ידי התובע הינם בגדר טיפולים שוטפים ברכב או תיקונים הנובעים מבלאי סביר, כי נציג הנתבעת יעץ לתובע לקחת את הרכב למוסך מורשה לצרכי בדיקת צריכת השמן, כי מדובר ברכב משומש שנמכר לתובע ואשר גמע כ-150,000 ₪ בעת מכירתו וכי הנתבעת נתנה אחריות מוגבלת כאמור בטופס הגילוי והיא אינה אחראית לכל תקלה הנגרמת בשל בלאי, כי נוכח הטענה כי מדובר בתקלה במנוע עצמו, ביקש נציג הנתבעת מסמכים התומכים בטענה וכאשר הבין כי התקלה נגרמה עקב קריעה של רצועות המנוע, דבר שהינו בגדר בלאי סביר, דחה את דרישת התובע לפצוי, כי הוצע לתובע להחליף את הרכב ברכב אחר, כי גם אם הוחלפה תיבת ההילוכים, אין זאת אומרת כי לא הייתה תקינה בעת מכירת הרכב וכך או אחרת, לא ידעו הנתבעים כי הוחלפה תיבה כאמור, כי מדובר בכל מקרה בתקלה שאירעה שנה לאחר מכירת הרכב ובקיצור, הנתבעת טוענת כי פעלה כראוי, לא הציגה מצגי שוא כלשהם וכי לפנים משורת הדין בלבד ניסתה לרצות את התובע ללא הועיל וכי אין כל עילה לבטל את העסקה או לפצות את התובע.

אמנם, הנתבעת הייתה בזמנים הרלוואנטיים חברת הטרייד אין הרשמית של היבואנית צ'מפיון מוטרוס, שייבאה גם את הרכב מושא התביעה והנתבעת גם הייתה בבעלות חלקית של היבואנית, אלא שהוכח כי הרכב מושא התביעה לא נרכש על ידי הנתבעת במסגרת עסקת טרייד אין שביצע בעל הרכב עם היבואנית במסגרת רכישת רכב חדש ממנה, אלא הוכח כי בעל הרכב רכש מהנתבעת רכב משומש אחר ושילם עבורו באמצעות מסירת הרכב המשומש מושא התביעה והוספת תשלום במזומן.

מכאן, שלא הוכח כי הייתה בעיה בגיר לפני חודש מאי 2020 ובהנתן כי מדובר ברכב משומש, אשר ככלל, נמכר במצבו AS IS, כשהמוכר לא אחראי לקלקולים ברכב המתרחשים לאחר מכירתו, גם אם התחרשו יום לאחר מכן, ובילבד כמובן שלא הסתיר מידע על ליקויים ברכב, אין הנתבעת אחראית לגיר שהתקלקל כשנה לאחר מכירת הרכב ולאחר שגמע כ-25,000 ק"מ נוספים מאז שנרכש, מעבר לאותם 147,000 ק"מ שכבר גמע במועד מכירתו לתובע.

...

שוכנעתי מעדותו של נציג הנתבעת ומכלל נסיבות העניין, כי ההצעה האמורה הוצעה כמחוות שירות כלפי התובע וכדי להפיס את דעתו ולצרכי פשרה בלבד.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאות משפט, בדמות השבת חלקה של הנתבעת בשכר טרחת מומחה בית המשפט וכן בדמות שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.