העמדת עובד מדינה לדין במשמעת

זאת ובנוסף – המקרים שצוינו בחוות דעתו של עו"ד הוניגמן, כדוגמאות בהן עובדי מדינה הועמדו לדין משמעתי לאחר הרשעה בפלילים, היו מקרים של עבירות אלימות במשפחה ועבירות תעבורה חמורות.

...

מקום בו האישום בהליך זה הינו אישום בעבירה שאין עימה קלון, אשר באה להגן על אינטרס חברתי חשוב וראוי, אך לצד זה, המחוקק מצא לנכון לקבוע כי מדובר בעבירה מנהלית, ובשים לב לדוגמאות שהובאו על ידי עו"ד הוניגמן לאופן הפעלת שיקול הדעת של נציבות שירות המדינה/ אגף המשמעת, המסקנה לפיה עצם הרשעת הנאשמת בעבירות נשוא האישום תביא לפגיעה בעיסוקה, היא מרחיקת לכת.

בהקשר זה, יש ליתן משקל גם לנפסק ברע"פ 923/19 פלונית נ' מדינת ישראל, (02.04.2019; נזכר בטיעוני המאשימה), שם נקבע כי יש להותיר לגורמים המוסמכים לבחון את שאלת כשירותו של הנאשם לעסוק במקצוע מסוים: "יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש עורכת דין, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי נאשם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים, מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים לכך (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (21.10.2018))." זאת עוד - סמכות בית הדין לביטול ההרשעה תופעל במשורה, במצבים חריגים וכאשר "עלול להווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה" (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, 4.9.07; ר' גם ע"פ 3043-09-14 מדינת ישראל – עדי מישאלוף, 22.11.2016).

סוף דבר – הבקשה נדחית.

חברי השופט ד' מינץ מציין כי לדין המשמעתי שחל על עובדי מדינה אין מקבילה עבור הציבור הרחב, שלגביהם הברירה היא דיכוטומית בין העמדה לדין פלילי לבין אי-העמדה לדין (ראו פס' 28-27 לחוות דעתו).

...

מסקנה זו נובעת מהנסיבות הקונקרטיות – עסקינן בעובד בעל תפקיד שאינו בכיר במיוחד שפעל לטובתו האישית.

ברם, המסקנה המתבקשת מכך אינה, להשקפתי, כי אין כלל אפשרות להטיל עליה נורמות משפטיות הרלוונטיות לבני אדם.

סוף דבר: אני מצטרף למסקנה של חברי השופט ד' מינץ כי יש לזכות את המערער מעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

כללי לפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג- 1963 (להלן- החוק), על פסק-דינו של בית הדין למשמעת של עובדי מדינה (עו"ד אורי כהן- אב"ד, רחל דה מרקו, יצחק פרחי; להלן- בית-הדין), בד"מ 58/20, הכרעת-הדין מיום 21.10.2020 וגזר-הדין מיום 22.10.2020.

נציבות שירות המדינה הגישה תובענה משמעתית נגד המשיב, ובהמשך ועל-פי הסדר טיעון, תוקנה, כדלקמן: האישום הראשון- בשנים 2015- 2018, הועסק המערער בעבודה נוספת בגוף כשרות פרטי, בד"ץ בית-יוסף, וללא אישור כדין לפי סעיף 28(א) לחוקת העבודה וסעיף 11(ג) לחוזר מנכ"ל. בעבודתו הפרטית סיפק המערער שירותי השגחת כשרות למפעלים של חברת נטו בחו"ל. בכך העמיד עצמו המערער במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו במועצה, הכולל, בין היתר, פקוח על הכשרות בחברת נטו, לבין עבודתו הפרטית בהשגחת הכשרות במפעלי אותה החברה.

...

."יש בו לגמד כל טענה שהנאשם ראה במילוי תפקידיו רק את השליחות הציבורית לנגד עיניו". "..אבן יסוד בערכי השירות הציבורי היא שאסור שיהיה לעובד ציבור, המפעיל סמכותו לגבי נושא מסויים, עניין אחר, אישי או מוסדי, באותו נושא. הסיבה לכך נעוצה בחשש שהעניין האחר שיש לאותו עובד ציבור ישפיע על דרך פעולתו או על שיקול דעתו". בהמשך, עמד בית הדין על חומרת התנהלותו של המערער במכלול מעשיו נוכח מעמדו כעובד בכיר וקבע כי אין מנוס, בנסיבות אלו ולצורך הגשמת תכליותיו של הדין המשמעתי, מפיטוריו של המערער ופסילתו לצמיתות מעבודתו במועצה הדתית בקריית-מלאכי.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ושקלתי את השיקולים הנוגעים בדבר, נחה דעתי כי לא נפל פגם בגזר-דינו של בית-הדין במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

במצב המשפטי הקיים, בגדרי התערבותה של ערכאת-הערעור, הגם שניתן היה להגיע לתוצאה מקלה במעט, במארג השיקולים ואיזונם, נוכח חומרת המעשים המיוחסים למערער- לא שוכנעתי, בדבר קיומה של עילה מספקת אשר תצדיק את התערבות ערכאת הערעור בגזר-הדין ובכלל זה, בפיטוריו ופסילתו משירות המדינה עד גיל 60.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) מיום 4.1.2021 בעב"י 7453-11-20, אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: בית הדין למשמעת) בבד"מ 58/20, הכרעת הדין מיום 19.10.2020 וגזר הדין מיום 25.10.2020.

באישום הראשון מיוחס למבקש כי בשנים 2018-2015 הועסק בעבודה נוספת בגוף כשרות פרטי, ללא אישור כדין לפי סעיף 28(א) לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, התשס"ב-2002 וסעיף 11(ג) לחוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת-התש"ע/1 (להלן: חוזר מנכ"ל), ובכך העמיד עצמו בנגוד עניינים בין תפקידו במועצה הדתית הכולל פקוח על החברה שבה עבד במקביל כמשגיח כשרות.

...

בית המשפט מצא כי פסיקתו של בית הדין מבוססת כראוי על ההלכה הנוהגת, וכי גזר הדין המפורט עורך איזון הולם בין מכלול שיקולי הענישה, לצד מתן משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3328/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותר: טארק אגבארייה נ ג ד המשיבים: 1. הממונה על המשמעת – נציבות שירות המדינה 2. נציב שירות המדינה 3. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יובל יועז; עו"ד אילה הוניגמן בשם המשיבים: עו"ד יונתן קרמר ][]פסק-דין

בעתירה שלפנינו נטען על ידי העותר כי יש להורות על ביטולה של התובענה המשמעתית – וזאת בהיותה מבוססת במלואה על חומר החקירה שנאסף בחקירה הפלילית נגדו, וכוללת אישום פלילי זהה לחלוטין לאישום שבו נחקר, וזאת אף על פי שהחקירה נסתיימה בהחלטה כי אין די ראיות לצורך העמדת העותר לדין פלילי.

...

לאחר עיון בטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק.

אף לא מצאנו כי העתירה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שיש חשיבות בבירורה חרף היותה תיאורטית.

התוצאה היא שאנו מורות על מחיקת העתירה, ובנסיבות המקרה איננו עושות צו להוצאות.