העמדה לדין של קטין בגין דריסה קטלנית

המערער אומנם העלה גרסאות שונות בנוגע לשאלה מתי נשמטה הסכין מידו, האם מיד לאחר הדקירה (שם, עמ' 58, שורות 1-14; עמ' 61, שורות 1-4; עמ' 145, שורות 33-35), או זמן קצר לפני שנדרס (עמ' 194 לפרוטוקול, שורות 11-13) ובעניין זה קבע בית המשפט המחוזי לאור מכלול הראיות כי הסכין נשמטה מידו רק כאשר פגע בו הרכב.

מכלול נסיבות העניין והרקע למעשה תומכים במסקנה כי גם אם בסופו של דבר כתוצאה מהשתלשלות העניינים והפעילות העבריינית המשותפת נגרמה פגיעה, שהייתה יכולה להיות קטלנית, לאדם בתת-קבוצה אחרת, מדובר בסטיה אפשרית שאין בכוחה להחריג את אחריות המערער לפעולה זו. סיכומם של דברים באשר להרשעת המערער במעשה הארוע השני הוא, כי לא נמצאה עילה להתערב בקביעות בית משפט קמא.

שורת המקרים אליהם הפניתה באת-כוח המערער כוללת מקבץ של אירועים שונים, המתבססים על מסכת ראייתית שונה, ובמסגרתם ניתנה החלטת המשיבה להעמיד לדין את המעורבים בעבירות שונות על בסיס חומר הראיות הרלוואנטי בכל פרשה.

בשורה ארוכה של גזרי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים, ניתן ביטוי למגמה זו והושתו על בגירים עונשי מאסר בפועל לתקופות ארוכות (ראו למשל: תפ"ח (מחוזי נצרת) 35120-10-15 מדינת ישראל נ' יחיא (15.11.2016); תפ"ח (מחוזי י-ם) 33478-01-16 מדינת ישראל נ' קומבוז (26.10.2016); תפ"ח (מחוזי י-ם) 738/04 מדינת ישראל נ' אלבחירי (9.3.2005)) וגם על קטינים (וראו למשל: תפ"ח (מחוזי י-ם) 30359-03-15 מדינת ישראל נ' פלוני (5.6.2016); תפ"ח (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' פלונית (23.11.2016)).

השופטת א' חיות: אני מצטרפת למסקנתו של חברי השופט ד' מינץ כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי לפיה הורשע המערער בשתי עבירות של ניסיון לרצח ובעבירה של נשיאת סכין שלא כדין.

...

לאור כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לדחות את הערעור בכל הנוגע להכרעת הדין, לקבל את הערעור באופן חלקי בכל הנוגע לגזר הדין ולהעמיד את רכיב המאסר בפועל על תשע וחצי שנים.

טענה זו דינה להידחות, ומקובלים עליי בהקשר זה הטעמים שמנה חברי השופט ד' מינץ (בפסקאות 30-25 לחוות דעתו).

לעניין העונש מקובלת עלי עמדת חברי לפיה יש מקום להקל במידת מה בעונשו של המערער מן הטעמים שפורטו בחוות דעתו.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון בת"פ 56945-05-15 מיום 5.7.2017, שבו הורשע המערער, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [חוק העונשין], ניסיון שבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 244 + 25 לחוק העונשין, חובת חגירת ילדים ברכב, לפי סעיף 83א(ב)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 [תקנות התעבורה] וחובת חגירת ילדים ברכב, לפי סעיף 83א(ב)(2) לתקנות התעבורה.

עובדות כתב האישום שבו הודה המערער במועד הרלוואנטי לכתב האישום היה המערער בן זוגה של נ.ק, שהיא אִמן של הקטינות - א.ק ז"ל, ילידת 17.5.12, ו-מ.ק ילידת 6.1.07.

אופן היתנהגותה של א.ק היה צריך להדליק למערער "נורות אזהרה", אולם הוא לא עשה דבר, והמשיך לנהוג ברשלנות, תוך שהעמיד את א.ק. בסכנה ממשית ומוחשית.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה כי בהתאם למפורט בתסקיר שירות המבחן, היתייחס המערער לדפוסי צריכת האלכוהול שלו באופן מצמצם, ממזער ומטשטש, וכן נוכח נטייתו של המערער להשליך את האחריות למותה של א.ק על גורמים חצוניים, כדוגמת אימה של א.ק, אשר לא דאגה להביא לה כסא בטיחות המתאים לגילה, או הרכב שדרס את א.ק, לאחר נפילתה מרכבו של המערער.

לעניין זה מפנה ב"כ המאשימה לרע"פ 2584/11 זהאי חסון נ' מדינת ישראל [5.4.11] [עניין חסון], שם נסע הנהג המערער עם צמיג שאינו מנופח, כאשר היה מודע לכך, ובעקבות כשל בצמיג נגרמה תאונת דרכים קטלנית.

...

נוכח כל האמור, אנו סבורים כי צדק בית משפט קמא גם במיקומו של המערער בתוך מתחם העונש ההולם.

סיכום סוף דבר, לא מצאנו כי נפלה כל טעות בגזר דינו של בית משפט קמא, ובהתחשב בכלל הנסיבות, מדובר בגזר דין מאוזן שאינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

משכך, הערעור נדחה.

היא שאלה אותו אם עדיף לדרוס מישהו מאשר לחכות שניה, ובתגובה ענה לה הנאשם "כן, זה מה שהייתי עושה". בהמשך לכך, צעק המתלונן לעבר הנאשם באנגלית "What's wrong with you?". בשלב זה, הוציא הנאשם את האקדח מהחלון שליד המושב הקידמי ליד הנהג ברכב, ואמר למתלונן, תוך שהוא מכוון את האקדח לעבר המתלונן ובנו רפאל שישב בסמוך אליו – "Do you want me to shoot? ?I'll shoot". לאחר מכן, נסע הנאשם מהמקום.

שליפת הנשק באה על רקע ענין של מה בכך, ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת והחלפת צעקות וקללות בינו לבין המתלונן, מצבים שכיחים שלמרבה הצער מתרחשים תדיר בכבישי הארץ, ואם בכל אירוע שכזה יתעורר חשש שמא יישלף נשק וייעשה בו שימוש – אנה אנו באים? אין, אפוא, להשלים עם בריונות בכבישים, תופעה שהפכה זה מכבר ל"מכת מדינה", נגע של ממש שיש למגר; שלישית, הנאשם כיוון את הנשק לעבר המתלונן ובנו אשר ישבו ברכב שלימינו, כשהטווח בין קנה האקדח לגופו של המתלונן היה קצר; רביעית, הנאשם ליווה את האיום באקדח גם באיום מילולי, כשדיבר בשפתם של המתלוננים (אנגלית) והטיח בו – "אתה רוצה שאירה בך? אני אירה בך!"; חמישית, פוטנציאל הנזק, אשר למרבה המזל לא היתממש, היה קטלני והרסני, לו חלילה היה נפלט כדור מקנהו של האקדח שכוון לעבר המתלונן; שישית, הנאשם העמיד את המתלוננים בסיכון גדול כשיצר אירוע בטיחותי חמור; שביעית, נקל לשער את הפחד הרב והאימה שאחזו במתלוננים, כפי שהעידו מעל דוכן העדים, כאשר המתלונן ובנו רואים את קנה האקדח מכוון לעברם, מטווח קצר, ואילו המתלוננת, אשר עמדה בין שני כלי הרכב, במגמה אחורנית, צפתה במתרחש לנגד עיניה.

ת"פ (נתניה) 43585-01-12 מדינת ישראל נ' ולרי קרשב (22.4.13) – הנאשם, כבן 53, נעדר עבר פלילי, הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים, בכך שבהיותו בגילופין הגיע לחצר בית ספר בה שיחקו קטינים, שלף אקדח שהחזיק ברשיון ואיים באמצעותו על אחד הקטינים, ואז רדף אחריו.

...

נוכח הערכים החברתיים המוגנים בעבירה, מידת הפגיעה בהם, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין תקופת מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות לבין 12 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

את עונשו של הנאשם החלטתי למקם בתחתית המתחם.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, וזאת בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השרות ובהסכמת הנאשם.

נטען כי מדובר בנהג מקצועי אשר העבירה בה הורשע אינה מאפיינת את אופן נהיגתו ושלילת רישיונו תיפגע בעיסוקו ופרנסתו, ובפרט נוכח העובדה שהנאשם הנו מפרנס יחיד ואב לעשרה ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו.

הנאשם דרס כל אחת ואחת מהן ברגל גסה.

מדיניות הענישה הנהוגה ככלל, מדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות, הנה הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח (ראו: רע"פ 8576/11 מזרחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.2.12); ראו גם: דנ"פ 1391/12; ע"פ 4441/13; רע"פ 5047/18).

בהמלצת ערכאת העירעור הסכימו הצדדים להעמיד את עונש המאסר על 12 חודשים, תוך שבית המשפט המחוזי הבהיר כי אין בעונש האמור כדי ליתן ביטוי מלא לחומרת הנסיבות בתיק זה. ב"כ הנאשם הפנה לתיק גמ"ר 2703-03-19 והב נ' מדינת ישראל (להלן: "ענין והב"), שם מותב זה כיבד הסדר טיעון, שכלל ענישה מוסכמת בת 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

מלאכה קשה מוצבת בפני בית המשפט אשר צריך לגזור דינו של נאשם שהנו אדם נורמאטיבי, אשר ביצע עבירה וגרם לתאונת דרכים שבה קופחו חייו של אדם.

...

אני קובע מתחם ענישה ההולם לנסיבות ביצוע העבירה שנע בין 6 חודשים עבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.

אני דוחה את הטענה לקיומה של רשלנות תורמת מצדה של הולכת הרגל המנוחה שחצתה בחסות האור הירוק.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם שנסע לאחור, פגע עם חלקו האחורי של הרכב במנוחה ודרס אותה.

שירות המבחן המליץ לתת עדיפות לפן טפולי שקומי ועל כן המליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך שנה לצורך שלובו בטיפול, לצד מאסר לריצוי בעבודות שירות כמו גם מאסר מותנה ופצוי למשפחת המנוחה.

ב"כ הנאשם הפניתה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, להיותו נשוי ואב ל – 4 קטינים, למצב הרפואי של בתו והטיפולים שהיא נאלצת לקבל, למצב הרפואי של יתר בני המשפחה ולעובדה שאין לנאשם סיוע מהמשפחה המורחבת.

על הפסיקה הנוהגת במקרה של גרימת תאונת דרכים קטלנית, עקב נסיעה רשלנית לאחור ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים: · רע"פ 4953/20 מגדי זיתאוי נ' מדינת ישראל (4.8.20): המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונסיעה אחורנית.

...

בהסכמת הצדדים נדחה הערעור על הכרעת הדין, והתקבל חלקית הערעור על גזר הדין באופן שהפסילה קוצרה והועמדה על 10 שנים, בניכוי 13 חודשי פסילה שריצה עד לתום ההליכים, עוד נקבע בהסכמה כי בחלוף 8 שנים תסווג הפסילה כך שהמעראר יוכל להוציא רישיון נהיגה לרכב פרטי.

לאחר שבחנתי את נסיבות העבירות בתיק שבפני, כשעסקינן ברשלנות ברף הבינוני –גבוה, ואת הפסיקה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם כולל רכיב של מאסר בפועל לתקופה של 9-24 חודשים, לצד רכיב פסילה של 8-15 שנים, וענישה נלווית.

הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 9 שנים.