העלמת הכנסות וניכוי מס תשומות שלא כדין

סעיף 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975, קובע כדלקמן: "מי שפעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, דינו - מאסר 5 שנים". (ההדגשות שלי – ה'א'ש') סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] קובע כדלקמן: " 220. אדם אשר במזיד, בכוונה להיתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להיתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר 7 שנים או קנס כאמור בסעיף 61 (א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, התכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני העונשים כאחד; ואלו הן:

ודוק, ברגע שחברת דלק מנכה את סכום המע"מ מתוך החשבוניות שקבלה מחברת מקור הפחים, היא מבצעת את עבירת הָ-רְאִי של העבירה שבוצעה על ידי חברת מקור הפחים מעצם הנפקת החשבונית, והיא העבירה של ניכוי מס תשומות שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף.

...

כאמור, הדבר דרוש אך ורק על מנת להגיע למסקנה המשפטית הנכונה באשר לזהות הגורמים שחבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מאג'ד בגין אירוע הנפילה, וכן על מנת להכריע בטענה של אכיפה בררנית שהעלו הנאשמים בכך שהם הועמדו לדין ובעוד שחברת מקור הפחים ומנהליה לא הועמדו לדין.

בנסיבות אלה, מתחזקת אף יותר המסקנה שעדותם של אבישי ויאיר שסוכם עם ראובן שהביצוע של החלפת גג הגלריה יהיה בדרך של "שני שלבים" היא בגדר סיפורי בדים ועדותו של ראובן שהחלפת הגג בוצעה כמקשה אחת באישורם ובהסכמת של אבישי ויאיר, היא האמת לאמיתה.

הפרות אלה הם "החטאים" המצטברים של כל אחד מהנאשמים שנולדו לאחר "החטא הקדמון". לכן, אין מנוס מהמסקנה שכל אחד מהנאשמים חב ברשלנות רבתי.

בנוסף, נקבע שהטענה של "גורם זר מתערב", דינה להידחות וכן נקבע שטענת "ההסתמכות" שהועלתה על ידי איתן ויאיר, גם היא דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע את כל אחד מהנאשמים, איתן זילביגר, אבישי הרט, יאיר יחיאל, חברת דלק תעשיות בע"מ וראובן מתוק, בביצוע עבירה של גרימת חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על כל אלו יוחסו לנאשמים 1 ו-3 שלוש עבירות: ניכוי מס תשומות שלא כדין בנגוד לסעיף 117 ב (5) לחוק מע"מ; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 117 ב (6) לחוק מע"מ וניהול פנקסי חשבונות כוזבים בנגוד לסעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה.

סך הכל העלמת ההכנסות על ידי נאשמים 1 ו-2 הסתכמה בסך של 17,293,692 ₪ (ללא מע"מ).

...

שקלתי את הדברים שקול היטב ובסופו של יום באתי לכלל מסקנה כי נותר בליבי ספק סביר לגבי עבירה זו, ככל שהיא מתייחסת לנאשמים 1 ו-2 בכל אחד מ-3 האישומים האחרונים של כתב האישום ב-3 שנות המס הרלוונטיות.

לא מקובלת עלי הטענה של המאשימה שכביכול בשל דרישתו של העד מהנאשם 1 לקיים את חובותיו על פי חוקי המס הסתיימה עבודתם המשותפת.

כמובן שאני מרשיע את הנאשמים 1 ו-3, כל אחד מהם בשלוש העבירות שיוחסו להם באישומים השני, השלישי והרביעי של אי הגשת דין וחשבון במועד לפי סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה בנוגע לשנות המס 2010, 2011 ו-2012 על יסוד הודאתם.

ראו למשל האמור בע"פ 522/82 עאזם נ' מדינת ישראל, פד' לו (4) 411, בעמוד 414: "בית-משפט זה, בפסיקה עקבית המתמשכת לאורך שנים, הדגיש וחזר והדגיש את החומרה היתרה, שיש לייחס לעבירות בנגוד לדיני המסים. השתרשה בתודעתם של אזרחים, הגונים ושומרי חוק בדרך כלל, כי לא הרי הדין הפיסקלי כדין הנורמטיבי הרגיל: לפגוע ברכושו של הזולת, לגזול את כספי הפרט - מעשים נפשעים הם, ויש ליתן את הדין עליהם תוך מיצויו ובחומרה הראויה, אולם פגיעה בכספי המדינה תוך השמטת הכנסות ואפילו בסכומים ניכרים, הגם שיש בכך למעשה גזילת כספי הציבור, בעניינים אלו - שאני.

בחינת הנסיבות הקשורות לבצוע העבירה מעלה כי כתב האישום מיפרט בתוכו מספר אישומים אשר שזורים אחד בשני ומתארים מערך פעילות עברייני מתוחכם, אשר התפרש על פני כשלוש שנים, במסגרתו פעל הנאשם, יחד עם אחרים, בכדי לסייע לנאשמים 1-3 להקים תחנת דלק ללא רישיון עסק מתאים ולספק לה סולר לשם כך. במסגרת זו, ועל פי דרישת הנאשמים 1-3, פעל הנאשם, ביחד עם אחיו שעמד בראש המיזם, לסייע בידם של הנאשמים 1-3 לקזז מס תשומות שלא כדין, על ידי הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות.

עפ"ג (י-ם) 9577-06-13 מדינת ישראל נ' גלוברמן (10.7.13): המערער הורשע, במסגרת הסדר בו הוסכם כי המאשימה תטען לעונש שלא יעלה על שנתיים מאסר, בהעלמת הכנסה בסך כ-4 מיליון ₪ ומתוכם כ-1.5 מיליון ₪ מס, במשך כ-3 שנים.

...

שקלול הנסיבות לקולה ולחומרה מוביל במקרה זה אל המסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם מעט מתחת לאמצע מתחם העונש ההולם שנקבע, תוך התחשבות במצבו הכלכלי והמשפחתי בפסיקת הקנס בגדר המתחם.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר.

בהסכמת הצדדים אני מורה על חילוט משאית מסוג דאף – מ.ר. 91-838-15.

הנאשם העלים מרשויות המס הכנסות שסכום המס הכלול בהן עמד על סך של 4 מיליון ₪.

לצד אלה, בחנתי גם פסקי דין שעוסקים בנכוי מס תשומות ללא מיסמך כדין במטרה להיתחמק מתשלום מס בסכומים דומים למקרה שלפנינו אשר ניתן ללמוד מהם על רמת הענישה תוך היתחשבות בשוני שבין העבירות: רע"פ 2485/20 סייד נגד מדינת ישראל (27.04.2020): בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש נאשם שהורשע ב-77 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מיסמך כדין במטרה להיתחמק מתשלום מס באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות.

...

לאחר שבחנתי את הסדר הטיעון על נימוקיו מצאתי שמדובר בהסדר סביר, ראוי, אשר מקיים את נוסחת האיזון דלעיל ועל כן החלטתי לאמצו.

סבורני שנקודת האיזון שבין התועלת שיש בהסדר הטיעון לאינטרס הציבורי ובין ההקלה שניתנה לנאשם בגדר ההסדר, ממוקמת בהטלת מאסר בעבודות שירות לתקופה משמעותית.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים- סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן תשעה חודשים שאותו יישא הנאשם בעבודות שירות, זאת על פי קביעת הממונה על עבודות שירות בשב"ס. הנאשם שובץ לעבודות שירות בויצ"ו בית הכרם בימים ובשעות שנקבעו בחוות הדעת.

נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על-תנאי וקנס בסך 15,000 ש"ח. ע"פ (מח' חי') 43162-05-13 חבוס עאדל נ' מדינת ישראל (12.9.13) – המערער הורשע בעבירות על חוק מע"מ, לאחר שמיעת הוכחות, נדון ל-14 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך 35,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו, לאחר שניכה מס תשומות שלא כדין בהקף של כ-350,000 ש"ח. בית-המשפט נימנע מלהתערב בגזר-דינו של בית-משפט קמא, בקבעו כי מדובר בעבירות שבוצעו על-פני תקופה, בשיטתיות, ובציינו כי המחדל לא הוסר.

עפ"ג (י-ם) 9577-06-16 מדינת ישראל נ' גולברמן (10.7.13) – המערער הוציא 514 חשבוניות לחברות שונות, שלא דווחו לרשויות, מתוך כוונה להעלים הכנסות ולהטעות את רשויות המס, בהקף של 3.8 מיליון ש"ח. בית-המשפט המחוזי התערב ברכיב המאסר שהטיל בית-משפט קמא על המערער, קבע כי ירצה עונש של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות והטיל עליו צו מבחן למשך שנה, זאת בשל נסיבות אישיות יוצאות דופן, ובהן נתונים הנוגעים למשמעות הרסנית שעלולה להגרם לאחד מבני המשפחה ככל שיישלח המערער לכלא.

...

נוכח מכלול נסיבות ביצוע העבירות, טיבן, היקפן, חומרתו ומידת תחכומו של רכיב המרמה, מידת הפגיעה הגבוהה בערכים המוגנים, וכן בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס משמעותי.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מטילה על הנאשמת 1, אשר אינה מקיימת בהווה, קנס בשיעור 1,000 ₪, אשר ישולם מקופת הפירוק לאוצר המדינה, בתוך 90 ימים מהיום.