המחלוקת בין הצדדים, שהתעוררה גם במספר הליכים דומים ונידונה במספר החלטות שיפוטיות מהעת האחרונה, נוגעת למעשה לשאלה מהן אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות את הפחתתו של הקנס המנהלי הקצוב, ובאופן רחב יותר, מהו מרחב שיקול הדעת של בית המשפט בעת גזירת העונש, לנוכח ההסדר הקבוע בסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות והסכומים הנקובים בתוספת לתקנות העבירות המנהליות.
ביום 23.2.23 ניתנה החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 7286/22 בונפד נ' מדינת ישראל, במסגרתה דחה מותב תלתא של בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור של נאשם שהוטל עליו קנס בסך 50,000 ₪ (או 90 ימי מאסר תמורתו), לאחר שהורשע בעבירה לפי תקנה 42 לתקנות המכס, התשכ"ו – 1965.
וכשבוחנים מהן "נסיבות מיוחדות" בהקשר של העבירה המיוחסת לנאשמת, של שימוש אסור, הפסקת השמוש האסור באיחור (ביחס לתקופת 30 "ימי החסד" המוגדרת בתקנות), בהחלט יכולה לעלות כדי "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הפחתה מקנס המקור, כפי שקבע בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד ס' הנשיא השופט עמית פרייז) בת"פ (שלום – כפר סבא) 58803-07-20 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' בדיר (פורסם בנבו, 22.4.21), שמצא כי במקרה כזה, "נסיבה מיוחדת של הפסקת שימוש באיחור תביא לכך שהקנס שיוטל בסופו של דבר יהיה נמוך בשלושים אחוז מהקנס המינהלי", ואם תוצג נסיבה מיוחדת נוספת, ניתן יהיה להפחית הפחתה נוספת.
...
וכשבוחנים מהן "נסיבות מיוחדות" בהקשר של העבירה המיוחסת לנאשמת, של שימוש אסור, הפסקת השימוש האסור באיחור (ביחס לתקופת 30 "ימי החסד" המוגדרת בתקנות), בהחלט יכולה לעלות כדי "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הפחתה מקנס המקור, כפי שקבע בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד ס' הנשיא השופט עמית פרייז) בת"פ (שלום – כפר סבא) 58803-07-20 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' בדיר (פורסם בנבו, 22.4.21), שמצא כי במקרה כזה, "נסיבה מיוחדת של הפסקת שימוש באיחור תביא לכך שהקנס שיוטל בסופו של דבר יהיה נמוך בשלושים אחוז מהקנס המנהלי", ואם תוצג נסיבה מיוחדת נוספת, ניתן יהיה להפחית הפחתה נוספת.
אני סבור שבשלב זה - חלפו כשנתיים מאז גזר הדין בת"פ 58803-07-20 – ראוי לנקוט במדיניות ענישה גמישה יותר, אך אדגיש: לא בהכרח מקלה יותר.
סיכומו של דבר
אני מטיל על הנאשמת קנס בסך 500,000 ₪.