העלאת טענות חדשות בשימוע שלא במכתב הזימון

אכן ככלל נידרש שהזימון לשימוע יהיה מפורט על מנת לאפשר לעובד לדעת את הטענות נגדו, אלא שבמקרה זה אין המדובר בטענות חדשות אלא בטענות שהועלו בישיבת הבירור ונדונו בה ועל כן לא מצאנו כי נפל פגם במכתב הזימון עצמו; שביעית, ובהתייחס לטענות התובע ללחץ זמן בשימוע, ועל כך שההחלטה הייתה ידועה מראש יאמר כי אכן מוטב היה לו הנתבעת הייתה מאפשרת לתובע לפרוס את כל טענותיו בשימוע, אולם מדובר בישיבה שנייה באותו עניין ואין המדובר בפעם הראשונה שניתנה לו ההזדמנות להיתמודד עם הטענות כנגדו.

...

נוכח כל האמור, לו לדעתי תישמע, היינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי על פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

אשר להוצאות משפט – לדעתי, בין אם תתקבל דעתי לעניין הפיצוי על פיטורים שלא כדין ובין אם לאו, אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט, אף שגם לפי עמדתי דין עיקר תביעתו (שאותה כימת לסך 135,600 ₪) להידחות.

לסיכום: על דעת רוב חברי המותב (השופט ספיבק ונציגת הציבור סוזן-סמק), וכנגד דעתה החולקת של נציגת הציבור אבן, התביעה נדחית.

ביום 1.8.2021 נימסר לו מכתב זימון לשימוע, כאשר הסיבה בגינה זומן לשימוע – "שינויים אירגוניים". כאשר ביקש לברר את העניין שונה נוסח המכתב, והסיבה שנרשמה הייתה – "היתנהגות שאינה הולמת את נורמות החברה". בבירור נוסף, נוסח מכתב שלישי, ונוספו נימוקים – של אי שביעות רצון מנכ"ל המלון וכן הוצאת ציוד ללא רשות משטח המלון.

נוסף לכך, הועלו טענות חדשות והמנכ"ל סרב לבקשת המבקש לשמוע עדים.

גם בשיחת השימוע עצמה השתלח המבקש במנכ"ל והתחמק ממתן היתייחסות עניינית לטענות שהועלו כנגדו.

המנכ"ל נישאל לגבי התבטאותו בשימוע, שאמר למבקש "סמרטוט", והשיב לו – "שבאים ומטיחים בי קשות "חוצפן" ודופקים על השולחן ומרימים את קולם ואומרים "אני אעשה לך בית ספר" "אתה תלמד ממני" "אני אתבע אותך באופן אישי ואראה לך מה זה" "אתה עוד תשלם" אז סליחה גם אני לפעמים יוצא משיווי משקל ואומר לפעמים דברים שאני מיתנצל עליהם ולא יאמרו אבל אני באתי בנפש חפצה, באתי בלב נקי, עשיתי שימוע לא על מנת להרוג משהו, עשיתי שימוע כדי לטעון טענות ולא נתת למנהלת הישירה שלך לדבר, לא למנהלת משאבי אנוש, באת והטחת בכולם דברים כאלה.

...

גם בפסקי הדין שצירף המבקש לסיכומיו לא מצאנו עיגון לזכותו של המבקש לסעד כספי זמני.

סוף דבר המבקש לא הוכיח זכות לכאורה להיות מועסק במשיבה ולא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

מכל האמור לעיל, הבקשה לסעד זמני של אכיפת יחסי עבודה, נדחית.

המבקשת טוענת כי משקרסו טענות השווא שפורטו במכתב ההזמנה לשימוע, במהלך הדיון בבית הדין העלתה המשיבה טענות חדשות כנגד המבקשת, לרבות טענות ל "משבר אמון" אשר לא נתמכו בכל ראיה ואף לא ניתנה למבקשת היזדמנות להתייחס אליהן.

עוד טוענת המבקשת כי עילות הזימון לשימוע אינן אותנטיות שכן האחיות הודו בבית הדין שהן "לא סבלו" את המבקשת כבר מזה שנים רבות, כפי שאף עולה לטענת המבקשת מהאופן בו בוצע השימוע בסמוך לאחר שובה מחופשת מחלה, ערב החגים ומבלי שהתאפשר לה להיפרד מחבריה בצורה מכובדת.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה למתן צו לכפיית יחסי העבודה להדחות וטעמי יפורטו להלן.

בסופו של דבר, לאחר שעיינתי במכלול המסמכים והעדויות שבתיק ובשים לב למהות עיסוקה של המבקשת התרשמתי כי גם במבחן מאזן הנוחות, הנזק שיגרם למשיבה מכפיית יחסי העבודה בצו זמני תוך התערבות בפררוגטיבה הניהולית ויצירת סביבת עבודה חשדנית ועויינת, עולה על הנזק שיגרם לתובעת מההתניידות למקום עבודה אחר באיזו מהחברות שבניהול אביה, שבחלקן עבדה בעבר (או בכל מקום עבודה אחר בתחום עיסוקה) וזאת על לבירור התביעה בהליך דנן.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

יצוין כי במסגרת סיכומי המבקשים הועלתה טענה חדשה ולפיה הטענות שהועלו כלפי גיא הן במישור המשמעתי ולפיכך, לא ניתן היה לפטרו במסגרת הליך פיטורי אי התאמה.

למכתב השימוע לא צורפו מסמכים עליהם הסתמכה הרשות בעת קבלת ההחלטה לפתוח בהליך הפיטורים וכן נימנע מהעובד ומבא כוחו לעיין במלוא המידע והמסמכים הרלוואנטיים לטענות הרשות כלפיו.

הליך השימוע נערך לאחר שניתנה לעובד אפשרות לעיין בתיק האישי ובכלל זה כל חוות הדעת וסיכומי השיחות שנערכו עמו המבססים את הטענות שהועלו כלפיו במכתב הזימון לשימוע.

...

בענייננו, לא מצאנו כי יש הצדקה להתערבות בהחלטת נציב שירות המדינה.

בנסיבות הענין ובהתחשב בכל האמור לעיל, לא מצאנו שהחלטת נציב שירות המדינה לדחות את הערר ולאשר את החלטת הפיטורים חורגת ממתחם הסבירות.

על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערבות בהחלטת הפיטורים ולפיכך, דין הבקשה להידחות.

למען שלמות התמונה ייאמר, כי במסגרת התביעה נטען כי בסמוך לסיום שנת הלימודים מסרה כי התובעת בהריון אולם לא עתרה לסעד בגין כך. בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם אדרת העלתה התובעת לראשונה טענות חדשות שלא בא זכרן במסגרת כתב התביעה המקורי לרבות הטענה ל"פיטורין שלא כדין".

התובעת לא זומנה לשימוע, לא נשלח לה מכתב פיטורין - כי לא היתה כל כוונה לפטרה.

כבר עתה ייאמר, כי התובעת בהגינותה מאשרת בעדותה כי הנתבעת לא פיטרה אותה: "ש. אני מפנה לנספח ה' לתצהירך שם צרפת את מכתבו של מר דוד כהן, מנהל חשבונות בכיר מיום 29.08.19, במכתב לא מציין מר כהן שפוטרת מעבודתך. למה לדעתך עובדה כ"כ חשובה לא מופיעה במכתב של מי שמתיימר להגן על הזכויות שלך?

...

משלא מצאנו כל אינדיקציה לכך כי נעשו פניות מצד התובעת לקבל מכתב פיטורים כפי שציינה בתצהירה אנו קובעים כי התובעת התפטרה מיוזמתה.

סוף דבר התביעה נדחית על כל סעדיה.

בנסיבות העניין, תשלם התובעת לנתבעת סך של 4,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.