מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

העלאת ארנונה בשיעור חריג

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2007 בעליון נפסק כדקלמן:

על החלטה זו ערערו הצדדים לפני בית-משפט זה, אשר הורה על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי, מן הטעם "שנסיבותיו של מקרה זה והשאלות המשפטיות העולות בו, מצדיקים באופן חריג הפעלת סמכותו של בית המשפט המחוזי, תחת הפניית הצדדים למסלול ההשגה והערר" (ע"א 2895/97 מועצה מקומית קרית טבעון נ' תשתיות (תעשיות) נפט ואנרגיה בע"מ (לא פורסם, 3.10.2002)).
דיון העלאת שיעור הארנונה מכוח החוזר הראשון החוזר הראשון אשר הסמיך את המשיבה להעלות את שעורי הארנונה בשנת 1989 על אף הוראת ההקפאה שבחוק ההסדרים, מחלק את הנכסים השונים החייבים בארנונה לפי הסוגים הבאים: "מגורים", "עסקים לרבות חניונים", "תעשיה", "מלונאות", ולבסוף "כל נכס שלא פורט לעיל". על אף שזו לשונו, כפי שאבהיר מיד, אין מדובר בסוגי נכסים כי אם בסוגי שימושים שונים בהם.
...
כיוון שכך, מקובלת עלי דעתו של בית-משפט קמא כי יש לתת להוראת פטור זו היקף מצומצם, ואיני מוצא סיבה לחייב את המשיבה לפטור את הרצועה הנוספת, אלא במצוותו המפורשת של המחוקק.
בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (לא פורסם, 20.2.06) נקבע: "[...] נכיר, אמנם, בהגנה של פגיעה חמורה בתקציב הרשות וביכולתה להמשיך ולתפקד כהלכה, ואולם כך נעשה במקרים מוכחים ומבוררים ורק לאחר שהרשות תוכיח את עוצמת הפגיעה ואת היעדרן של חלופות ראויות ומעשיות לתיקונה. מסקנה זו נדרשת כמו-מאליה מעקרונות היסוד של השיטה; מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; מעקרון שילטון החוק; ומנימוקים של צדק – הן צדק חלוקתי והן צדק מתקן" (שם, פיסקה 61).
אני מוסיף ומציע כי נוכח העובדה כי חלקו הארי של הערעור נדחה, נסתפק בחיוב המשיבה לשלם למערערת את שכר טרחתו של בא-כוחה, בסכום של 10,000 ש"ח. השופטת ע' ארבל: אני מסכימה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

על יסוד החוק הנ"ל, הותקנו תקנות ההסדרים במשק המדינה, שהטילו הגבלות על עידכון תעריפי ארנונה, למעט חריגים שעל פיהן ניתן להעלות שיעור ארנונה באישור שר הפנים ו/או שר האוצר.
...
בסופו של דבר, לאחר אותה ישיבה מיום 30.11.11, אושרה ההעלאה על ידי שרי הפנים והאוצר גם לשנת 2011 וגם לשנת 2012, ולאור זאת טוענים העותרים, כי החלטות המועצה הן לשנת 2011 והן לשנת 2012, התקבלו שלא כדין, תוך הצגת מצג שלא היה נכון, וביחס לאישור העלאה לשנת 2011 טען ב"כ העותרים שמדובר בהעלאה רטרואקטיבית שלא כדין.
גם לגוף העניין, נראה לי שאין באמור כדי להצדיק את ביטול ההחלטה.
באשר לטענה, כי האישור ניתן באופן רטרואקטיבי לגבי שנת 2011, נראה לי שאין לקבל את הטענה, לאור העובדה שהחלטת המועצה ניתנה עוד לפני תחילת שנת 2011, ואישור שר הפנים ושר האוצר ניתן אף הוא בסוף שנת 2011, בטרם הסתיימה אותה שנה, וכאמור, דיון זה אינו מתייחס לאישורי שרי הפנים והאוצר, שאינם בסמכות בית משפט זה, אלא להחלטת המועצה שניתנה במועד.
לאור האמור, אני דוחה את העתירה.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

המבקש מבקש להסתלק מבקשת האישור ומתביעתו והאישית לאחר שהמשיבה הציגה למבקשים ראיות לכך שמילאה אחר הוראות חוק ההסדרים ושיגרה באמצעות הדואר הודעות לכל בתי האב בתחומה בדבר החלטת המשיבה מיום 28.11.13 להעלות את שעורי הארנונה לשנת 2014 בשיעור חריג.
...
הצדדים המליצו לפסוק לתובעים גמול בסכם כולל של 5,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 30,000 ₪ כולל מע"מ. הסכומים נראים לי סבירים, נוכח תוצאות ההליך ואני מאשרת אותם.
סוף דבר בקשת האישור בעילה הראשונה נדחית.
המשיבה תשלם לתובעים גמול בסכם כולל של 5,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 30,000 ₪ כולל מע"מ. הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2006 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

למרות שדברי מר שבו לא נאמרו והוצגו בפני חברי ההנהלה כמשנה סדורה ברורה ובהירה מדוע נדרשת העלאת שעורי הארנונה, הרי שמעיון מדוקדק בתמליל עולה כי בעקבות התובענה הייצוגית ו"הבעייתיות" בחיוב עבור החלפת מיתקני אשפה מבוקש השינוי בצו הארנונה (בעמ' 41 לתמליל נ/1).על אופן הצגת הנושא בישיבת ההנהלה עוד אדון להלן.
בע"א (י-ם) 3524/02 פריג' נ' "כל הזמן" (לא פורסם) נפסק כי רק במקרים חריגים, כאשר אין קשר בין הדעה שהובעה לבין העובדות שעליהן היא נסמכת, תחרוג הדיעה ממתחם הסבירות הרחב המתחייב מהצורך להגן על חופש הביטוי הפוליטי.
...
בדנן אני קובעת כי פרסום הבעת הדעה לא חורג מתחום הסביר בנסיבות המקרה, והוא נעשה באחת מהנסיבות המופיעות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק (סעיף 15 (4) לחוק), ומכאן שלמר יהב עומדת חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק.
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא, כי עומדת למר יהב הגנת סעיף 15 (4) לחוק בקשר לפרסום האמרה.
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח בצרוף מס ערך מוסף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2006 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מהו, אם כן, שיעור העלאה המותר נוכח קיומו של האישור החריג? העותרת גורסת כי נוכח ההגבלה המצויה באישור שלא תוטל ארנונה בשיעור העולה על 10% מעל הסכום שאפשר היה להטיל כחיוב ארנונה אלמלא האישור החריג, לא ניתן היה בשנת 2001 להעלות את חיובי הארנונה בשיעור של יותר מ-1.37% מתעריף הארנונה לשנת 2000 (1.25% שיעור העלאה לפי חוק ההסדרים 2001 + 10% מ-1.25%).
...
לצורכי עתירה זו מסקנתי היא, אם כן, שהאישור החריג הניח ביחד העירייה אפשרות להוסיף 3.4% לסכום המוצא (בהנחה שסכום המוצא הוא 100, מותר היה לחייב את נכס העותרת לפי האישור החריג בתעריף 103.4) ובלבד שמתקיים האיזון שעמדתי עליו (ההנחה שביסוד פסק דין זה, היא שהאיזון מתקיים).
התוצאה היא, אם כן, שהעתירה מתקבלת, אם כי, אין היא מתקבלת במדויק על פי התחשיב או השיעורים שהעותרת ביקשה לקבוע אותם.
המשיבה תשלם לעותרת סך 10,000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ניתן היום כ"ג בכסלו, תשס"ז (14/12/2006) בהיעדר הצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו