על החלטה זו ערערו הצדדים לפני בית-משפט זה, אשר הורה על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי, מן הטעם "שנסיבותיו של מקרה זה והשאלות המשפטיות העולות בו, מצדיקים באופן חריג הפעלת סמכותו של בית המשפט המחוזי, תחת הפניית הצדדים למסלול ההשגה והערר" (ע"א 2895/97 מועצה מקומית קרית טבעון נ' תשתיות (תעשיות) נפט ואנרגיה בע"מ (לא פורסם, 3.10.2002)).
דיון
העלאת שיעור הארנונה מכוח החוזר הראשון
החוזר הראשון אשר הסמיך את המשיבה להעלות את שעורי הארנונה בשנת 1989 על אף הוראת ההקפאה שבחוק ההסדרים, מחלק את הנכסים השונים החייבים בארנונה לפי הסוגים הבאים: "מגורים", "עסקים לרבות חניונים", "תעשיה", "מלונאות", ולבסוף "כל נכס שלא פורט לעיל". על אף שזו לשונו, כפי שאבהיר מיד, אין מדובר בסוגי נכסים כי אם בסוגי שימושים שונים בהם.
...
כיוון שכך, מקובלת עלי דעתו של בית-משפט קמא כי יש לתת להוראת פטור זו היקף מצומצם, ואיני מוצא סיבה לחייב את המשיבה לפטור את הרצועה הנוספת, אלא במצוותו המפורשת של המחוקק.
בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (לא פורסם, 20.2.06) נקבע:
"[...] נכיר, אמנם, בהגנה של פגיעה חמורה בתקציב הרשות וביכולתה להמשיך ולתפקד כהלכה, ואולם כך נעשה במקרים מוכחים ומבוררים ורק לאחר שהרשות תוכיח את עוצמת הפגיעה ואת היעדרן של חלופות ראויות ומעשיות לתיקונה. מסקנה זו נדרשת כמו-מאליה מעקרונות היסוד של השיטה; מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; מעקרון שילטון החוק; ומנימוקים של צדק – הן צדק חלוקתי והן צדק מתקן" (שם, פיסקה 61).
אני מוסיף ומציע כי נוכח העובדה כי חלקו הארי של הערעור נדחה, נסתפק בחיוב המשיבה לשלם למערערת את שכר טרחתו של בא-כוחה, בסכום של 10,000 ש"ח.
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
