העלאת אחוזי נכות ממשרד הביטחון בגין ליקויי שמיעה

. בכל היבט או בכל צורה שנסתכל עליה, אין לתובעת ירידה בשמיעה בתדירויות הגבוהות והנמוכות, כך שבכל היבט אין המחמיר ואין המקל, אין לי מנדט לפסוק אחוזי נכות או להמליץ על פסיקת אחוזי נכות על התלונה הרלבנטית, קרי הטינטון".

בחקירתו נישאל המומחה מדוע הפנה לתקנה 72 (4) ד' 2 לתקנות המל"ל ואז תיקן לתקנה 72 ג' והוא הסביר כי יש שתי גישות מבלבלות כדלקמן: "מצד אחד, יש דרגת נכות לנפגעי עבודה, ומצד שני יש בהמשך פסיקה של דרגת נכות של משרד הבטחון ויש הבדל בין השניים. בעוד שמשרד הבטחון אומר, שמעבר לירידת שמיעה בתדירויות הגבוהות שזו פגיעה אקוסטית, בשביל לפסוק אחוזי נכות צריך לראות גם ירידת שמיעה גם בתדירויות הדיבור. מה שאת אומרת זה שאנחנו מתייחסים לדרגת הנכות של המל"ל, ואז לשיטתך, תקנה 72 (ד) חבלה אקוסטית, ז"א ירידת שמיעה בין 4,000 ל- 8,000 הרץ, או בין 3,000 ל- 4,000 הרץ, ועל זה הוא אומר עם רעש או ללא רעש. במקרה דנן, אין לנו עדות לפגיעה אקוסטית, אין לנו ירידת שמיעה בתדירויות הגבוהות, כך שלפי שתי הסקלות, גם של משרד הבטחון וגם של דרגת נכות של נפגעי עבודה, אין לנו פה מקום למתן אחוזי נכות לעניין הטינטון". (שם, עמ' 13 ש' 1-10).

זו אגב הסיבה בשלה תלה ד"ר שלמקוביץ הרופא הבודק את הסיבה לטנטון לא נזק קוכלארי באוזן הפנימית אלא בנזק מוחי מרכזי אותו כאמור קשה לי לקבל במתאר התאונה והתייצגות הקלינית שלאחריה" (הדגשה שלי-א.מ.ג.) בסיכום חוות דעתו, קבע פרופ' הלפרין, כי הואיל ובדיקת אפיוני הטינטון לא תמכה בקיום נזק קוכלארי, לא הודגם ליקוי שמיעה בתדירויות הדיבור ולא נגרמה לה פגיעה אקוסטית אין מקום לפסוק אחוזי נכות בגין תלונה זו. נוכח הסבריו המפורטים של פרופ' הלפרין באילו מקרים הוא היה קובע נכות ובאילו מקרים לאו, ומדוע לא קבע לתובעת נכות צמיתה, אינני סבורה כי יש לזקוף לחובתו את סרובו להשיב לשאלה, אם הוא היה קובע לתובעת אחוזי נכות, אילו יצאה דוברת אמת בפוליגרף, כפי שביקשה ב"כ התובעת.

...

לפיכך, אינני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה (בסעיף 10) לפיה יש לשייך את הנכות שנקבעה לה בתחום האורתופדי לעברה.

התובעת ברוב הגינותה לא עתרה לפיצוי מעבר לכך, ולפיכך אני מקבלת את האמור בסעיף 26 לסיכומי ב"כ התובעת ופוסקת פיצוי בגין אותם ימי מחלה בסך של 5,372 ₪.

לטענת הנתבעת, עסקינן בראש נזק טעון הוכחה ובהעדר הוכחה דין ראש נזק זה להידחות.

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעת, כדלקמן: הפסד שכר לעבר - 5,372 ₪ הפסד השתכרות עתיד - 89,000 ₪ פנסיה ותנאים סוציאליים - 11,125 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 14,128 ₪ ______________________________________________________ סה"כ 149,625 ₪ סכום הפיצוי הינו 149,625 ₪, לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד כחוק והחזר אגרה.

ביום 10.4.2019 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערער נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 61% (10% בגין דום נשימה בשינה, 5% בגין צרידות קלה בינונית, 20% בגין הפרעת חרדה, 10% בגין הגבלה קלה בעמוד השידרה המותני, 10% בגין מצב אחרי כריתת בלוטת התריס, 20% בגין הפרעה במתן שתן, 10% בגין טינטון, 10% בגין ליקוי שמיעה (מנופה))[footnoteRef:1].

] "כיום לאחר ערר, ללא שינוי משמעותי באחוזים הרפואיים ובמצבו הבריאותי לעומת ועדה קודמת, מדובר בגבר בן 54 שסובל משילוב של ליקויים אורתופדיים והפרעת חרדה עם הגבלה לעבודה ללא הרמת משאות. ניסה והצליח להישתלב בעבודת אבטחה לאחר פרישתו ממשרד הבטחון ונראה כי אין מניעה להישתלב בעבודה דומה בתחום זה או בעבודות פשוטות בתחום האריזה והמיון ללא הרמת משאות, ועל כן ממליצה להמשיך לראותו כבעל כושר עבודה מלא בכל התקופות (הזמנית והיציבה) ולדחות את תביעתו" (ההדגשה ההוספה – ק.כ).

לאור האמור הועדה דוחה את הערר ומציינת גם כי היא ערה לעובדה שלתובע נקבעו 61% אחוזי נכות רפואית אשר לדעתה אינם משקפים את מידת אובדן כושר העבודה של העורר כפי שצוין לעיל וכן עקב כך כי קיימים מספר ליקויים שהשפעתם התפקודית הנה חופפת כך שתפקודית מבחינת אחוזי הנכות הרפואית מדובר בנכות נמוכה מ-50%.

] עוד נקבע כי מדובר בועדה מעין שיפוטית ומשכך מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה באופן מלא ובהיר על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית[footnoteRef:8].

...

מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הערעור.

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

לעניין טענות המערער שהוועדה לא בדקה אותו ולא בדקה את התיעוד הרפואי כראוי, אציין כי דינן להידחות מכיוון שמדובר בוועדת ערר שהתכנסה מכוח פסק דין, אשר דנה במסגרת תפקידה בשאלת כושרו של המערער להשתכר על יסוד הנכויות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים.

סוף דבר הערעור נדחה.

כך, ביום 16.3.2003 נקבעה לתובע נכות בשיעור זמני של 24%, בגין ליקוי בשמיעה, שניגרם עקב הפיגוע (לימים הופחת שיעור נכות זה במידת-מה).

ש. זה מה שמעכב מבחינתכם את היישום של אחוזי הנכות? גב' ****: כן".

בהמשך, ועל יסוד המסמכים שהועברו על-ידי ד"ר בר-און מהמל"ל, קבע קצין התגמולים מספר ימים לאחר מכן, עוד ביום 8.6.2020, כי התובע אינו מקבל מהמל"ל תגמולים בגין אותו "מאורע אחד", ועל כן הוראת התשלום בגין דרגת הנכות הועברה לחשב התגמולים במשרד הבטחון (המסמך הוגש במהלך ישיבת ההוכחות וסומן במ/3).

" אציין, כי גב' לביא הבהירה בתצהירה כי "פנייה זו טופלה", אולם טענה זו הועלתה בלקוניות, היא אינה מתיישבת עם חומר הראיות (ובפרט עם הפניות הנוספות שהיו לאחר מכן למל"ל המלמדות כי כל חומר שנידרש לא היתקבל), ואינה נתמכת בכל אסמכתה.

...

על רקע זה המשיך התובע בהתדיינות ארוכת שנים מול קצין התגמולים ובסופו של דבר, בחודש אוקטובר 2016 – וכמעט שנתיים לאחר שהתקבלו תוצאות המבחנים שערך קצין התגמולים בהיבט הנפשי – התקבלה החלטת קצין התגמולים להכיר בתביעתו של התובע במישור הנפשי.

בפיסקה 21 לפסק-הדין שניתן בהליך הקודם, ציין בהקשר זה כב' השופט יריב, כי: "בענייננו, 'טורטר' התובע בין פקידים, פניותיו תויקו בתיקים לא נכונים, הוא נדרש לנהל מעקב אחר הטיפול בפנייתו במקום שקצין התגמולים, שזה תפקידו, יוודא כי הבקשה מטופלת בלוחות זמנים סבירים, ונתקל בחומה ביורוקרטית אטומה בבואו לנסות ולקבל סעד (וראו לעניין זה התשובות שקיבל כאשר ביקש מימון ביניים). אני סבור כי התנהלות זו מצדיקה מתן פיצוי בגין עוגמת נפש.

לכן, גם בהליך זה, ובשל התרשלותו של המל"ל, אני סבור כי יש לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין נזק לא-ממוני, המשקף את עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב העיכוב הרב והבלתי סביר בעליל, בהעברת מסמכי המל"ל לקצין התגמולים; עיכוב שהוביל בתורו לעיכוב ממשי בהעברת תגמולי קצין התגמולים לתובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת אפוא במובן זה שעל הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 30,000 ש"ח. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 5,000 ש"ח ושכר טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולמו לתובע בתוך 14 ימים.

העותר שירת בשירות בתי הסוהר מינואר 1995 ועד לפרישתו לקיצבה מטעמי בריאות לקויה בנובמבר 2020.

הועדה עיינה בתיקו הרפואי של העותר על מסמכיו – לרבות המסמכים הרפואיים אשר על הגשתם הסכימו הצדדים כאמור לעיל – שמעה את טענותיו של העותר ובא-כוחו, וכן ערכה לעותר בדיקה קלינית.

כך, בהנתן שהמוסד לביטוח לאומי קבע לעותר שיעור של 88% אחוזי נכות לצמיתות; קצין התגמולים מטעם משרד הבטחון קבע לעותר שיעור של 53% נכות לצמיתות; ורשות המיסים קבעה לעותר שיעור נכות בשיעור של 91.12% לצמיתות.

העובדה שבמקרה נתון מנגנון זה אינו מוביל לקביעה זהה לזו שהתקבלה לפי חוקים סוצאליים אחרים אינה מלמדת על פגם בהליך, ואין בה כשלעצמה כדי ללמד על הצורך בהתערבות בית משפט זה. לבסוף, באשר לטענתו של העותר לעניין העדר הנמקה ראויה בהחלטת הועדה השנייה, הרי שעיון בה מעלה כי ניתנה בתום פרוטוקול הדיון בעיניינו ובהמשך ישיר לו, כאשר הפרוטוקול וההחלטה מהוים מקשה אחת (וכך הם אף נימסרו לעותר).

...

בתגובתו המקדמית טען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, כמו גם בתגובה המקדמית מטעם המשיב ובתגובת העותר לה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף.

סוף דבר: העתירה נדחית.

מבחינת ליקוי שמיעה מכר בקצין תגמולים משרד הבטחון נכות של 5 (א)חוזים משנת 1995 ולכן נבקש להתאים נכות זמנית של 5 אחוזים משנת 1997 עד לשנת 2020 שם נקבעה הנכות הצמיתה.

לטענת המשיב, הועדה כללה בהרכבה אורתופד, שמעה את דברי ב"כ המערער אשר פירט טענותיו לגבי מועד התחולה ושיעור הנכות הצוארית, והועדה החליטה להעלות את אחוזי הנכות לשעור של 20% מיום בדיקת הועדה – 12.7.22.

...

ראשית, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה מל"ל רמת גן לא העמידו בפני הוועדה את המכתב והחומר הרפואי שצורף לו (סעיף 14 לכתב הערעור).

שלישית, במסגרת דיון הערכה מוקדמת הפנה ב"כ המערער למסמך רפואי משנת 2018 שבו פרופ' שבת המליץ על ניתוח חוזר בעמוד שדרה צווארי, וטען כי ההנמקה הכללית שעשתה הוועדה מובילה למסקנה שאולי לא ראתה את המסמכים.

סוף דבר: הערעור נדחה.