העונש על שוד וקשירת קשר לבצע עבירה

· בע"פ 8271/17 מדינת ישראל נ' אבו גליון (30.1.18) נדון ערעור המדינה על קולת עונש של 23 חודשי מאסר בפועל שהושת על המשיב בגין הרשעתו על יסוד הודאתו בבצוע עבירות של קשירת קשר ושוד בנסיבות מחמירות.

בית המשפט העליון קיבל את העירעור, בין היתר נוכח עברו הפלילי של המשיב, והעמיד את עונשו על 31 חודשי מאסר בפועל.

...

ב"כ הנאשמים הגיש את טיעוניו הכתובים לעונש (נ/1) לצד פסיקה להמחשת עמדת ההגנה לעונש (נ/2) וכן הוסיף וטען בעל-פה. בפתח טיעוניו הבהיר הסניגור על רקע האמור בתסקיר שירות המבחן, כי נאשם 1 עומד על הודאתו לעניין חלקו בכתב האישום המתוקן.

לאחר שנתתי דעתי לערכים החברתיים שנפגעו, כאמור, במידת חומרה גבוהה כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשע נאשם 1, וכן נתתי את הדעת לנסיבות ביצוע העבירות ולמדיניות הענישה הנהוגה, לרבות לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל שהושת על האחר שהורשע בביצוע אותן עבירות תוך קביעה לגביו של מתחם עונש הולם הנע בין 60-30 חודשי מאסר בפועל (ט/3), אני קובעת לגבי נאשם 1 מתחם עונש הולם הנע בין 30 חודשי מאסר בפועל לבין 60 חודשי מאסר בפועל, וזאת כפי שנקבע בעניינו של האחר.

בעניינו של נאשם 2 אני קובעת מתחם עונש הולם זהה הנע בין 30 עד 60 חודשי מאסר בפועל.

בסיכומו של דבר, אני דנה כל אחד מהנאשמים, כדלקמן: נאשם 1: · למאסר בפועל לתקופה של 32 חודשים בניכוי ימי מעצרו (מיום 24/8/20 עד ליום 27/12/20).

פסיקה נוספת רלוואנטית לענייננו משלא מצאנו פסיקה של בית המשפט העליון העוסקת בענישה בגין עבירת הרצח הבסיסית לפי סעיף 300(א) לחוק בנוסחו לאחר תיקון 137, כאשר זו משולבת בשוד או ניסיון שוד, מצאנו לנכון להפנות לפסיקה העוסקת בענישה בגין עבירת הרצח הבסיסית בלבד או בגין עבירה זו יחד עם עבירות אחרות: פסק דין שניתן לאחרונה בע"פ 2654/22 מדינת ישראל נ' דישלבסקי (6.12.2022): היתקבל ערעור המדינה על העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המשיב, שהורשע לפי הודאתו בעבירת הרצח הבסיסית באדישות, ועונשו הוחמר מ-18 שנות מאסר ל-22 שנות מאסר.

ע"פ 416/12 שיצינין נ' מדינת ישראל (12.6.2014): המערער שהודה נדון לעונש מאסר בפועל למשך 20 שנים בגין עבירת הריגה (במקום עבירת רצח שבה הואשם לפני הסדר הטיעון), שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצוע שוד.

...

דין טענותיו של ב"כ נאשם 1 בעניין גובה הפיצוי להידחות.

במקרה דנן סבורים אנו שבהתחשב בכלל נסיבות המקרה, הפיצוי שאותו ראוי להטיל על נאשם 1 הוא 200,000 ₪ והפיצוי שאותו ראוי להטיל על נאשם 2 הוא 150,000 ₪.

סוף דבר אנו גוזרים על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 מאסר בפועל למשך 20 שנים, החל מיום מעצרו: 25.12.18.

דיון נאשם 1 בן 43 ולחובתו עבר פלילי מכביד ובכלל זה: הרשעה משנת 2013 בעבירות קשירת קשר לבצוע פשע ושוד מזוין במסגרתה נידון ל-6 שנות מאסר; הרשעה משנת 2007 בעבירות נשק, שוד מזוין בשני תיקים שונים במסגרתה נידון למאסר של 3 שנים; הרשעה משנת 2003 בגין עבירות נשק, אלימות ורכוש במסגרתה נידון למאסר של שנתיים; ועבירות נוספות משנת 2002 ועד לשנת 1997.

מכל האמור אני מטיל עונשים כדלקמן: נאשם 1: · 40 חודשי מאסר שמהם תנוכה תקופת מעצרו מיום 30.8.22; · 12 חודשי מאסר על תנאי משך 3 שנים מיום שיחרורו כאשר התנאי יופעל במידה והנאשם יבצע עבירת אלימות מסוג פשע; · 6 חודשי מאסר על תנאי משך 3 שנים מיום שיחרורו כאשר התנאי יופעל במידה והנאשם יבצע עבירת אלימות מסוג עוון.

...

נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, אולם הוחלט על סטייה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום ובסופו של דבר הוטלו על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין סיוע לחבלה חמורה.

בסופו של דבר על רקע האמור לעיל, מתחם הענישה בגין העבירה המושלמת נמצא בין 30 – 60 חודשי מאסר בפועל ומחצית מכך בגין עבירת הסיוע.

אשר לקביעת עונשו של המערער בתוך המיתחם יש לומר בפה-מלא: אין בעיניינו של המערער נסיבות בעלות משקל סגולי ממשי לקביעת עונשו בתחתית מיתחם הענישה או בסמוך לו. למערער עבר פלילי משמעותי – בשנת 2011 ביצע עבירות של שוד וקשירת קשר לבצוע פשע ובשנת 2018 הורשע פעם נוספת בעבירה של קשירת קשר לבצוע פשע, הפעם לצד עבירה של ניסיון לכליאת שוא.

...

לסיכום האמור: עונש של מאסר עולם בגין עבירה של רצח בכוונה אינו בגדר עונש מוצא, אלא עונש מרבי שראוי לגזור אותו בנסיבות המתאימות; יש לקבוע מתחם ענישה מצומצם המבטא באופן הולם את מרכזיות עיקרון ההלימה; ובגדרי המתחם – גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירת הרצח בכוונה בתחתית מתחם הענישה או בסמוך לה, מחייבת נסיבות המצדיקות זאת והנמקה מתאימה.

יישום ההלכות לעיל על ענייננו מלמד בבירור כי יש לדחות את הערעור.

סוף דבר לפנינו מקרה נוסף, מני רבים, של המתת אישה בידי גבר.

ראו למשל ע"פ 5265/12 עמור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.2012), פסקה 8: "...עבירה זו אסור לה שתקנה אחיזה במחוזותינו ועלינו לפעול לעוקרה היכן שניתן. עבירת השוד פוגעת בציבור הקורבנות המסוים במסגרת הארוע, כמו גם בכלל האוכלוסייה כאשר גורמים עבריינים מאיימים על שלומה ורווחתה. על בתי המשפט להעביר מסר מרתיע לכל מי שבוחר להשיג רווח 'קל' בדרך עבריינית תוך פגיעה באנשים תמימים הנקרים בדרכם. כאמור, בנסיבות רגילות הרתעה זו צריכה לכלול מאסר בפועל". באשר לנסיבות הייחודיות בהן בוצעו העבירות ראו ע"פ 3027/13 דהוקרקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.12.2013) (להלן: "עניין דהוקרקר"), פסקה 12: "[...] הוא ביצע את העבירות בשעה שלבש מדי שיטור ונשא נשק שהופקד בידיו כדי להגן על הציבור ולשמור על ביטחונו. בכך ניצל המערער לרעה את תפקידו, את מעמדו ואת האמון שניתן בו, ובתוך כך פגע בכבודם, בחרותם ובקניינם של בני אוכלוסיה מוחלשת אשר כוחם להיתנגד מוגבל מלכתחילה. אך לאחרונה ציינתי כי 'כאשר עסקינן בקבוצת אוכלוסיה מוחלשת, חסרה היא חלק משכבת ההגנה של האוכלוסייה הכללית, באשר אין היא נוטה לירתום לעזרתה את הגנת המישטרה והחוק בשל חששה מפניהם. דוקא בשל כך יש להחמיר בעונשו של מי שמבקש לפגוע בה' [...] לכך יש להוסיף כי את תופעת ניצול הכוח והשפלת הזולת תוך ביזוי המדים יש לעקור מהשורש, שכן 'מעשים כדוגמת המעשים הנוכחיים גורמים לאבדן אמון בציבור לובשי המדים, וממילא מקשים על תיפקודם של חיילים ושוטרים המבצעים את עבודתם כחוק'" כן ראו ע"פ 1795/06 יוספי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.7.2006) (להלן: עניין יוספי"), פסקה 12: "[...] העבירות שמדובר בהן קשות, ויותר מכך מכוערות ומוציאות את דיבתה של מדינת ישראל רעה. המדים והנשק שנתנה מדינת ישראל למערער וחבריו כדי להגן על אינטרסים חוקיים של המדינה ושל חייליה, נוצלו במקרה הנוכחי בדרך המצביעה על אובדן מוחלט של ערכים. מעשים כדוגמת המעשים הנוכחיים גורמים לאובדן אמון בציבור לובשי המדים, וממילא מקשים על תיפקודם של חיילים ושוטרים המבצעים את עבודתם כחוק". באשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות נתתי משקל לנזק הפיזי, הנפשי והקנייני שניגרם לנפגעי העבירה; לנזק שעלול היה להגרם לנפגעי העבירה לו אחד מהאירועים היה מסתבך; לכך שהעבירות בוצעו על-ידי אנשי אכיפת חוק; לכך שהעבירות בוצעו תוך שתוף פעולה של מספר נאשמים; לריבוי נפגעי העבירה ולריבוי המקרים ומועדי ביצוע העבירה (לא בעיניינו של נאשם 4); לתיכנון המוקדם; לפערי הכוחות שבין הנאשמים שפעלו מכח השררה, כשהם מצויידים בכלי נשק ומדים לבין נפגעי העבירה המשתייכים לאוכלוסיה אזרחית; לביזוי וההשפלה שהיו נלווים למעשי חלק מהנאשמים בחלק מהאירועים (למשל אמירת נאשם 1 כלפי אחד הנפגעים שבכה: "למה אתה בוכה כמו קוקסינל" או הכאת נאשם 2 את אחד הנפגעים באמצעות מקל מספר רב של פעמים תוך כדי שהוא שר "אן-דן-דינו סוף על הקטינו"); למעילה במשימות שהוטלו על הנאשמים ולהפרת האמונים מצידם; לשיבוש החקירה או השמדת הראיה באישום האחרון; לניצול הקושי של נפגעי העבירה להתלונן בשל מעמדם; לנזק התדמיתי שניגרם לכוחות האכיפה ולמדינה ולחלקו של כל אחד מהנאשמים בבצוע העבירות.

במקרה זה תקף הנאשם עובר אורח ברחוב בדרישה שיביא לו כסף או סיגריות ודקר אותו בבית החזה האחורי; את ת"פ (מחוזי– ת"א) 55826-08-17 מדינת ישראל נ' סעדון (פורסם בנבו, 16.9.2018) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשמת 2 שהורשעה בשלוש עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות וסיוע לשוד בסיבות מחמירות 6 חודשי מאסר שיירוצו בעבודות שירות מטעמי שקום ומצבה הנפשי והרפואי.

נאשם 4 צרף למשל את ע"פ 7353/18 חדד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.5.2019) בו קיבל בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהורשע בעבירה של דרישת נכס באיומים והעמיד את עונשו על של"צ בהקף של 300 שעות חלף 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בשל ההליך השיקומי שעבר הנאשם.

...

באשר לרכיב הקנס, סבורני כי יש לקבל את עמדתה העקרונית של המאשימה.

סבורני כי לא היה מקום "להפתיע" הנאשמים בעניין זה במהלך הטיעונים לעונש.

מה עוד, שסבורני כי אין הכרח במקרה זה לחלט את הטלפונים הניידים, וזאת בכפוף לכך שעובר להחזרתם לידי הנאשמים או מי מטעמם, יימחקו הסרטונים בהם תועדו המעשים מושא תיק זה. לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את כלל השיקולים לחומרה ולקולה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 א. 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.