העונש על עבירות מין במשפחה

כך, בע"פ 2524/14 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2015) אושר עונש של 13 שנות מאסר בגין מעשים מיניים שבוצעו בקטינה, במשך כ-3 שנים; בע"פ 86/05 פלוני נ' מדינת ישראל (14.6.2007) אושר עונש מאסר של 15 שנים, בגין ביצוע עבירות מין בתוך התא המשפחתי, בנסיבות דומות.

...

לטענת המערער, מה שמניע ודוחף את המתלוננת הוא "אינטרס כלכלי פרופר". ועוד נטען, כי המתלוננת "סובלת מבעיות נפשיות לא פשוטות" וכי למתלוננת "יש רקע נפשי בעייתי הכולל הזיות... הוא משתרע על כל התקופה שמדובר...". לאחר שעמד על תשובתו של המערער לכתב האישום, הקדים בית משפט קמא והביא את תוצאת הכרעת הדין, כדלקמן: "לאחר ששמעתי וראיתי את עדי התביעה וההגנה, ובראש ובראשונה – המתלוננת [והמערער], קראתי את הפרוטוקולים והמסמכים, צפיתי בדיסקים, ובחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא שאשמת [המערער] בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הוכחה מעבר לספק סביר, ועל כן אני מציע לחבריי להרשיעו בהן" (עמ' 2 להכרעת הדין).

יתר טענותיו של הסנגור, בהקשר זה, אינן מבוססות על עובדות מוכחות, ואינן תומכות במסקנה שאליה הוא חותר.

סוף דבר, המסקנה המתבקשת היא כי אין כל עילה להתערב בהכרעת דינו המבוססת והמנומקת היטב של בית משפט קמא, ואציע לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, ובחנתי את טיעוני הצדדים בהקשר לגזר הדין, הגעתי למסקנה כי עונשו של המערער, הגם שאינו קל, אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, ולפיכך דין הערעור על חומרת העונש להידחות.

בע"פ 7015/09 פלוני נ' מדינת ישראל (18.11.2012), ציינתי, כי "מן הראוי להשית על מבצעי עבירות מין במשפחה עונשי מאסר משמעותיים, הן לשם הרתעתם האישית והן להרתעת הרבים, ובעיקר על מנת לשקף את מידת הפגיעה החמורה בקורבנות ובזכות היסוד של כבוד האדם, וכן במטרה להביע את הסלידה ושאט הנפש של החברה מבצוע עבירות אלו. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר מדובר בקורבנות קטינים" (שם, בפסקה 42).

ולא למותר הוא להזכיר את ע"פ 228/02 פלוני נ' מדינת ישראל (18.7.2002) שבו נדחה ערעור על עונש בן 28 שנות מאסר, שהושת על מי שהתעלל מינית באישתו ובבנותיו.

...

גם עדותה של נ' נמצאה אמינה ומהימנה, כפי שקבע בית משפט קמא: "עדותה של נ' מהימנה עליי, וקיבלתיה במלואה. אכן, נמצאו סתירות קלות בעדותה של נ'... כך למשל, מעדותה זו עולה, כי [המערער] קרא ל-נ' להיכנס לחדרו, שם ביצע את מעשיו. הגם ש-נ' העידה תחילה כי [המערער] ביצע בה את המעשה בחדרה, ולאחר מכן בחדרו, אולם בתיאור המעשה עצמו אין כל סתירות. סתירות אלה לא נעלמו מעיני, אולם גם לאחר בחינתן, אחת לאחת, שוכנעתי כי אלה אינן מהותיות, אינן יורדות לשורשו של עניין, נובעות מטבעו ואופיו של הזיכרון האנושי ומחלוף השנים... אין לצפות ממתלוננת, אשר משחזרת חוויות עבירות מין שבוצעו בה בהיותה ילדה רכה בשנים, (כי) תזכור כל פרט ופרט, משלא היה מדובר בתיעוד בזמן אמת.

בית משפט קמא לא היה מוכן להסתמך על גירסתה של המתלוננת ג', מבלי שנמצאו לעדותה ראיות מחזקות, ובכך יש כדי להעיד על הזהירות הרבה שבה נקט בית משפט קמא, בעת שבחן את עדויותיהן של כלל המתלוננות בתיק זה. לסיכום, הנני סבור כי הרשעתו של המערער עומדת על יסודות איתנים ואין כל מקום להתערב בהכרעת דינו המפורטת, המנומקת והיסודית של בית משפט קמא.

הערעור על מידת העונש לאחר בחינת כלל הנסיבות, הגעתי למסקנה כי העונש שהושת על המערער סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה שנקבעה בעבירות דומות, ועל כן יש מקום לקבל את ערעורה של המשיבה.

אכן, ניתן להצביע על משרעת של ענישה בעבירות מין במשפחה, אך נוכח החומרה היתרה שבפגיעות מיניות בקטינים בתוך התא המשפחתי, הענישה היא מחמירה.

...

גם את עדותה של אסיל מצא בית המשפט המחוזי כמהימנה: "עדותה של אסיל מהימנה עלי לחלוטין. לא היה לה כל אינטרס לשקר. אין לה היום כל קשר עם המתלוננת, ואין כל חשש להשפעה מכיוון זה" (בפסקה 73 לפסק הדין).

הנה כי כן, בית המשפט מצא את המתלוננת ואת העדים כמהימנים, ומנגד קבע באופן נחרץ כי "בשונה מהתרשמותי מהמתלוננת – התרשמתי מהנאשם באופן שלילי ביותר, אינני רואה בו עד מהימן ואינני נכון לסמוך על דבריו". לא מצאתי ממש בטענת המערער כי גרסתה של המתלוננת נסתרה לאחר שקשרה את האירועים בכתה י' לפציעתו של המערער.

דרך הניתוח של בית משפט קמא מקובלת עלינו, ואיננו רואים לחזור על הדברים.

סוף דבר, שדין הערעור להידחות על כל חלקיו.

על הענישה לשקף את הפסול המוסרי שטמון בהן ואת ההוקעה והסלידה החברתית ממעשים אלה, ולהעניק ביטוי הולם לפגיעה החמורה בקטינות: "עבירות מין בכלל, ואלה שמתבצעות בחוג המשפחה בפרט, פוגעות לא רק בגוף אלא גם בנפש – ברסקן את האמון הבסיסי במקום שאמור להיות יותר מכל מוגן ובטוח... נקודת המוצא לדיון היא איפוא שמדובר בעבירות שהן מהחמורות שבחמורות" (דברי כב' השופטת ד' ברק-ארז בע"פ 3615/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 71 (26.3.2020); וכן ראו ע"פ 5167/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 31 (26.1.2023); ע"פ 1859/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (8.6.2022); ע"פ 4099/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (6.12.2022)).

...

בסופו של דברים המעשים פסקו רק כאשר הנאשם אמר למתלוננת שהוא יחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ואז המתלוננת התנגדה ומנעה את המשך ביצוע המעשים.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 ועד ל-18 שנות מאסר בפועל.

בנסיבות המקרה הנוכחי, מצאנו כי יש להשית על הנאשם פיצוי ברף המרבי לטובת המתלוננת.

באיזון בין השיקולים השונים, אנו סבורים כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בחלקו המרכזי של מתחם העונש, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי לנפגעת העבירה בגין הנזקים שגרם לה. סוף דבר אשר על-כן, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 15 שנות מאסר בפועל אשר מניינן מיום מעצרו 16.6.20.

עוד נקבע, כי השיקולים המרכזיים בענישת עברייני מין אשר כיוונו מעשיהם כלפי קטינים הם שקולי גמול והרתעה, הן כלפי עבריין המין נשוא כתב האישום והן כלפי עברייני מין פוטנציאליים, וכי על העונש לשקף לא רק את חומרתם של המעשים אלא גם את סלידת החברה מהם.

בע"פ 8153/19 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.10.20 (פורסם בנבו) חזר בית המשפט העליון והדגיש את החומרה הרבה הכרוכה בבצוע עבירות מין בקטינים, את הפגיעה הקשה שהן מסיבות לערכים חברתיים מרכזיים ואת מדיניות הענישה המחמירה המתחייבת כלפי מבצעיהן: "אין צורך להכביר במילים בדבר השלכותיהן ההרסניות של עבירות מין על הקורבן ועל בני משפחתו. עבירות אלה חודרות לנימי הנפש, גורמות לתחושה קשה של אובדן שליטה ופגיעה בכבוד ובאוטונומיה, הופכות על פיו את עולמו של הקורבן ועלולות לגרום למגוון רחב של תופעות נפשיות וגופניות, המצריכות תהליכי שקום מורכבים. הדברים נכונים ביתר שאת במקרה שבו קורבן העבירה הוא קטין, שטרם השלים את התפתחותו הגופנית, הנפשית והשכלית. או אז הפגיעה עלולה להיות חמורה במיוחד ולהעמיד בסיכון את סכוייו לגדול להיות אדם שלם ומאושר. השבר עמוק עוד יותר שעה שמבצע העבירות הוא אדם שהקורבן רואה בו דמוית חיובית ונותן בו את אמונו... בהתאם לכך, זה שנים רבות חוזר ועומד בית משפט זה על הצורך להחמיר בענישתם של עברייני מין, ובפרט ביחס לאלו שקורבנותיהם הם קטינים. זאת, כדי שעונשם יהלום את חומרת מעשיהם וכן כדי ליצור הרתעה. פסיקה זו אף עולה בקנה אחד עם רצון המחוקק... החמרת הענישה בעבירות מין, ובפרט באלו המבוצעות כלפי קטינים, נושאת עימה מסר לפיו החברה מוקיעה מתוכה את מי שרואה אדם אחר ככלי לסיפוק יצריו. החמרת הענישה אף מבטאת הכרה בכאבו של הקורבן, וזו עשויה להיות הצעד הראשון במסע המפרך לשיקומו." עוד יאמר, במסגרת קביעת מיתחם העונש ההולם, כי לצד סעיף 348(א) בחוק קבוע עונש מאסר בן 7 שנים, ובהתאם לסעיף 355 בחוק יש להשית על מי שהורשע בבצוע עבירה זו עונש מינימום בן 21 חודשים, אשר בהיעדר טעמים מיוחדים לא יהא כולו על תנאי.

...

נוכח כל האמור עתרה המאשימה למקם את הנאשם באמצע כל אחד מהמתחמים, ולהשית עליו לא פחות מ-50 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי ופיצוי לכל אחת מנפגעות העבירה.

לאחר שבחנתי את דבריה, אין ספק בליבי כי גם בחלוף שנים ארוכות, הזמן לא ריפא את פצעיה, ומעשי הנאשם בה נותנים את אותותיהם.