העונש על הגשת תלונת שווא

התובעות טוענות כי הנתבע הולך שולל את נציגי הרשויות השונות, כאשר הציג להם מצגי שוא על אודות תפקידיו במיתחם ומעמדם של השטחים הציבוריים כאילו היו פרטיים, ואף הגיש תלונות שוא נגד התובעות.

לפיכך, מבקשות התובעות ליתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע להעביר גריל פחמים בשטח הצבורי שבכיכר אתרים, ולפצותן בגין העוולות שביצע בסך של 50,000 ₪, ופיצויים על עוגמת נפש ופיצויים עונשיים על סך של 33,000 ₪.

הנתבע טוען כי הטענות של התובעות הן ביחס לאירועים שקרו בשנת 2016, ומשכך הן השתהו שנתיים על להגשת התביעה, אשר הוגשה לטענתו בעקבות תלונות ששלח לעריית תל אביב בגין הפעלת העסק בנגוד להיתר.

...

ודוק: מלבד העובדה שטענה זו עלתה לראשונה בסיכומי התובעים, ומשכך מדובר בהרחבת חזית פסולה – הרי משנדחתה התביעה שכנגד, מתייתר הצורך לדון בשאלה זו. סוף דבר כאמור לעיל, הן התביעה הן התביעה שכנגד משוללות עילה שבדין, והן נדחות שתיהן.

לאחר מחשבה מעמיקה, וחרף האמור לעיל, החלטתי להימנע מלחייב את הצדדים שניהם בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

יראו הצדדים את החלטתי זו כהתראה הוגנת לעתיד לבוא, ויכלכלו צעדיהם בהתאם.

על הטענות, העובדות וההליכים בתמצית העובדות - המערערת, אשר שרתה במישטרה ישראל ומשנת 2012 בחוקרת עבירות מין בתחנת עכו, הורשעה ביום 2.10.2018, בבית-משפט השלום בחיפה, בת"פ 55195-06-15, על-יסוד הודאתה, בעבירות של מסירות ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, ובגין כך שבמהלך חודש מאי 2013, הגישה תלונת שוא במחלקה לחקירת שוטרים שמפקדה הישיר ביצעה בה מעשים מגונים; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, בגין כך שבחודש מאי 2013, גרמה לתיקון של דו"חות פעולה ועיכוב של מעסיק ושב"ח, תוך ששיקרה כי מדובר בהוראת קציני תחנת המישטרה, באופן שהושמטו פרטיו של המעסיק, שהינו קרוב משפחתה, מדו"ח הפעולה.

על פסק-דינו של בית הדין המחוזי הוגש ערעור, בטענה העיקרית - כי העונש שהוטל על המערערת איננו הולם את מעשיה שכן לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות, ועל כן ראוי היה להטיל עליה עונש השעיה בפועל לחודשים ספורים, בלבד, לצד השעיה על תנאי לתקופה ארוכה.

בשולי גזר-הדין, מצא להמתיק בעונשה על מנת לאפשר לה לשוב ולעסוק בהמשך דרכה במקצוע עריכת-הדין.

...

אכן, לאור חומרת העבירות בנסיבות ביצוען, מקובלת עלי הטענה כי יש יסוד, מעוגן בדין ובפסיקה, לעמדה הגורסת את הרחקתה מלשכת עורכי-הדין לתקופה ממושכת או לצמיתות.

במכלול האמור, בגדרי התערבותה של ערכאת-הערעור, במצב המשפטי הנוהג, באיזון בין שיקולי הענישה בעניינה של המערערת, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי עונשה של המערערת מהווה סטייה משמעותית ממדיניות הענישה, כמו גם מתכליותיו של הדין המשמעתי, במידה שיש בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בהקשר זה, נדחו טענות ההגנה לסתירות ואי התאמות בעדויות המאשימה באופן המלמד על הגשת תלונת שוא.

ב"כ המאשימה ביקשה כי בית המשפט ישקול גם את שקולי הרתעת הרבים וזאת בשל נפוצותה של התופעה והיותה "מכת איזור". לסיכום, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש בשליש האמצעי של המיתחם ובנוסף להשית עליו עונש מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס ופצוי למתלונן אשר לא יפחת מ-10,000 ₪.

...

ב"כ המאשימה ביקשה כי בית המשפט ישקול גם את שיקולי הרתעת הרבים וזאת בשל נפוצותה של התופעה והיותה "מכת אזור". לסיכום, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש בשליש האמצעי של המתחם ובנוסף להשית עליו עונש מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס ופיצוי למתלונן אשר לא יפחת מ-10,000 ₪.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל ונתתי משקל רב לנסיבות האישיות של הנאשם, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

במסגרת כתב אישום שהוגש כנגד בעלה של הנתבעת, הוא קיבל עונש של של"צ ללא הרשעה.

הנתבעת הגישה תביעה כנגד מלכה על הגשת תלונת שוא במישטרה.

...

הנתבעת טוענת בסיכומיה (סעיף 5) כי ניתן להבחין בהבדלי תנוחה של התובע בין תמונות 83 ו- 91 למוצגי התובע מבחינת מנח ברך ימין, מה שמוכיח שברכו לא הייתה "תקועה" בין הרכבים, הוא יכול היה להזיז את ברכו, וזה סותר את טענתו שברכו הייתה "תקועה". איני מקבל זאת.

לאחר ששמעתי את בעלי הדין ואת יתר העדים אני קובע, כי לא הוכחה בפניי כל אינדיקציה לכך שהנתבעת ביקשה במכוון לפגוע בתובע.

סוף דבר התובע נפגע ע"י הנתבע.

על פי עובדות הקובלנה, ביום 4.10.2018 ובהמשך למתואר באישום הראשון, פירסמה הנאשמת בקיר הפייסבוק פוסט בדבר הגשת התלונה ובו הוסיפה תמונה של הנאשם בכניסה לתחנת המישטרה בעת הגשת התלונה וכן מיסמך "אישור בדבר הגשת תלונה" וכתבה את הדברים הבאים: "חשד למתן ולקיחת שוחד על ידי משה קונינסקי ורז טישלר. שתי עבירות חמורות שבגינן צפויה להפתח חקירה משטרתית חמורה בעקבות תלונה שהוגשה היום למשטרת ישראל, ואשר העונש בגינן הוא עד 7 שנות מאסר למקבל השוחד ועד 3.5 שנות מאסר לנותנו. זאת בנוסף לעבירה של הבטחת משרה ציבורית שהיא עבירה חמורה לכשעצמה. התלונה, שהוגשה על ידי אבי קוריאט, עוסקת בעיסקה שעשו לכאורה קונינסקי וטישלר ולפיה חבר המועצה רז טישלר יתמוך בקונינסקי ויפעל למען בחירתו במרץ, מה שיזכה את קונינסקי בכסף שיקבל ממשרד הפנים לתשלום לנציגים בועדת הקלפי, ובתמורה, כפי שפרסם קונינסקי, יזכה את רז טישלר במינוי לתפקיד במשרה הציבורית הבכירה - מנכ"ל הערייה. כעת כשהוגשה התלונה צפויה המישטרה לפתוח בחקירה בחשד למתן וקבלת שוחד והבטחת משרה ציבורית. קונינסקי הוכיח בעבר כי הוא עבריין בחירות סדרתי שאינו מהסס לרמוס את החוק ברגל גסה, דבר שמטיל צל כבד על האפשרות שיכהן במשרה ציבורית, לא כל שכן, שאינו ראוי להיות ראש העיר". הנאשם שיתף את הפוסט שפירסמה הנאשמת ואף הוסיף את תמונותיו כשהוא עומד בפתח תחנת המישטרה בעת הגשת התלונה וכתב כך: "בהמשך לנסיונות שלי מהעבר ומעכשיו לשמור על החוקים. כפי שפעלתי לחשוף שחיתויות במערכת העירונית (הנושא שחשפתי נמצא כעת בפרקליטות ובעתיד הקרוב יפורסם). כעת גם במערכת הבחירות לא ניתן לכך יד". הנאשמים שתפו את הפוסטים בצורה רחבה ביותר במספר רב מאוד של קבוצות "פייסבוק" בעיר כרמיאל על מנת לפגוע בשמו הטוב של הקובל ולנסות להשיג בכך רווחים פוליטיים כלשהם.

על אף שהנאשם ביצע עבירה של פירסום לשון הרע בכוונה לפגוע בכך שהגיש תלונת שוא במישטרה ופרסם את דבר הגשת התלונה וכל זאת בניסיון להשיג רווח פוליטי על חשבונו של הקובל, אין להיתעלם מהשיקולים המקלים הבאים: הפרסומים נעשו בפרק זמן קצר ומאז ועד היום הנאשם לא פירסם פרסומים פוגעניים אחרים כנגד הקובל; המדינה לא ראתה לנכון להצטרף להליך ללמדנו כי אינה רואה בארוע כבעל חשיבות ציבורית גבוהה; פרט לפגיעה בשמו הטוב של הקובל לא נגרם לו נזק כספי או מוחשי אחר; ועיקר הפרסומים במדיה היו כנגד קונינסקי ולא כנגד הקובל.

...

בהתבסס על כל האמור לעיל, אני קובעת כי העונש המתאים שיש לגזור על הנאשמים הוא בתחתית המתחם, כאשר על הנאשמת לא יוטל רכיב כלשהו של מאסר לאור גילה ומצבה הבריאותי (נתון שמוסכם גם על הקובל), לצד רכיבי ענישה בדמות התחייבות ופיצויים לקובל, כאשר בקביעת הפיצויים שיוטלו על הנאשמת אני לוקחת בחשבון את הנתונים שציינתי לעיל לגבי גילה המבוגר ומצבה הבריאותי.

על יסוד האמור, ובהתחשב באישיותו הנורמטיבית והתורמת של הנאשם, אני קובעת כי העבירה שביצע הנאשם אין בה קלון.

אחרית דבר: בהתבסס על הנימוקים והשיקולים שפורטו לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשמת 1: התחייבות כספית בסכום של 20,000 ₪ להימנע משך שנתיים מהיום מביצוע העבירה בה הורשעה בתיק זה. ניתן לחתום על ההתחייבות בפני עורך דין ולהגישה לבית המשפט תוך 14 ימים מהיום, שאם לא כן יוטל על הנאשמת מאסר ל-5 ימים.