מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

העונש על אי החזרת שלל לבעליו הוחמר

בהליך רע"פ (רע"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

בקביעת עונשו של המבקש שקל בית המשפט לחומרא את הפרסומים המסיתים, הקריאה הברורה לנקוט באלימות והצורך בהרתעת היחיד והרבים; לקולא, העדרו של עבר פלילי, תסקיר שירות המבחן החיובי שניתן בעיניינו ואת חלוף הזמן.
המבקש השיב בשלילה.
בדחותו את העירעור קבע בית המשפט המחוזי כי "מדובר בעבירות חמורות למדי, שבוצעו בתקופה רגישה... ושהן בעלות פוטנציאל לגרום למאן דהוא להתייחס לדברים ולהוציאם אל הפועל". באשר לענישה נקבע כך: "אנו סבורים כי עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שיינשא מאחורי סורג ובריח הוא עונש ראוי בנסיבות העניין, ואף נוטה במידת מה לקולה, ומאסר לפרק זמן דומה שיינשא בעבודות שירות הוא קל יתר על המידה. אילמלא נסיבותיו המיוחדות של המערער [המבקש – ג'.ק.], כפי שהודגשו על ידי בית משפט קמא, ואילמלא התסקירים החיוביים, יש להניח שהעונש שהיה מושת היה חמור יותר.
...
דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
סבורני כי נסיבותיו האישיות של המבקש קיבלו את המשקל הראוי בגזר הדין וכי העונש שהושת על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה, וזאת נוכח נימוקי בית המשפט המחוזי המתוארים לעיל.
סוף דבר, הבקשה נדחית.

בהליך רע"פ (רע"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

מתסקיר שירות המבחן עלה כי המבקש מתקשה לקבל אחריות מלאה על מעשיו, וכי לא ניתן לשלול סיכון להישנות היתנהגות בעייתית בעתיד.
בגזר דינו, בית המשפט קבע כי מעשי המבקש פגעו בקניינו של הציבור, בתחושת בטחונו ובסדר הצבורי; כי מדיניות הענישה הנוהגת מצביעה על הטלת מאסר בפועל הנע בין 8 ל-18 חודשים בגין מקרה בודד; כי המבקש היה בעל תפקיד חיוני בהירארכיה ולמעשיו קדם תיכנון; וכי מיתחם העונש ההולם נע בין 22 ל-44 חודשי מאסר בפועל, לאור היותו של המבקש בגיר צעיר.
מנגד, בית המשפט שקל לחומרה את משך תקופת ביצוע העבירות, את אי השבת הרכבים שנגנבו ואת הנזק הכלכלי שניגרם.
נוסף על כך, לא ניתן לראות במבקש כמי שהשתקם, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן בדבר לקיחת האחריות החלקית מצידו והתייחסותו המקילה לעבירות, לאור אי הישתתפותו בהליך טפולי בין כותלי בית הסוהר, ובפרט עת לא הוצג כל ביסוס לטענה זו. עם זאת, יובהר כי בית המשפט המחוזי היתחשב לקולה בהתנהלות המשיבה ובהשבת המבקש למאסר, ולפיכך גזר את עונשו תוך סטייה לקולה מהרף התחתון של מיתחם העונש ההולם שנקבע על ידו, כך שאין ממש אף בטענת המבקש בדבר החמרה יתירה.
...
דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

כללי הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בתקיפה בנסיבות מחמירות על ידי שניים או יותר אשר גרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 382(א) בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
הנאשם שאל את איהאב אם הוא מכיר את הסוכן והלה השיב בשלילה.
לדבריו הוא אינו יכול לעבוד בעבודה חוקית מסודרת מאחר שאינו בעל תעודת זהות כחולה.
ובלשון ביהמ"ש (המשנה לנשיאה כב' השופט א' רובינשטיין): "איני מיתעלם מן ההתקדמות השיקומית שעבר המבקש, אך העבירות שעבר... אינן יכולות שלא להענש במאסר, גם אם לא ארוך, מאחורי סורג ובריח, נוכח שקולי האנטרס הצבורי וההגנה על הקרבנות [...] מעיקרא היה העונש שניתן הולם, ולדעתי אין מנוס בכגון דא ממאסר של ממש, נוכח החומרה". רע"פ 7592/14 שמעוני נגד מדינת ישראל (11.11.2014): נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש נאשם שהורשע בתקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש.
...
לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובפרט להליך השיקומי שבו נטל הנאשם חלק אשר פותח פתח מסוים לתקווה, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור עליו עונש מאסר בן 6 חודשים שלצדו מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לנפגע העבירה.
בהתחשב בחומרה היתרה שיש בעבירה ומשיקולי הלימה והרתעת הרבים, החלטתי שהנאשם יישא את מאסרו בין כותלי הכלא ולא בעבודות שירות.
סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה – סוגם, מידתם, והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שישה חודשים בניכוי ימי מעצרו.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר להפעלת המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגד המערער 1 מת"פ 19039-08-16 - האחד לתקופה של 6 חודשים, החל על "עבירה שיש בה יסוד של אלימות מסוג פשע או עבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו מסוג פשע", והשני לתקופה של 3 חודשים, החל על "עבירה שיש בה יסוד של אלימות מסוג עוון או עבירות כלפי שוטרים מסוג עוון". בית המשפט קמא דן בשאלה האם יש בהחזקת נשק מאולתר וטעון שבתוכו מחסנית "יסוד של אלימות", כך שיהיה מקום להפעיל את התנאי והשיב בשלילה.
דיון והכרעה כלל הוא, כי ערכאת העירעור הדנה בהשגות על עונש שנגזר על נאשם אינה גוזרת מחדש את עונשו, אלא עליה לבחון את סבירות העונש שהוטל עליו.
כאמור, בית המשפט העליון הדגיש לא אחת כי לנוכח פוטנציאל הסיכון הטמון בהחזקת נשק שלא כדין, הן מחמת החשש שעלול הוא "להתגלגל" לידיים עוינות, והן מחמת הסיכון של פגיעה בחפים מפשע, האנטרס הצבורי מחייב החמרת הענישה בעבירות מסוג זה, באופן שיתבטא בהשתת מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.
במקרה דנן, המערער 1 העמיד חיי אדם בסיכון ממשי, בשעה שהחזיק בידיו נשק בעל פוטנציאל קטילה, כשהוא טעון ומוכן לירי, במקום פומבי, כאשר הגדרת עבירת התנאי בעיניינו כ"עבירה שיש בה יסוד של אלימות", היא הגדרה רחבה הכוללת בתוכה, לגישתנו, כל עבירה שעניינה סיכון חיי אדם או סיכון לפגיעה בשלמות גופו.
...
מסקנה זו מתחזקת אף לנוכח העובדה כי קיימת פגיעה בערך חברתי משותף בעצם ביצוען של עבירות של החזקת נשק ועבירות אלימות – זה ערך ההגנה על שלמות הגוף וביטחונו של אדם, כפי שאף ציין בית המשפט קמא (סעיף 31 לגזר הדין).
יתר על כן, בשונה מגישת בית המשפט קמא, נראה לנו כי המערער 1 בהחלט היה אמור לצפות כי התנאי שחל על כל עבירה "שיש בה יסוד של אלימות" יחול גם על עבירה של החזקת נשק, כשם שמצופה מאדם המחזיק כלי נשק לצפות שכלי הנשק, בפרט בהיותו טעון ומוכן לירי, יוביל לתוצאות הרסניות.
סוף דבר - ערעורם של המערערים נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

יש לזכור שהדבר היה סמוך לכניסת השבת ויתכן כי בעלי התפקיד לא היו זמינים.
מבחינת הדברים עולה כי העברתם לאגף המעבר היה בבחינת ענישה מידתית ולא מחמירה ולא הוכח כי מצבו של משה הוחמר בעקבות השהייה שם או שהיה צורך להעבירו למר"ש לאחר השהיה במעבר.
כמו כן אין אינדיקאציה לכך שהוגשה בעיניין זה עתירת אסיר בסמוך למועד הענישה על אף שבדיון בתיק עת"א 43678-08-17 מיום 21.08.17 (נספח 11 למוצגי המדינה) היתייחס ב"כ התובעים גם לעניין מוצרי החשמל וטען כי התובעים נמצאים ללא טלויזיה במשך 14 ימים.
בהתייחס לעונש שקבל בגין אי עמידה בספירה טען גונדר יעקב כי היה עליו לערער על השפיטה וכי אם ערער ויצא זכאי אין זה תקין שלא השיבו לו את הקנס.
במענה לשאלת ביהמ"ש האם ריצה את העונש השיב אייל כי הוא חושב שהשאירו אותו בחדר ולקחו לו את כל המוצרים "עשו לי בידוד בתוך החדר שאחי לא יהיה לבד..." (עמ' 19, שורה 5) מטעם זה בלבד ולאור המפורט לעיל בדבר שלילת ציוד אישי (פקודת הנציבות 04.33.00) יש לדחות את הטענה לפיה זכאי אייל לפצוי בשל בידוד.
...
מכל האמור לעיל עולה כי לא נפל פגם בהחלטת שב"ס לשלול מהתובעים את הזכאות למזון בד"ץ. הדברים נבחנים ע"י רב בית הסוהר ואנשי דת האמונים על תחום הכשרות בבתי הסוהר ולהם נתונה הסמכות לקבוע מי זכאי ומי איננו זכאי למזון בכשרות מהודרת בהתאם לאמות מידה שנקבעו בפקודת הנציבות.
סוף דבר התובעים שהו בבית הכלא איילון תקופה של כחודש, במהלכה הפרו את כללי המשמעת החלים על אסירים פעמים רבות, בהתנהגות כוחנית אשר אינה הולמת את מעמדם כאסיר.
על כן, התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו