העדר תשלום דמי נסיעות בשל הסעות מטעם המעסיק

התובע טען בתביעתו כי הנתבעת אלצה אותו לשלם מכיסו את הוצאות הנסיעה, כך שמדי יום הוציא 45 ₪ לנסיעות.

אין חולק כי התובע לא הציג בפנינו ראיה כלשהיא לטענתו ברכיב זה. מנגד, גם הנתבעת לא הציגה ראייה כלשהיא, כשמחד טענה בהגנתה כי נסיעותיו מומנו ע"י תשלום בשכרו/ הסעה מטעם המעסיק – ומנגד, אך בתצהירו טען המנהל כי סוכם עם התובע "שכר מוסכם" והוסיפה לשכר זה את דמי הנסיעות, ועוד נטען כי במת"ש צויינו השכר והנסיעות יחד.

משקיבלנו תלושי השכר, כמוכיחים ימי עבודתו והשתכרותו, ומשאין בפנינו ראייה (ואף לא טענה) כלשהיא לימי החג הנתבעים, מחד, או למועדם, ומשברי כי לא בהכרח עבד התובע לפני יום חג מסוים, משאין בפנינו נתונים מדוע עבד בימים כאמור, ומשאין בפנינו מהם ימי החג שהוא עותר להם (וגם לא עפ"י דתו, משברי כי באוקטובר נעדר בימי חגו), משעתר עפ"י הצוו – ומשברי כי עפ"י הצוו הזכאות היא לעד 9 ימי חג (ו- 1 "יום בחירה", וכשאין בפנינו כי ביקש "יום בחירה" במועד מסוים, שלא שולם לו), ובהיעדר ראייה כי בתלושים שולם בגין היעדרות בימי חג, העונה על תנאי הצוו, הרי זכאי התובע ל- 9 ימי חג לשנה לכל תקופת העבודה החל מ- 2/09 (היתיישנות), לפי חלקיות עבודתו ושכרו כקביעתנו.

...

בהעדר חישוב חליפי, מקבלים אנו עתירת התובע, ומשאין חולק כי הנטל ברכיב זה על הנתבעת (נטל שלא הורם).

משקבענו כי התובע לא חזר לעבודתו, על דעתו, ומשלא הוכח כי פוטר, משלא הוכח כי הנתבעת ביטלה ההיתר ומשאישר בפנינו כי בניגוד לעובדים האחרים לא חזר לעבודתו עם תום חג הקורבן, ומשגרסתו כי נשאר בביתו בשל חתונת אחיו, חדשה ועלתה רק בעדותו בפנינו (והיא מנוגדת לטענתו בס' 17 לתצהירו) – נעתרת עתירת הנתבעת ומהסכומים שעליה לשלם כאמור לעיל, רשאית היא לקזז אי מתן הודעה בסך 3,400 ₪, כעתירתה.

ה. סיכום הנתבעת תשלם לתובע הסכומים שנקבעו לעיל, בניכוי הסכומים שעמדו לרשותו במת"ש, כאמור בנספח "ח" לתצהירו ובקיזוז הודעה מוקדמת בסך 3,400 ₪, בתוך 30 יום ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.2.16 ועד לתשלום בפועל.

השאלה המרכזית העומדת לבירור בהליך שלפנינו היא האם על התובע, שעבד בתקופה הרלבנטית לתביעה כעובד סיעודי בלווי נכי צה"ל והועסק לרוב במשמרות לילה שאורכן 12 שעות במשך 7 ימים בשבוע, חל חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - "חוק שעות עבודה ומנוחה" או "החוק") והאם הוא זכאי לגמול שעות נוספות ומנוחה שבועית מכוחו? בנוסף יידון פסק הדין בתביעתו של התובע לתשלום דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה.

בהתאם לצוי ההרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו זכאי להחזר הוצאות נסיעה עבור כל יום שבו השתמש (או עשוי היה להשתמש) בתחבורה, פרט להסעות מטעם המעסיק, כדי להגיע למקום עבודתו.

התובע לא הוכיח את עלות הוצאותיו בפועל ודי בכך כדי לדחות את תביעתו בגין רכיב זה. מעבר לאמור, גם אם נזקק התובע למונית בימי שבת או חג על מנת להגיע לביתו של המטופל, הוא אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגין כך מעבר לתקרת ההחזר היומי כפי שנקבעה בצו, אלא אם נקבע אחרת בהסכם אישי או קבוצי החל עליו.

לפיכך, משתחשיבי התובע עליו הוא מבסס רכיב תביעה זה אינם עדכניים ולא מתייחסים לתשלומים נוספים ששולמו לו בגין חופשה לאחר הגשת התביעה ומשהוכח בפנינו (בהעדר סתירה לכך) כי עם סיום העסקתו של התובע שולם לו סך של 53,491 ₪ כפדיון חופשה, שהוא גם כימעט אותו הסכום שתבע התובע בכתב התביעה המתוקן, מצאנו לדחות רכיב תביעה זה. לפיכך, תביעת התובע לפדיון חופשה שנתית נדחית.

...

לפיכך, משתחשיבי התובע עליו הוא מבסס רכיב תביעה זה אינם עדכניים ולא מתייחסים לתשלומים נוספים ששולמו לו בגין חופשה לאחר הגשת התביעה ומשהוכח בפנינו (בהיעדר סתירה לכך) כי עם סיום העסקתו של התובע שולם לו סך של 53,491 ₪ כפדיון חופשה, שהוא גם כמעט אותו הסכום שתבע התובע בכתב התביעה המתוקן, מצאנו לדחות רכיב תביעה זה. לפיכך, תביעת התובע לפדיון חופשה שנתית נדחית.

במצב זה, משלא נסתר האמור בסעיף 34 לתצהיר מלכה בעניין דמי ההבראה ששולמו לתובע בכל שנה ושנה עד לסיום העסקתו ומשהתובע מבסס רכיב תביעה זה על חוות דעת שהאמור בה מתייחס עד לחודש אוקטובר 2016 תוך התעלמות מדמי ההבראה ששולמו לו לאחר מכן ואי מתן הסבר מצידו מדוע חרף האמור שם קמה לו זכאות להפרשים נוספים - מצאנו לדחות רכיב תביעה זה. לפיכך, התביעה לדמי הבראה נדחית.

סוף דבר: התביעה על מלוא רכיביה נדחית.

החזר הוצאות נסיעה התובע טען בכתב התביעה ובתצהירו כי שילם, מדי יום, 38 שקלים בעבור "דמי נסיעות ממקום מגוריו למקום עבודתו למחסום" וכי הנתבעת לא שילמה לתובע דמי נסיעות מעולם (ר' סעיף 26 לתצהירו).

הנתבעת טענה כי התובע התגורר כ-400 מטר ממחסום אלפי מנשה ועל כן בשל הקרבה הגאוגרפית למחסום כלל לא נידרש לשאת בעלויות כלשהן לצורך ההגעה למחסום, ממנו נאסף על ידי הסעה שאירגנה הנתבעת או יוסי, בעלי חברת מוניטין או מי מטעמו (ר' סעיף 34 לכתב ההגנה; סעיף 33 לתצהירו של מר אדם איוב).

אם המעסיק מעמיד לרשות העובד הסעה מהמחסום ועד מקום העבודה ובחזרה, והעובד נידרש לשלם למונית לצורך הגעה מביתו אל המחסום ומן המחסום לביתו בסוף היום, על העובד יוטל הנטל להוכיח מה שיעור ההוצאה שהוציא על מנת להגיע למחסום וממנו והוא לא יהיה זכאי לתשלום תיקרת ההישתתפות היומית בהחזר הוצאות הנסיעה בלא הוכחת הנזק שניגרם לו. הרציונל הוא, שהמעסיק נושא בעלות ההסעה מהמחסום למקום העבודה ואין להטיל עליו לשלם, בנוסף, את סכום ההישתתפות המאקסימאלי בהוצאות הנסיעה של העובד, בלא שהעובד הוכיח מהו שיעורו.

ניתן היום, י"ב תשרי תשפ"א, (30 ספטמבר 2020), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

ואולם, גרסאותיו המשתנות של התובע וודאי שלא תרמו לאימון המועט שנתנו בעדותו ולא היה בהן כדי להקים לתובע זכות לקבלת גמול שעות נוספות משלא הוכחה עבודת שעות נוספות.לאור האמור לעיל נדחית תביעת התובע לקבלת גמול שעות נוספות.

לאור קביעותינו כאמור בסעיף 101 לעיל, אנו מורים על קיזוז תמורת שלושה ימי הודעה מוקדמת בסך של 615 ש"ח. סיכום ומסקנות לאור האמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,296 ש"ח מהם 2,898 ש"ח בגין פדיון חופשה, 2,698 ש"ח בגין דמי הבראה, 5,315 ש"ח בגין הפרשי שכר, בקיזוז 615 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

בנסיבות הענין לא מצאנו לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע.

חגים התובע עובד במשכורת חודשית ולכן לא זכאי לתשלום דמי חגים, ועיון בסיכומיו מלמד כי זנח את טענתו בגין רכיב זה. נסיעות לפי צו ההרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, על המעסיק לשלם החזר הוצאות נסיעה לעובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, עד לתקרה הקבועה בסעיף 2 לצוו ההרחבה, בעד כל יום עבודה בפועל שבו השתמש בתחבורה כדי להגיע לעבודתו.

צו ההרחבה מחריג מתחולתו רק עובדים המקבלים הסעות מסודרות לעבודתם מטעם המעסיק.

התובע טוען כי הוא זכאי לדמי נסיעות בגין 22 ימי עבודה בחודש לכל תקופת עבודתו, ובסך הכל 10,938 ₪.

בית הדין הארצי קבע כי בנסיבות אלו העובד אינו יכול להיבנות מן החזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק, ו"הטעם לכך הוא שהחזקה נועדה כאמור ליתן תרופה לעובד שמצא עצמו ניזוק עקב מחדליו הרישומיים של המעסיקו, שכן בהיעדר דוחות נוכחות הרמת נטל השיכנוע הופכת למשימה קשה עד כדי בלתי אפשרית".

...

גם ב ע"ע (ארצי) 52804-12-15 ריין - הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ (3.6.18) נקבע כי "לרוב אי ניכוי שזכאי המעסיק לבצע מלמד על ויתור מצידו על הניכוי, שכן על פי ההלכה הפסוקה אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין". משעה שהנתבעת בחרה שלא להפחית את שכרו של התובע גם כאשר החסיר שעות עבודה, כהחלטה מודעת לאור בקשתו, הרי שטענתה של הנתבעת לקיזוז השעות כיום דינה להידחות.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 17,916 ₪ הודעה מוקדמת 10,000 ₪ שעות נוספות 9,892 ₪ הבראה 3,685.5 ₪ נסיעות 3,139 ₪ פנסיה 9,744 ₪ הודעה על תנאי עבודה 2,000 ₪ לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.19 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, נוכח תוצאות ההליך מחד ונוכח הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל מאידך, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

משאין חולק כי הנתבעת העמידה לתובע הסעה מהמחסום ועד למפעל ומשהתובעים לא צרפו כל ראיה ביחס לסכומים שלטענתם שילמו בגין הנסיעה מבתיהם למחסום, ובשים לב לסכומים ששילמה הנתבעת עבור ההסעה הרי שהתביעה לתשלום דמי נסיעות דינה להדחות.

אלא שגם בהיעדרן של אלה יכול עובד להוכיח בדרכים שונות, לרבות על דרך השמוש בידיעת דיינים, את סכום הוצאות הנסיעה לו הוא היה זכאי.

עובד שיבחר, למשל, לנסוע ברכבו הפרטי גם כאשר יש הסעה מטעם המעסיק, לא יהיה זכאי לתשלום החזר הוצאות נסיעה, גם אם בחירה זו היא מטעמי נוחות וחיסכון בזמן.

...

משאין חולק כי הנתבעת העמידה לתובע הסעה מהמחסום ועד למפעל ומשהתובעים לא צירפו כל ראיה ביחס לסכומים שלטענתם שילמו בגין הנסיעה מבתיהם למחסום, ובשים לב לסכומים ששילמה הנתבעת עבור ההסעה הרי שהתביעה לתשלום דמי נסיעות דינה להידחות.

את היתרה תשלם הנתבעת לתובעים בגין הוצאות הנסיעה מביתם למחסום וחזרה: לתקופה בה עמדה התקרה היומית על סך של 22.60 תהא קצובת הנסיעה: 11.4 ש"ח ליום.

מספר ימי העבודה של כל תובע מוסכם על הצדדים כפי שפורט בפרוטוקול הדיון המוקדם במסגרת ניסיונות הפשרה וכעולה מסיפת סיכומי התובעים כאשר בא כוחם פועל בתחשיבו לפי מספרי הימים הנ"ל (פרוט' הדיון המוקדם מיום 28.3.22 עמ' 6 ש' 1- 9), תוך ביצוע הפרדה לפי התקופות התואמות לגובה התקרה היומית כמובא בסיכומי התובעים (פסקה 39): מר אחמד חמדאן - 1,370 יום מתוכם 245 יום * 13.8 ש"ח (3,381 ש"ח) ו- 1,125 יום * 11.4 ש"ח (12,825 ש"ח), זכאי לתשלום החזר נסיעות בסך 16,206 ש"ח. מר חוסני עארורי - 1,369 יום לכל תקופת העבודה, 221 יום לשנה הראשונה (1/15- 1/16, 13 חודש) בה התעריף היה 26.4 ש"ח ליום (בהפחתת עלות המעסיק להסעה, 13.8 ש"ח) ובה טרם קנה את רכבו אלא נסע בתחבורה ציבורית ללא מימון מהנתבעת או מהנוסעים עמו, זכאי לסך של 3,049 ש"ח. מר עבד אלגואד כסאב - 759 יום במכפלת 11.4 ש"ח שהם 8,653 ש"ח. מר דאוד מועטאן - 461 ימים במכפלת 8.8 ש"ח זכאי לתשלום החזר נסיעות בסך 4,056 ש"ח. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: מר אחמד חמדאן - 16,206 ש"ח. מר חוסני עארורי - 3,049 ש"ח. מר עבד אלגואד כסאב - 8,653 ש"ח. מר דאוד מועטאן - 4,056 ש"ח. אם לא ישולמו במועד, תישא הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 1.2.21 למועד התשלום.