העדר תחבורה ציבורית זמינה לקורס הכשרה מקצועית

בית משפט השלום בירושלים ת"א 2147-09 פוליאקוב נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ואח' לפני כב' השופטת תמר בר-אשר צבן התובעת ולנטינה פוליאקוב הנתבעות 1. הכשרת הישוב, חברה לביטוח בע"מ 2. יפה פלוס פרץ בא-כוח התובעת: עו"ד רון גורבץ באי-כוח הנתבעות: עו"ד אריה כרמלי, עו"ד רוביו-קימלמן פסק דין

- תחבורה – התובעת מסוגלת להתהלך ללא אבזרי עזר למרחקים ארוכים מחוץ לבית, מסוגלת להשתמש בתחבורה ציבורית ללא לווי וכשירה לנהיגה.

ראו לעניין זה ע"א 785/08, זולפה מחסני מזון בע"מ נ' מרים אופנהיימר (2011) (כבוד השופט א' ריבלין, פסקות 8-9): "המדד העקרי בקביעת כושר הישתכרותו של הנפגע אלולא הפגיעה הוא ההיסטוריה התעסוקתית של הנפגע וגובה שכרו טרם הפגיעה, מתוך הנחה שבדרך כלל 'מה שהיה הוא שיהיה', ואילמלא הפגיעה היה הנפגע ממשיך להישתכר כפי שעשה בעבר. עם זאת, לעיתים עשוי אחד הצדדים להוכיח כי שכרו של הנפגע היה צפוי להשתנות – למעלה או למטה. במקרה כזה, על בית-המשפט להביא את השינוי הצפוי בחשבון בעת קביעת הפסדי ההישתכרות. כך למשל, לעיתים עולה בידי הנפגע להוכיח כי אילמלא הפגיעה היה מיתקדם בעבודתו ושכרו היה עולה. מקרה שכיח כזה הוא כאשר הנפגע היה בתחילת דרכו המקצועית, וכישוריו האישיים – כפי שהוכחו – מלמדים כי יש להניח ששכרו היה עולה עם השנים. לעיתים יביא בית המשפט בחשבון גם שינויים שתיכנן הנפגע לערוך בחייו המקצועיים. אולם כבר נקבע כי תכניות שהגה הנפגע בלבו לא יובאו בחשבון, אלא אם כן יוכח כי תוכניות אלה הגיעו לשלבים מעשיים ממש (ראו: דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך א, 67-61, 103-98 (מהדורה חמישית, 2003) וההפניות שם)". בעיניין זולפה קבע בית המשפט (שם), כי "תכניותיה של המשיבה להגדיל את הקף עבודתה לא הגיעו לשלבים מעשיים ולא קיבלו כל ביטוי חצוני. לא מן הנמנע שהמשיבה הרהרה באפשרות זו. ייתכן שביום מן הימים הייתה מוציאה לפועל מחשבות אלה, אך ייתכן גם שלא. בהעדר ראייה כלשהיא על כך שהיה גוון מעשי לאפשרות שהעלתה בדעתה המשיבה להגדיל את הקף עבודתה, אין מקום לחרוג מן ההנחה שדפוסי התעסוקה של הנפגע מלפני התאונה לא היו משתנים באופן דרמאטי בעתיד". בעניינינו, לעומת זאת, לא ניתן לדעת כיצד היה מתפתח עיסוקה של התובעת.

המומחית בתחום השקום קבעה שהתובעת "עצמאית בכל הפעולות בתיפקוד יומיומי בסיסי" והמלצתה הייתה שהתובעת תעבוד במשרה חלקית במקצועה או "כאלטרנטיבה להמלצתי הקודמת, יש מקום להמליץ על קורס הסבה מקצועית בהיתחשב במגבלותיה" באופן שיאפשר לה לעבוד במקצוע אחר בהקף מלא (תשובות המומחית לשאלות ההבהרה).

...

הוצאות משפט – הנתבעות ישלמו לתובעת עבור הוצאות המשפט סכום של 1,275 ₪.

באשר להוצאות המשפט עבור הגשת הערעור על החלטת הרשם למינוי מומחה בתחום השיקום, שלגביהם נקבע כי ייפסקו במסגרת פסק הדין הסופי (עש"א 26496-02-11 מיום 30.3.2011), לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות הליך זה. אפילו היה מקום לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בשל הליך זה, הרי שבסופו של דבר לנוכח הפער האדיר בין הסכום המופרז שנתבע לבין תוצאת פסק הדין ובשל היקף כתב הסיכומים של התובעת (לעניין זה, ראו את ההערות לעיל), אין מקום לפסיקת הוצאות נוספות לטובת התובעת.

הנתבעות ישלמו לתובעת את הסכום הכולל שנפסק, בסך של 266,000 ₪ (הכולל את סכום הפיצוי שנפסק, את שכר-טרחת עורכי הדין ואת הוצאות המשפט) תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

כתוצאה מהפגיעה שנגרמה בתאונה קיבל התובע פטור משירות צבאי, אולם הוא היתנדב לצה"ל. במהלך שרותו עבר קורס הכשרה בתחום המחשבים וקורס קצינים, וכיום הוא משרת כמתכנת ביחידה מסווגת בתחום המחשב.

התובע תיאר את כאביו, את ההתמודדות היום יומית עם מגבלותיו, את הקושי המתעורר בעת שעליו להגיע לפגישות מחוץ למשרד, את המאמצים הגדולים שעשה בסיוע הוריו להגיע לבסיס מדי יום (שכן אינו יכול לנסוע בתחבורה ציבורית).

לגופם של דברים – אקדמאי, בעל תואר במחשבים, שעבר קורס מחשבים בצה"ל ושצבר ניסיון מקצועי במסגרת שרותו הצבאי צפוי להרויח הרבה יותר מן השכר הממוצע במשק.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ד, 24 יולי 2014, בהיעדר הצדדים.

...

סוף דבר התובע, אדם צעיר, נפגע פגיעה קשה בתאונת דרכים.

התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,512,921 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ המתחשבות בהוצאות הרבות שנדרשו לניהולו של תיק זה, בין השאר בשל התנהלות הנתבעת שלא הותירה אבן שאינה הפוכה וטיעון שלא נטען בניסיונה להוכיח כי לתובע נגרמו נזקים מועטים.

המעסיק רשם על גבי טופס ההפנייה שהמערער "לא מתאים". על גבי טופס ההפנייה נרשם: "דו"ע אמר לי שהוא טען בפני המעסיק שהוא נמצא בקורס". ביום 29.5.17 נדון ערר שהגיש המערער.

העורר העיד כי אמר למעסיק כי הוא רוצה לעבוד אולם הוא לומד נהגות בתחבורה ציבורית 3 פעמים בשבוע ולעיתים גם כל יום.

על יסוד כללים אלה שנקבעו בפסיקה, כאשר אין חולק שהמערער לא היה זמין לעבודה במשרה מלאה או בשעות קבועות, עקב לימודי מיקצוע חדש שבקש לרכוש, בדין נרשם למערער "סרוב". בהתייחס לטענות המערער לפיהן הוא כירסם ממוחשב, אך הופנה לתפקיד של כירסם ידני, יש להזכיר שעל פי ההלכה הפסוקה - "'עבודה מתאימה' היא זו המאפשרת קשר וגשר של זיקה בין עבודתו הקודמת של המבוטח או הכשרתו המקצועית לבין העבודה המוצעת לו בתקופת האבטלה, אך אין היא חייבת להיות העבודה האופטימלית לה מצפה המבוטח." (דב"ע מט/ 91-135 דראך – שירות התעסוקה, פד"ע כא 203 (1989); ההדגשה הוספה – ד.ו.).

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ח, (02 יוני 2018), בהיעדר הצדדים.

...

לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור.

על כן בדין הערר נדחה.

על יסוד העובדות שאינן שנויות במחלוקת, דין הערעור להידחות לגופו, אף ללא דיון בשאלת ההתיישנות, אליה אין התייחסות בטיעוני המערער.

סוף דבר – הערעור נדחה.

אני קורא מתרשומת הטיוטה שערכתי כשבדקתי אותה: "במעקב אצל גלעדי אפשרות הניתוח הוצגה טרם התאונה". אז לא יציעו ניתוח בעיקר כפי שאתה גם כתבת ושאלת שלא היה זמין, אלא במצב שהרעד הוא משמעותי.

לעיתים קרובות מאוד הבוחנים קראו לי לקראו להם את המבחן בע"פ ולהסביר להם" (עמ' 20 לפרוטוקול) 1.1 במועד התאונה השתתפה התובעת בקורס הכשרת סוכני נסיעות מתוך שאיפה לעסוק בתחום זה, אך לאחר התאונה בחרה שלא להשלים הכשרתה-"ש. עשית ניסיון להשלים קורס של סוכני תיירות שמחצית ממנו עברת לפני התאונה? ת. לא. הרבה אנשים מדברים איתי על זה אבל התקופה הזאת מתקשרת לי בטראומה גדולה מאוד, הניתוח שעברתי והתאונה, ניתוח ללא הרדמה וכל התקופה מתקשרת לדברים האלה ואני מרגישה צורך לעשות דברים אחרים, עדיין בתחום שלי אבל לא בדיוק באותו מקום, בדיוק באותו תחום...

התובעת לא השכילה להביא ראיות לענין "פוטנציאל ההשתכרות" כסוכנת נסיעות, עיסוק בו ביקשה למצוא את עתידה המקצועי (ראה סעיף 6 ב-ת/1) ואף לא הציגה "נתוני שוק" על סמכם ניתן להעריך אם ומתי היתה משתלבת בעבודה זו. חרף זאת, עותרת היא בסיכומיה לשום את נזקיה על בסיס "פעם וחצי" השכר הממוצע במשק (ראה סעיף 35 לסיכומי התובעת).

בהעדר נתונים חיוניים אלה סבורה אני כי לא ניתן לשום את נזקה בדרך החישוב האקטוארי כמוצע בסיכומיה (ראה סעיף 35 לסיכומי התובעת) וראוי ונכון לפצותה בסכום גלובאלי.

הוצאות נסיעה מוגברות התובעת לא שבה לאחר התאונה לנהוג ברכב ומעדותה עולה כי היא משתמשת בתחבורה ציבורית.

...

אין בידי לקבל טענה זו. המומחה, כעולה מחוות דעתו (במ/1) ומעדותו בפני, העריך את "מצב הרעד" עובר לתאונה על יסוד הרשומה הרפואית שהוצגה בפניו, אשר נערכה בזמן אמת על ידי הרופא המטפל, דר' גלעדי, והמתעדת מחד סימפטומים (רעד בידיים, בקול ובשפתיים) ומאידך דרכי טיפול (טיפול תרופתי וניתוחי)-"מגיל 11 סובלת מרעד בידיים בפעולה מפריע באכילה, כתיבה...

לאור כל האמור לעיל, מאמצת אני את קביעותיו של המומחה בחוות דעתו, אותן מוצאת אני, לאחר שמיעת עדותו הבהירה והמבהירה מקצועיות, שקולות ומעוגנות כדבעי בתעוד הרפואי שהוצג בפניו, בין עובר למתן חוות הדעת ובין במהלך חקירתו.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 4224-07-20 לפני כבוד השופט אמיר צ'כנוביץ התובעת פלוני הנתבעות 1. מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ 2. איילון חברה לביטוח בע"מ פסק דין

בחקירה הנגדית של בעלה של התובעת, התגלה לראשונה כי התובעת נרשמה והשתתפה בשנת 2021 בקורס לימודי קוסמטיקה שנמשך כ 6-8 חודשים, פעם או פעמיים בשבוע ברעננה, משעות הבוקר ועד הצהריים, כאשר התובעת נטלה בו חלק פעיל וסיימה אותו בהצלחה.

העובדה כי התובעת ראתה עצמה כשירה ללימודי הכשרה מקצועית על מנת לעבוד בתחום תעסוקתי זה, והעובדה כי היתה כשירה ליטול חלק במסגרת לימודים הכרוכה בנסיעות ולימודים של מספר שעות ביום, מספר פעמים בשבוע מלמדת כי הנכות והמגבלות של התובעת לא שוללות מלוא כושרה התעסוקתי.

לעניין שיעורו של הפצוי, וכמפורט בעיניין שושני הנ"ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279 ז- 280 א), ובהיעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובאלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט(1) 197 , 205 , וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720 , 730 ) על בסיס הלכה זו, ובהיעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה כביכול נפלה בחוות דעתו של המומחה האורתופדי טעות חישובית בקביעת שיעור הנכות, במיוחד מקום המומחה לא עומת עם הטענה במסגרת שאלות הבהרה שהועברו לו. בנסיבות, לא הוכח שמדובר בטעות חישובית אלא בקביעה מושכלת על פי שיקול דעתו המקצועית של המומחה.

בשים לב לקביעות המומחים והמארג הראייתי שפורט לעיל, אני סבור כי לנכויות בתחומים השונים השפעה על תפקודה של התובעת וכושרה התעסוקתי, ובמיוחד בעבודות המצריכות עמידה, ישיבה או הליכה ממושכת או הרמת משא כבד.

לפיכך, אני קובע את סכום הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד על סך 447,448 ₪.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 471,395 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.