העדר רשלנות בהליכי הנפקת ניירות ערך

המשיב 1, יניב מנצורי, רכש מניות של תמר פטרוליום לאחר ההנפקה, בשוק המישני; והמשיבה 2, עמותה רשומה בשם "נציגי הציבור", הסכימה לדבריה לשמש כתובעת מייצגת בשם הגופים המוסדיים שהשתתפו בהנפקה – וזאת בהעדר הענות מצד גופים אלה לקחת חלק בהליך הייצוגי (להלן: מנצורי ו-העמותה, וביחד: המשיבים).

בית המשפט המחוזי מנה את השיקולים המטים את הכף לכיוון התרת התיקון – ובהם העובדה כי בקשת האישור נסמכת על עילות נוספות פרט לעילת פרט מטעה (הפרת חוזה, רשלנות והפרת חובה חקוקה וכו'), שעליהן אין להחיל את תקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בחוק ניירות ערך; כי נראה שבכל מקרה עומדת לאורקום הזכות לנקוט בהליך חדש נגד המבקשים, המבוסס על אותן טענות הנטענות בבקשת התיקון; וכן השלב הדיוני המקדמי שבו מצוי ההליך.

בנושא ההתיישנות, נטען כי מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 31 לחוק ניירות ערך נעצר עם הגשתה של בקשת האישור גם ביחס לאורקום – שכן הבקשה הוגשה בשם כלל המשקיעים המוסדיים שהשתתפו בהנפקה, ואורקום בכללם, כך שהאחרונה באה בנעליה של העמותה בבקשת האישור וחל עליהן דין זהה לעניין מניין תקופת ההתיישנות.

...

טענות הצדדים המבקשים טוענים כי לא היה מקום להיעתר לבקשת התיקון.

המשיבים דוחים מכל וכל אף את טענות המבקשים בעניין חוסר תום הלב המיוחס להם, וטוענים כי לכל אורך ההליך לא הסתירו מבית המשפט ומהצד השני את הסיבות שבגינן לא הצטרפה אורקום לבקשת האישור לכתחילה, ואף לא את טיב הקשר בין אורקום ובעל השליטה בה ובין מנצורי, וכי לא נפל כל פגם בקשר זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

החלטת התיקון שבה עסקינן היא אמנם תמציתית, אולם בניגוד לטענת המבקשים לא ניתן לומר כי איננה מנומקת – בוודאי לא באופן המצדיק מתן רשות ערעור והשבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק את הכרעתו (ראו והשוו: רע"א 8917/18 דן תפעול ושירותים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 9 (23.12.2019) וכן ראו: עניין שירזי, פסקה 13); וניכר מההחלטה כי אמות המידה שפורטו בעניין אינסלר עמדו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי שעה שמצא לנכון להיעתר לבקשת התיקון.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה נדחית.

אין תימוכין ביחס למורכבות מיוחדת שעתידה להתרחש כתוצאה מכניסת מניעת הכהונה לתוקף, או בדבר קיומה של נסיבה מיוחדת וחריגה ייחודית למקרה זה. בהתייחס לסכויי העתירה טענה הרשות כי כדי להוציא את סאני מרשימת השימור, יזם המבקש, בעל השליטה בה, הליך הנפקה.

לאור מכלול האמור קבעה הועדה כי לוקסמבורג התרשל בדווח.

הליך האכיפה המינהלי הוא הליך מיוחד בהחלטה בעת"מ 37447-10-13 אפריקה ישראל תעשיות בע"מ נ' רשות ניירות ערך (2.8.2014), התייחסתי לשאלת סיווגו של ההליך המינהלי וקבעתי כי - "ההליך בפני ועדת האכיפה הוא מעין יציר ביניים - בין הליך של הטלת עיצום כספי לבין הליך פלילי. החלופה של ההליך המינהלי בפני הועדה קיימת לצד החלופה של הליך פלילי, כאשר ההבדל בין השתיים הוא בעקרו העידר דרישה לקיום יסוד נפשי של מחשבה פלילית בהליך המינהלי (ר' בג"ץ 3803/11 איגוד הנאמנים בשוק ההון בישראל נ' מדינת ישראל 5.2.2012... וכן **** רימון, 'אכיפה הסכמית בשוק ההון, הדרך לעולם חדש של אכיפה?', תאגידים י'3 (אוגוסט 2013)).

...

עוד טענו המבקשים כי סיכויי העתירה הם גבוהים, וכי אף מטעם זה יש להיעתר לבקשה.

יישום השיקולים למקרה דנן אני סבורה כי יישום כל השיקולים שלעיל על נסיבות המקרה דנן, מביא למסקנה לפיה יש להיעתר לבקשה.

אני סבורה כי המבקשים העלו במקרה דנן טענות הראויות לדיון ולבירור.

לכן, כאשר אני מביאה בחשבון את מכלול השיקולים שפורטו בהחלטה זו לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

במהלך חודש אפריל 2006 וכחלק ממצאיה הראשוניים של הועדה, דיווחה החברה לרשות לניירות ערך האמריקאית שמאז שנת 2001 לא ניתן להסתמך על הדוחות הכספיים של החברה.

בחודש ספטמבר 2011 קומברס השלימה את הגשת דוחותיה הכספיים וחזרה להיסחר בנאסד"ק. בהתאם, הודיעה החברה ביום 26.9.2011 למחזיקי האופציות כי האופציות שהנפיקה ושטרם עברו 10 שנים ממועד הענקתן, יהיו ניתנות למימוש תוך 30 יום או 90 יום (בהתאם למועד שבו עזב העובד את החברה), ואילו אופציות שעברו 10 שנים ממועד הענקתן פקעו ולא יינתן פיצוי בגינן.

עוד מעירים המשיבים שהן מפסק דינו של בית המשפט העליון הן מהחלטות בית המשפט המחוזי, עולה תמונה ברורה שלא מדובר בבקשת אישור שהיא "בקשת סרק" הנעדרת תשתית עובדתית ומשפטית ושהוגשה בחופזה; אלא שעסקינן בבקשה לתקן בקשת אישור מבוססת ורצינית.

גם בקביעה זו איני סבורה שנפל פגם, ובהתאם אין טעם מבורר להתערב בה. בתוך כך, לא רק שבקשת התיקון אינה נחזית כ"מקצה שיפורים" לבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה בחפזון או ברשלנות, אלא שהתיקון המבוקש נידרש בהמשך לפסק הדין ב-רע"א 9745/16, על מנת להתאים את בקשת האישור לדין הזר החל על ההליך וכדי לסייע בבירור המחלוקת שבין הצדדים.

...

נקודת המוצא היא שכאשר בעל דין מבקש להוסיף לתביעתו, על דרך של תיקון כתב תביעה, עילה שהתיישנה – תידחה הבקשה "שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי" (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (1980)‏‏, להלן: עניין זייד).

יישום הכללים הנזכרים לעיל בענייננו, מוביל למסקנה כי אין בבקשת התיקון משום חריגה מהותית מעילת התביעה המקורית כפי שזו באה לידי ביטוי בבקשת האישור.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית, ובהתאם ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע מבוטלת.

הגנה זו משלבת מבחן סובייקטיבי של תום לב (לא ידע) עם מבחן אובייקטיבי של העדר התרשלות (לא היה עליו לדעת או לא יכול היה לדעת).

הפסיקה קבעה מפורשות, כי "לא כל נזק שיטען לו מחזיק בניירות ערך, הוא נזק המקים עילת תביעה לפי סעיף 52יא. על התובע להראות שהנזק נגרם לו, כלומר שזהו נזק אישי, שניגרם לו בהיותו מחזיק בניירות ערך של המנפיק" (ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673, 687).

דרישתה של התובעת 1 לפיצויים בגין מימוש תיק ניירות הערך, הליכי הגבייה שננקטו נגדה על ידי בנק הפועלים ועגמת הנפש שנגרמה לה בשל כך – נדחית על ידי.

...

אציין, כי לא היה מקום להרחיב בעניין זה, אלמלא נטען בסיכומים, כי הנתבעים חייבים לפצות את התובעת 1 על אובדן תיק מניותיה וחובותיה לבנק הפועלים, שתפחו בעקבות הרכישה הכושלת של מניות תא"ל. מאחר שהדיון נסב סביב טענת התובעים, כי הציפייה לביצוע הצעת רכש, היא אשר הניעה אותם להתמיד באחזקותיהם במניות תא"ל, אסתפק באמירה, כי לא הוכח ואיני מקבלת את הטענה, כי מדובר ברכישה תמימה.

בהעדר חוות דעת מומחה לעניין המדד הרלבנטי, אני קובעת כי מדד היחוס המתאים יהיה מדד " יתר 150" בבורסה תל-אביב בתקופה הרלוונטית בשנת 2003 (מדד 150 מניות "יתר" שאינן כלולות במדד ת"א 100, נמדד בתקופה 1.1.02-1.4.07).

דרישתה של התובעת 1 לפיצויים בגין מימוש תיק ניירות הערך, הליכי הגבייה שננקטו נגדה על ידי בנק הפועלים ועגמת הנפש שנגרמה לה בשל כך – נדחית על ידי.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים 1,2 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם.

על פי עובדות האישום, לפי סעיפים 15 – 15א לחוק ניירות ערך ותקנה 2 לתקנות ניירות ערך (פרטים לעניין סעיפים 15א עד 15ג לחוק), התש"ס – 2000, הצעת ניירות ערך או מכירתם למשקיעים שמספרם עולה על 35 אנשים לאורך 12 חודשים, נחשבת הצעה לציבור הטעונה תשקיף שרשות ניירות ערך (להלן: הרשות) התירה את פירסומו.

ב"כ הנאשמים הגיש אסופת המלצות משקיעים אודות הנאשמים (ענ/3) המעידים על שביעות רצונם מההשקעה ועל רווח שהשיאו חלקם, ועל כך שלא נגרם להם נזק מאי פירסום תשקיף ובכוונתם להמשיך להשקיע באמצעות הנאשמים למרות מודעותם להליך דנן.

מטרת התשקיף היא לגשר על פערי המידע ואת פערי הכוחות בין מנפיק ניירות הערך, לו מידע וידע בתחום, לבין אותם המשקיעים שבאמצעות התשקיף מקבלים מידע לשם קבלת החלטה מושכלת לגביי השקעותיהם.

בהיעדרו של התשקיף המשקיעים חסרים מידע זה והחברה אף אינה נכנסת לעולם התאגידים המדווחים המסדיר את פעילותה לטובת הגנה על הציבור ומטיל עליה חובות דיווח, מיגבלות ופקוח של הרשות.

הנסיבות המתוארות לעיל מצביעות על מידת פגיעה לא מבוטלת בערכים המוגנים ממעשי הנאשמים ועל פוטנציאל נזק ממשי למשקיעים (ראו והבחינו בין הנסיבות במקרה דנן לנסיבות בהן נערכו הסדרי אכיפה אשר אושרו על ידי ועדת האכיפה המנהלית (ענ/2), בחלקם צוין כי בבסיס המעשים רשלנות ובחלקם מצוינת ראשוניות האכיפה).

...

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשמת 1: קנס בסך 200,000 ₪ שישולם ב – 20 תשלומים חודשיים שווים ורציפים, כשהראשון בהם ביום 10.2.2023.