העדר קשר סיבתי בין חבלת עמוד שדרה לבקע טבורי

הועדה שמעה את תלונות המערער כדלקמן: "המערער נפגע בכתף ימין במסגרת התאונה, התלונן על הפגיעה כבר בחדר מיון בעקבות התלונה בוצע צלום רנטגן של כתף ימין וגם בהמשך טופל במסגרת הקהילה לרבות זריקות בכתף ולכן מבוקש להגיר בקש"ס בין הפגיעה בכתף לבין התאונה. לפי מה שהוא אומר לא סבל בעברו מכתף ימין. כיום מוגבל בתנועות הכתף בעיקר בהרמת היד, בסיבוב היד לאחור, לא מסוגל להרים משאות ביד ימין, לא מסוגל לישון על צד ימין. בנוסף סובל מכאבים והגבלות תנועה בעמ"ש מותני וצווארי, מוגבל בכיפוף בהרמת משאות ומתקשה בהליכה ממושכת, עמידה ממושכת, ישיבה ממושכת, ממה שהוא מספר לפעמים ישן בחצי ישיבה כי לא מוצא תנוחה איך לישון. יד ימין דומינאנטית". הועדה בדקה את המערער וציינה כך: "תובע סובל מהשמנת יתר עם הרניה בטבור גדולה. הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון כנ"ל בצואר, מתהלך חופשי ללא צליעה וללא מכשירי עזר. בעת ההתפשטות הניף את היד מעל גובה השכם כ-120, 130 מעלות, סיבוב פנימי מגיע עד L5 בצד שמאל הגיע עד d12 . קיימת רגישות על...ב-2 היקפים יותר מימין. לתובע סכרת עם ..של כף רגל שמאל.". בנימוקי ההחלטה כתבה הועדה כדלקמן: "מדובר בתובע שניפגע בת"ד כאשר רכב פגע ברכבו מצד שמאל. התובע נבדק במיון סורוקה ב-28.3.17, לא נימצאו ממצאים חבלתיים, לא נמצאה מיגבלה בתנועות, התלונן על כאבים בחזה באיזור הצלעות מימין, בצואר ובגב.

הועדה אמנם מציינת כי בדיקות ההדמיה מעידות על שינויים נווניים אך לא כתבה האם יש קשר סיבתי בין המיגבלות בעמוד השידרה המותני ובעמוד שדרה צוארי לבין הארוע.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ט, (15 נובמבר 2018), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

המדובר בנימוק רפואי, סביר ואשר אין מקום להתערב בו. טענות המערער כי הוועדה כלל לא ראתה אותו מתפשט ועל כן הממצאים שכתבה בפרוטוקול לפיהם בעת התפשטות הניף את ידו אינו נכון וכי חלק מהבדיקה שבוצעה כלל לא נרשמה – דינם להידחות.

חזקה כי פרוטוקול הוועדה משקף את שהתרחש במעמד הוועדה ואין בידי לקבל טענות המערער לעניין זה. עם זאת, ובאשר למגבלות המערער בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני – לא ברור מהחלטת הוועדה האם קובעת היא כי אין קשר סיבתי בין המגבלה הקלה שנמצאה בבדיקתה את המערער לבין התאונה או שמא בגין האירוע נותרו 0% נכות.

חוות דעת המומחית במסגרת חוו"ד מנומקת ומפורטת השיבה המומחית לשאלות בית הדין, כדלקמן: אשר לפגימות מהן סובל התובע, כתבה המומחית כך: התובע סובל ממחלת פארקינסון שתסמיניה החלו להופיע בהיותו בן 49, מתסמיני דיכאון וחרדה, אי נוחות בבית החזה, דפיקות לב, יתר לחץ דם וכן, מסימפטומים אורטופדיים כגון: כאבים בעמוד שדרה צוארי, פריצת דיסק בעמוד שדרה תחתון, הירדמות היד השמאלית, כאבים בשכמה העליונה וכן, מנפיחות עינבלית בלוע, הרניה טבורית, סינוסיטיס, הפרעה באיזון בדם וחשד לארוע מוחי שהוביל לאישפוז ב- 5/09.

דא עקא שעיון בחוות דעת המומחית מלמד - כי מסקנתה כאמור, מושתתת על טעות משפטית שמקורה בהנחה, לפיה, העידר הוכחה על פי אמות מידה מדעיות לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין תנאי העבודה (ובמקרה דנן - חשיפה לממיסים אורגאניים) לבין פגימה רפואית מסוימת (הופעתה של מחלת הפרקינסון ושל התקפי חרדה ודכאון) - מוביל בהכרח גם למסקנה בדבר היעדרו של קשר סיבתי משפטי בין השניים אצל מבוטח מסויים.

...

לסיכום - שעה שאנו משקללים על פי אמות המידה הגמישות הנהוגות בתחום הביטחון הסוציאלי ובתחום תאונות העבודה לשם קביבעת קשר סיבתי משפטי, את שיקולי המדיניות הקשורים לתחום זה, את המחקרים האפידמיולגיים שהוצגו בפנינו, את הידעה השיפוטית הרלוונטית ואת הנסיבות הספיציות של התובע לרבות הנסיבות הרפואיות כפי שעמדה עליהן המומחית - הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי יש להכיר בקשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלת הפרקינסון ממנה הוא סובל.

סוף דבר לאור האמור, אנו קובעים אפוא כי מחלת הפרקינסון וכן התקפי החדרה והדכאון והתסמינים הקרדיאלים מהם סובל התובע - הינם "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק.

לאור מורכבות ההליך והמאמץ המשפטי והרפואי הניכר שנדרש היה מן התובע על מנת להוכיח את תביעתו - ישלם הנתבע לתובע שכר-טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח וכן, הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

נוכח הפערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים מונה מומחה מטעם בית-המשפט, ד"ר אמיר השרוני, אורתופד מומחה ומנתח עמוד שדרה, שבדק את התובע ובחן מסמכים רפואיים ובניהם בדיקת MRI ובדיקת EMG שביצע התובע לאחר התאונה וכן מסמכים רפואיים של התובע טרם התאונה.

באשר להגבלות צואר וגב ציין ד"ר השרוני כי בבחינת עברו של התובע נימצאות שתי תאונות דרכים בשנים 2010 ו -2011 בהן נרשמה חבלות צואר וגב וכן ניתוח לתיקון בקע תבורי.

יחד עם זאת בחקירתו הרחיב ד"ר השרוני וציין כי קביעתו להעדר נכות נוירולוגית אינה קשורה למועד בו התלונן התובע לראשונה אלא לבדיקה נוירולוגית שביצע, אשר היא הדבר החשוב ביותר, ושנמצאה תקינה.

לדבריו "אין סימנים למתח עיצבי או לגירי שורשי או לחסר נורולוגי". עוד טוען התובע כי טעה המומחה בנוגע לניתוק הקשר הסיבתי בין הבקע המפשעתי לתאונה וכי הבקע התגלה מספר ימים בודדים לאחר התאונה.

...

על יסוד אלו אני סבור שיש לפסוק פיצוי גלובלי בשיעור של 5,000 ₪.

סך כל נזקי התובע לאחר ניכויי מל"ל 341,631 ₪ סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע את הסך של 341,631 ₪ וכן את הוצאות התובע (אגרה, עדים וחוות דעת).

כמו"כ ישלמו הנתבעות לתובע שכ"ט עוד בשיעור 20%+ מע"מ. ניתן היום, י"ג שבט תשפ"א, 26 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.

קשה לי להצביע אם הרמת והזזת משטחים כבדים הם שגרמו לבקע דיסק (הרמת משאות מכיפוף ליישור), או הגורם לפגימה הוא כתוצאה מנפילתו של החולה על הגב, על הפנים ועל הצד (פיתול).

השינוי הניווני בעמוד השידרה ועקמת שאולי היו ידועים לחולה, הסיבו את דעתו תחילה אך כמובן אין לשתי פגימות אלו קונסטיטציונליות אף תרומה לפרצת דיסק.

על כן חוות הדעת מתקבלת ויש להכיר בקשר הסיבתי שבין הנפילה מיום 17.12.17 גם לפגימות מהן סובל תובע ברגל ובגב.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשפ"ב, (14 יולי 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

כך לא מצאנו עילה , המחוייבת מהפסיקה כדי לסטות מחוות דעת המומחה, אשר יש לתת לה משקל רב מחמת היותה מפורטת כאמור ומנומקת.

לא מצאנו בסיכומי הנתבע כל עילה עובדתית או משפטית או פגם המצדיק דחיית חוות הדעת.

סוף דבר התביעה להכרה באירוע התאונתי מיום 17.12.2017,כבעל קשר סיבתי לפגיעה בגב וברגל מתקבלת.

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 11.4.2022 בנימוק שלא היתקיימה תשתית עובדתית מיקרוטראומטית; העידר קשר סיבתי בין הליקויים בגב ובצואר לבין תנאי העבודה; והיעדר תרומה משמעותית של תנאי העבודה להתפתחות הליקויים ביחס לגורמים אחרים.

בדיקת CT עמ"ש מותני משנת 2018 הדגימה בקע דיסק ב L5-S1 הלוחץ במידה קלה על השק הדורלי ונושק למוצא S1 בהתאם.

טענות הצדדים בתמצית טענות התובע לטענת התובע, במסגרת עבודתו במשך שנים רבות הוא נידרש לבצוע תנועות חוזרות ונישנות של כיפוף ויישור עמוד השידרה הצוארי והמותני לצורך רכינה אל המטופל ויישור הגב על מנת לצפות במסכי הניטור בזוית שאינה נוחה וכן, לצורך נטילת כלי עבודה מעגלת הכלים המצויה לצדו באופן העולה כדי תשתית עובדתית מיקרוטראומטית המצדיקה מינוי מומחה רפואי.

בסיכומיו, הפנה ב"כ התובע להליך של בית דין איזורי [ב"ל 12554-03-20 בוריס שטרסברג נ' המל"ל (ניתן ביום 19.4.2022) (פורסם בנבו)], שדן בתנאי עבודה דומים לתובע, בעיניינו של רופא קרדיולוג שמבצע צנתורים והשתלת קוצבי לב, שם נקבע שעבודתו מקימה תשתית עובדתית מיקרוטראומטית לפגיעה בגב ומונה מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של קרדיולוג לפגימה בגב.

עם זאת, בהיתחשב בגובה שולחן הניתוחים ובאפשרות לכוונן את גובה המיטה, כשהתובע העיד שגובה השולחן מגיע לו עד גובה הטבור, לא ברור מדוע התובע נידרש לרכון כלפי המטופל במהלך הניתוח והתובע לא סיפק הסבר לטענה זו. כשד"ר עבד אלרחים עסלי נישאל בחקירתו הנגדית האם התובע נידרש לרכון כלפי המטופל הוא בחר למקד את תשובתו בצורך להסתכל במסמכים וכלשונו: "העבודה מבוצעת בזה שהחולה שוכב על המיטה וכדי לטפל בחולה אתה צריך לגשת אליו וכדי לראות מה אתה עושה אתה באמת להסתכל על המסמכים"[footnoteRef:18] וכאשר בית הדין ביקש להבין לאיזה צורך נידרשת התכופפות, הוא השיב כי ההתכופפות נידרשת כשיש צורך לשנות את הגובה ו/או הזוית של שולחן הניתוחים כדי לקבל הגנה מאקסימאלית מהקרינה, פעולה שאינה מתבצעת בהשתלת קוצב ובצנתור מורכב במשך 10-12 פעמים[footnoteRef:19].

...

לנוכח היקף הניתוחים היומי, שחלקם להשתלות קוצבים בהם לא נדרשת התכופפות וחלקם צינתורים לא מורכבים בהם נדרשת התכופפות מועטה, תנועות כיפוף הגב שבוצעו על ידי התובע אינן חוזרות ונשנות בתדירות ובתכיפות העולה כדי תשתית מיקרוטראומטית ודין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי.

] לאור האמור, אנו דוחים את התביעה למיקרוטראומה גב וקובעים כי התובע הניח תשתית עובדתית ראשונית לבחינת הפגיעה בצוואר מכח תורת המיקרוטראומה.