חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

העדר צלילות דעת בעת חתימת צוואה

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעים מבקשים לקבוע כי להסכם המתנה אין כל תוקף בשל העידר כושר קוגנטיבי של סבתם בעת חתימתה על ההסכם ובשל השפעה בלתי הוגנת.
עוד טוענות הנתבעות כי אין כל בסיס, עובדתי ומשפטי, לטענות התובעים בדבר עושק, הטעייה, טעות וחוסר תום לב. עו"ד פרידמן, אשר ערך את הסכם המתנה, העיד כי המנוחה הייתה צלולה בדעתה בעת חתימתה על ההסכם.
הירידה במצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה כה בולט, עד כי אפילו עו"ד פרידמן שבא לביתה של המנוחה כדי להחתים אותה על הצוואה מצא כי אינה בעלת כושר לחתום על הצוואה.
...
לא ניתן לשמוע מפי המנוחה משפטים ברורים ושלמים ולמעשה היא גם לא היתה אקטיבית בשני המפגשים – מי שיזם את השאלות היה עו"ד פרידמן; המנוחה לא שאלה שאלות מיוזמתה ולא מסרה פרטים מיוזמתה; השאלות שהיו צריכות להישאל כמפורט בסעיף 34 לעיל לא נשאלו ולא התבררו; מוגבלותה פיזית ותלותה בסביבתה בולטים בברור (ניקיון משקפיה, קירובה אל השולחן, הפנייתה למקום בו היה עליה לחתום, ההליכון שעמד בקרבתה (על פי עדות עו"ד אנגל), ועל כן אינני מקבלת כסבירה את עדותו של עו"ד פרידמן על פיה המנוחה היא זו שפתחה לו את הדלת (עמ' 8 לפרוטוקול), בעיקר עת הנתבעות נכחו בדירתה.
זאת להבדיל מנסיבות שתוארו בעמ"ש 55336-12-14 וע"א 7506/95 אליהן הפנו הנתבעות בסיכומיהן ואשר הוזכרו לעיל, השונות לחלוטין מהנסיבות שבענייננו, בעיקר בהקשר למבחן היוזמה והדומיננטיות של המצווה או נותן המתנה בעריכת המסמך, עליהם העיד עוה"ד עורך המסמך שם. סיכום ביניים בחינת הראיות שבפניי מביאה אותי לכלל מסקנה כי המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הסכם המתנה.
סוף דבר: התביעה מתקבלת.

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

ואולם, אם הצוואה פגומה בפגם זה או אחר, חובת הראיה מתהפכת, ועל הטוען לקיומה נטל ההוכחה שאמנם לפנינו צוואה שאין ספק באמיתותה, כולל החובה להוכיח את צלילות דעתו של המצווה, ושלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת וכדומה" ]פרופ' ש' שילה, "פירוש לחוק הירושה
]( 10910/99 מ.נ נ' מ.מ ( 28.9.2004 ); ת"ע 52816-10-10 א' נ' י' ( 17.5.2012 חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט המומחה מטעם בית המשפט הגיש חוות דעת בעיניין כשירותה המשפטית של המנוחה במועד חתימת הצוואה המאוחרת.
]( 36 (ב) לחוק הירושה; ע"א 7706/06 ישועה נ' אלבז ( 29.4.2010 באשר לנסיבות שלפני עריכת הצוואה- הטענה בדבר העידר סבירות לכך שהתובעת, אשר הייתה מעורבת באופן מלא בכל דבר ועניין הקשור במנוחה, לא היתה מעורבת בעריכת הצוואה – לטענת הנתבע, מהראיות והתיעוד עולה כי התובעת נהגה להתערב בכל דבר ועניין הקשור למנוחה, לפיכך אין להאמין ולקבל את עדותה של התובעת אשר לא מתיישבת עם ההיגיון הסביר והשכל הישר, כי היא לא שאלה, לא היתעניינה, ולא דיברה עם אמה כלל, בעת שביקשה את צוואת 2010 וגם לאחר שערכה את הצוואה המאוחרת ונתנה לה אותה (סעיפים 25-23 לסיכומי הנתבע).
...
לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי העד אינו אובייקטיבי בסכסוך ועדותו נועדה לשרת את הנתבע.
הצוואה המוקדמת משדחיתי את התנגדות הנתבע לצוואה המאוחרת, והוריתי על קיומה, מתייתר הצורך להידרש לתובענה ליתן צו לקיום הצוואה המוקדמת, וההתנגדות לה. סוף דבר אשר על כן, מכל הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה מיום 1.10.2015 (ת"ע 62837-08-19 ) – נדחית.
הבקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 11.8.2011 (ת"ע 62833-08-19 ) – נדחית.

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

כשרות המנוח – נוכח מצבו הרפואי, לאחר 8 ניתוחי ראש, בהיותו נתון תחת השפעת התרופות האופיואידיות החריפות שקבל מיוני 2017 , המנוח לא היה צלול בדעתו עת חתם כביכול על צוואה המנשלת את הנתבעת נישול מוחלט מירושתו, ולא היה מודע למשמעות חתימתו והשלכותיה.
חוות דעת מומחה ביום 20.01.21 הגיש המומחה חוות דעתו (להלן: "חוות הדעת") בגדרה הדגיש כי לא ניתן היה להגיע למסקנה אופראטיבית ברורה, ביחס למצבו המנטלי של המנוח במועד בו נחתמה הצוואה, בהיעדר רשומות רפואיות המתארות את מצבו וכי הוא מודע לכך שחוות הדעת אינה עונה על מה שבית המשפט ביקש ממנו: "לאור העידר בדיקות והערכות מקצועיות ממוקדות, לא ניתן להעריך נכוחה את שיעור
...
עוד טוענת הנתבעת יש ליתן משקל רב למסקנה אליה הגיע המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, לפיה סביר יותר להניח כי המצווה לא היה כשיר קוגניטיבית להבין טיבה של הצוואה בעת חתימתה.
באשר להוצאות המשפט: משנדחתה ההתנגדות אין מנוס מפסיקת הוצאות.
לפיכך אני סבור כי יש לפסוק הוצאות מתונות התואמות את ההליך ואת הצדדים המעורבים.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

בהליך ת"ע שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

זאת ועוד, בית החולים ******, שם שהה המנוח בעת חתימת הצוואה, הנו בי"ח שקומי וככל והמנוח לא היה בריא או צלול בדעתו הרי שלא היה עובר מבי"ח ****** לבי"ח זה. עוד לטענתם, הצוואה נחתמה בפני שני עדים כנדרש על פי חוק והגם שחתם המנוח ביד שמאל, חתם בעצמו ואכן לאחר ארוע מוחי יכול וחתימתו לא תהא זהה לזו שקדמה לארוע.
" התובעת בסיכומיה, ציטטה חלק מפסה"ד שלעיל, כדלקמן: "השאלה האמיתית אינה, אם היעדרה של חתימת המצווה על כל אחד מדפי הצוואה מטיל פגם פורמאלי בצוואה. השאלה האמיתית היא, אם כל נסיבות המקרה, לרבות היעדרה של חתימה על כל אחד מדפי הצוואה, מצביעים באופן ברור כי הצוואה היא אכן צוואת אמת של המצווה. לשון אחרת: היעדרה של חתימה על כל אחד ואחד מדפי הצוואה אינו מטיל כשלעצמו, מבחינה משפטית, פגם בצוואה, אם כי הוא עשוי, בהצטרפו לשאר הנסיבות העובדתיות של המקרה, להטיל ספק באמיתותה של הצוואה." על יסוד ציטוט זה טענה שיש לראות את כלל נסיבות התיק, לרבות השפעה בלתי הוגנת וצלילות דעתו של המנוח, כמביאים לבטלות הצוואה.
...
הנתבעים טענו שיש לדחות את הבקשה בשל טענת שיהוי; לדבריהם במסגרת דיון שהתקיים ביום 4.4.17 הצהירה התובעת לפרוטוקול שהתברר לה על קיום הצוואה, ובמועד זה היה עליה להגיש התנגדות למתן צו לקיום הצוואה; כך עולה גם ממכתבו של ב"כ מיום 19.4.17 אשר צורף לבקשה, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מצאתי לדחות את הטענה משלא הוכחה, זולת סך של 1,000 ₪ בו הודתה התובעת; עיון בפירוט תנועות הבנק של המנוח בבנק לבינלאומי מלמד שביום 1.12.16 חשבון הבנק היה ביתרת זכות בסך 17,247.49 ₪, וביום 15.3.17 יתרת הזכות בחשבון הייתה בסך 3,990.57 ₪.
לאחר שעיינתי בתצהירי התובעת ובכלל זה בנספחים שצורפו על ידה, מצאתי לקבל את טענתה בחלקה, ולקבוע כי בנוסף לסך של 28,196 ₪ שכאמור שולם מכספי הפיקדון, שילמה התובעת, לטובת הלוואת המשכנתא סכום נוסף של 35,347.35 ₪.
סוף דבר; מכל המפורט לעיל, הנני קובעת כדלקמן: אני דוחה את כל טענות התובעת וקובעת שצו קיום הצוואה מיום 23.8.17, תקף.

בהליך עמ"ש (עמ"ש) שהוגש בשנת 2011 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט א' כץ) מיום 29.05.11 בתמ"ש 46401-03-10 במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער לקבוע כי ההסכם בינו ובין המשיבה שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 6.12.09 (להלן: "ההסכם") בטל מהטעם שהמערער לא היה צלול בדעתו בעת שחתם עליו ובמעמד אישורו בבית המשפט.
בערעורו טען המערער כי טעה בית משפט קמא בכך שהותיר את תוקף ההסכם על כנו ולא ביטלו בשל העדר גמירות דעת מצד המערער ובשל חתימתו עליו תחת עושק.
לטענתו, בית המשפט היה צריך להתעלם מסוף דבריו של המומחה ומסקנתו באשר לכשירות המערער לכתוב צוואה, ותחת זו לאמץ מתוך חוות הדעת את קביעות המומחה כי "רמת החרדה השפיעה כנראה על יכולת הנבדק (המערער-ד.מ.) לקבל החלטות עצמאיות" וכי הוא זיהה אצל המערער "צמצום בחלקים חשיבתיים". בנסיבות אלו היה על בית המשפט לקבוע כי המערער נעדר גמירות דעת בחתימתו על ההסכם.
...
יש גם לזכור כי ההלכה היא שבכל הנוגע לביטול הסכם אשר קיבל את אישורו של בית המשפט ותוקף של פסק דין, יש לנקוט גישה זהירה, ויש צורך בטעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דינו של הסכם שכזה להתבטל (ראו ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים, פורסם במאגרים [15.11.07]; ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים [1.05.05]; רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 585).
במקרה זה בית המשפט בחן את מכלול הראיות והעדויות והוא הגיע למסקנה כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח קיומה של עילה בדין לביטול ההסכם.
העובדה שהמערער כתב צוואה אחרת מאוחר יותר אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. גם בעובדה כי תנאי ההסכם אינם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל די איפוא, כדי לדחות את טענת העושק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו