העדר עילה לפירוק תאגיד

הנתבעת 3 – אגודת העיתונאים בירושלים – האירגון היציג של עתונאי רשות השידור - הגישה כתב הגנה בו טענה כי היא היתנגדה למהלך של פירוק רשות השידור והקמת תאגיד שידור צבורי חדש, אך כשנוכחה ש"כלתה הרעה" פעלה ככל יכולתה לצימצום נזקיהם של עובדי רשות השידור, והייתה מעורבת בהליכי החקיקה בניסיון להשפיע על תוצאותיהם.

לאחר שעיינו בתביעה, בבקשה לסעדים זמניים, בבקשת המדינה למחיקת התביעה על הסף, בתגובת התובעים לבקשה ובמכלול החומר שבתיק, החלטנו להורות על מחיקת התביעה על הסף, ולהלן נימוקינו: בית הדין יורה על מחיקת תביעה על הסף בהעדר עילה אם ימצא שגם אם יוכחו כל הטענות הנטענות בכתב התביעה, אין הן מקימות זכאות לסעדים הנתבעים.

...

לפנינו בקשת הנתבעת 1 – מדינת ישראל - לסלק על הסף את תביעת התובעים בתיק זה. אף הנתבעת 2, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הודיעה כי היא סבורה כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

האמור בעניין היעדר אפשרות לקיים דיון בתביעה בעקבות תיקון מס. 4 לחוק השידור הציבורי – נכון גם באופן כללי, ודין התביעה להימחק גם מן הטעם הקבוע בהחלטת בית הדין מיום 6.4.16: התשתית העובדתית עליה מבוסס כתב התביעה שוב אינה קיימת במציאות, ואין כל מקום לדון בטענות התובעים כנגד כלל הנתבעים על פי תשתית עובדתית ששוב אינה קיימת.

לאור כלל האמור, החלטנו להורות על מחיקת התביעה על הסף.

בנסיבות העניין החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

כפי שעולה מחקירתה של פירסט, החברה הפסיקה פעילותה העסקית ומשכך קמה אף עילת פירוק נוספת כפי שנקבע בהחלטה לפירוק זמני, והדבר אף נידרש נוכח פעולת החברה למכירת הבית בשרשן שעה שניתן צו איסור דיספוזיציה על נכס זה. כמו כן, החברה מצויה תחת ניהול תאגידי לקוי ואף הפרה צו איסור דספוזיציה, באופן המצדיק את פירוקה בהתאם לסעיף 257(5) לפקודת החברות.

החברה טענה בהקשר זה שתי טענות: האחת, כי תנאי זה אינו מיתקיים מאחר וכל פועלה מסתכם בהחזקת שני נכסי מקרקעין, ומשכך העדר פעילות נוספת אינו מהוה עילה לפירוק החברה (סעיף 7 לסיכומי החברה), והשניה, כי בכל מקרה פרעה חובות לנושיה בשנה האחרונה ומשכך יש לראות בפרעון החובות כפעילות.

...

על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה שמן הצדק ומן היושר כי החברה תפורק.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני סבורה כי דין בקשת הפירוק להתקבל.

בשים לב להוראות תקנה 21(א) לתקנות החברות (פירוק), אני מורה כי אזוגי ופירסט יישאו יחד וכל אחד לחוד, בהוצאות המפרקים הזמניים בניהול בקשה זו בסך כולל של 25,000 ₪.

על כן, היתייחס בית משפט קמא בפסק דינו לשתי עילות אלו בהקשר לתביעת פירוק שתוף שהגישה עו"ד נח בשם החסויה.

פ"ד כג (1) 482 וכי המילה "פירוק" מתייחסת להליכי פירוק של תאגידים ולא להליך פירוק שתוף שהוא הליך אזרחי.

העדר עילת תביעה נגדה ואף למעשה בי דין.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות הערעור בהתאם לתקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום.

הממצאים תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

הלכה פסוקה היא, כי אין לסלק תביעה על הסף מחמת העידר עילה והיעדר יריבות, אלא אם ברור כי אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יצלח בתביעתו ויזכה בסעד המבוקש, וזאת גם אם כל העובדות הנטענות על ידו יוכחו (ראו: רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פיסקה 18 והאסמכתאות שם, 14.4.2010; רע"א 3910/19 ש.ח פארק פיתוח וגינון (1986) בע"מ נ' עריית מעלות מ.י, פיסקה 5 והאסמכתאות שם, 10.7.2019; רע"א 4229/19 עזבון ויורשי המנוח עבד-אלרחמן יוסף אמארה ז"ל נ' אמארה, פיסקה 4, 19.7.2019; רע"א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע"מ נ' שירת הקרן בע"מ, פיסקה 9 והאסמכתאות שם, 23.11.2020).

(ד) קטין, פסול דין, פושט רגל ותאגיד שניתן עליו צו פירוק אינם כשרים להיות נאמן של הקדש.

...

במצב דברים זה, לא ניתן לומר בוודאות כבר בשלב מוקדם זה כי התביעה אינה מגלה עילה נגד המבקשת, ודין הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילה- דחייה.

סיכומו של דבר נוכח כל המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את המבקשת (הנתבעת 1) לשלם למשיב (התובע) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, וזאת תוך 45 יום מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

התובענה נוגעת לשירותי בניה אשר לטענת התובעת, תאגיד המצוי בהליכי פירוק, הוענקו לנתבעת במסגרת הסכם משולב, להשלמת שירותי בניה, אשר נכרת לאחר שהתובעת נקלעה לקשיים, כאשר ההסכם נכרת אל מול מפרק התובעת.

קיומן של טענות הגנה בפני תובענה, אין משמעותו שאין עילה לתובענה, אלא מדובר בטענות לגופו של עניין, הטעונות בירור עובדתי, ואין די בהעלאת טענות הגנה כדי לשלול האפשרות לקיום זכות לכאורה; הסכמת שני הצדדים לקיומה של המערכת החוזית, וטענות הנוגעות להפרת החובות החוזיות, מצביעות על קיום זכות לכאורה, ולא על העדר זכות.

...

לאור כל האמור, סבורני כי יסוד ההכבדה רחוק מלהיות ברור במידה הנדרשת להגביל זכותו הקניינית של אדם, ולא הוצבע על כל קושי כלכלי שהוא, באופן המצדיק את ביטול צו העיקול הזמני אשר נרשם.

מקום שהגעתי לכלל מסקנה כי יסוד ההכבדה לא הוכח כמתקיים בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון לעמוד על שיקולים שביושר (אם כי לא מצאתי שהנתונים אשר הוצגו בהקשר זה, מטים את הכף בצורה ניכרת, לכאן או לכאן).

לפיכך, אני מורה על ביטולו של צו העיקול הזמני.