בפסק הדין מושא העירעור נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה, והורה על דחיית העתירה על הסף, וזאת בהיעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבה שלא לידון בפניית המערער שנעשתה בקשר לבקשתו הקודמת.
נטען כי חובת המשיבה לידון בבקשה שהוגשה, עולה מינהלי המשיבה עצמה ובפרט מ"נוהל טפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה" מספר 1.6.0001; כי בהתאם לנוהל זה, בעיניינו של המערער לא מתקיימים החריגים המאפשרים להתנות את הטיפול בבקשתו ביציאתו מישראל; כי על אף שמצוין בנוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל"עולה" שהוא חל על בעלי אשרות ב/2 תייר, הרי שכל בקשות לעלייה, בין אם של שוהים לא חוקיים ובין אם של מחזיקי אשרת תייר או אשרה אחרת, מטופלות להלכה לפי נוהל זה ולפיו טופלה גם בקשתו הראשונה של המערער והוא לא התבקש לעזוב את הארץ; כי כל המסמכים שהיה על המערער להגיש הוגשו ונמצאים אצל המשיבה; כי המערער נמצא במשמורת, ואין מניעה שבקשתו תוגש על ידי בא כוחו כעולה לשיטתו מהנחיית היועמ"ש בנושא ייצוג על ידי עורך דין ונוהל מספר 5.2.0022 "נוהל הסדרת עבודתה של הועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטארים". לאור כל האמור לעיל, טען המערער כי בקשתו הוגשה כדין ויש לידון בה לגופה.
...
נטען כי חובת המשיבה לדון בבקשה שהוגשה, עולה מנהלי המשיבה עצמה ובפרט מ"נוהל טיפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה" מספר 1.6.0001; כי בהתאם לנוהל זה, בעניינו של המערער לא מתקיימים החריגים המאפשרים להתנות את הטיפול בבקשתו ביציאתו מישראל; כי על אף שמצוין בנוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל"עולה" שהוא חל על בעלי אשרות ב/2 תייר, הרי שכל בקשות לעלייה, בין אם של שוהים לא חוקיים ובין אם של מחזיקי אשרת תייר או אשרה אחרת, מטופלות להלכה לפי נוהל זה ולפיו טופלה גם בקשתו הראשונה של המערער והוא לא התבקש לעזוב את הארץ; כי כל המסמכים שהיה על המערער להגיש הוגשו ונמצאים אצל המשיבה; כי המערער נמצא במשמורת, ואין מניעה שבקשתו תוגש על ידי בא כוחו כעולה לשיטתו מהנחיית היועמ"ש בנושא ייצוג על ידי עורך דין ונוהל מספר 5.2.0022 "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטרים". לאור כל האמור לעיל, טען המערער כי בקשתו הוגשה כדין ויש לדון בה לגופה.
לאחר עיון בהודעת הערעור על נספחיה ובבקשה למתן סעד זמני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) ל[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט](http://www.nevo.co.il/law/157751)2018-, שחלה בענייננו מכוח [תקנה 34](http://www.nevo.co.il/law/98562/34) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
לנוכח כל האמור, בהינתן הצטברות הנסיבות החריגה שעליה עמדתי, אין עילה להתערב בהחלטת המשיבה שלא לסווג את פנייתו של המערער כ"בקשה חדשה" ולא לדון בה לגופה.
אשר על כן, הערעור נדחה, וממילא נדחית הבקשה לסעד זמני.
