העדר עבירה פלילית בהשלכת פסולת מרכב

כמו כן, ניתנה החלטה הקובעת, כי הנאשם 3 ב – עמ"א 22416-09-16 (להלן – "עבד אל חי"), והנאשמות 1-2 שהנן חברות שבבעלותו, ביצעו עבירה של איסור ללכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים, לפי סעיפים 2 -13(ג)(1א)(א) לחוק שמירת ניקיון, וכן עבירה של השלכת פסולת באתר שאינו מורשה, לפי סעיפים 7(ד) ו – 13(ב)(4א) לחוק שמירת ניקיון, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, וכן כי הנאשם 3 ביצע עבירה של הפרת אחריות נושא משרה (ליכלוך ברשות הרבים), וכן עבירה של הפרת אחריות נושא משרה (פינוי פסולת לאתר לא מורשה), עבירות לפי סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון, וזאת בכך שביום 09.11.14 בשתי הזדמנויות שונות, השליכו פסולת ביניין מרכב ברשות הרבים וגרמו ללכלוך ופינו פסולת לאתר "מילאנו" שהנו אתר בלתי מורשה, והכל עפ"י לשון כתב האישום ובהתאם להודאתם של הנאשמים.

כן, שקלתי את העובדה שאין לנאשמים עבר פלילי רלוואנטי בעבירות בהן הודו, וכן שמאז ביצוע העבירות (בשנת 2014) ועד למסירת הודאתם (למעלה מ – 4 שנים לאחר מכן) לא הייתה להם הסתבכות נוספת עם החוק בעבירות הנידונות.

לאור כל האמור, אני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים, בהעדר הרשעה: בעיניין של הנאשם 1 בעמ"א 22371-09-16 (סלמאן): ניתן בזאת צו של"צ בהקף של 150 שעות, , וזאת לפי תוכנית שתגובש ע"י שירות המבחן בתוך 30 ימים.

...

לאור השיקולים המפורטים לעיל, אני סבורה כי הצדדים הגיעו להסדר ראוי ועל כן הריני לאמצו.

באשר לשיעור החילוט, לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוגשה בתיק ע"י ב"כ הנאשמים וכן בפסקי דין נוספים, בשים לב לעובדה שעסקינן בעבירות כלכליות אשר לגביהן יש אינטרס להרתיע מפני הכדאיות של ביצוען בעתיד לבוא, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות כפי שפורטו לעיל, ומשלא הוצגו נסיבות כלכליות חריגות של הנאשמים בהן יש להתחשב, החלטתי כי יש להורות על חילוט כספים ברף הגבוה, כפי שיפורט להלן.

לאור כל האמור, אני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים, בהיעדר הרשעה: בעניין של הנאשם 1 בעמ"א 22371-09-16 (סלמאן): ניתן בזאת צו של"צ בהיקף של 150 שעות, , וזאת לפי תוכנית שתגובש ע"י שירות המבחן בתוך 30 ימים.

נוסף לאמור, אני מורה על כי מן הכספים שהופקדו ע"י המבקשות בתיק ב - ע"א 22295-11-14 יחולטו כספים כמפורט להלן: מן הכספים שהפקידה המבקשת 1 ע.ד שבילים ואחזקות בע"מ, יחולט סך של 28,000 ₪ ויועבר אל המאשימה עיריית יבנה (המשיבה באותו התיק).

         בתאריך 5.12.18 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של איסור ליכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיפים 2, 4 ו- 13(ב)(1) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד – 1984, יחד עם פרט 5 בתוספת לצוו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – שמירת הנקיון) תש"ס-2000.

         לאחר ששמעתי את עדות נאמן הנקיון מחד גיסא ואת טענות הנאשם מאידך גיסא, הגעתי למסקנה כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנידרש בפלילים ולא הוכיחה מעל לכל ספק ספק כי הנאשם ביצע מעשה של השלכת פסולת מרכבו.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהיעדר הצדדים.

...

מנגד טען הנאשם כי אין זה הגיוני לייחס לו השלכת פסולת של נוסע אחר ברכבו, וכי העובדה שבדו"ח זוהה הרכב כ"טנדר" וגם נכתב בו שהנהג היה גבר שחבש לראשו "כובע בייסבול לבן", יש בה כדי להעמיד את מהימנות הרישום שבוצע על ידי נאמן הנקיון בספק, וכדבריו: "כשהוא עומד אחריי קשה לו לראות אם אני זורק משהו או לא זורק משהו. נראה לי שהעד קצת התבלבל, או שזה היה רכב אחר או שמשהו קרה פה. זה לא האוטו שלנו...". 11.

         לאחר ששמעתי את עדות נאמן הנקיון מחד גיסא ואת טענות הנאשם מאידך גיסא, הגעתי למסקנה כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בפלילים ולא הוכיחה מעל לכל ספק ספק כי הנאשם ביצע מעשה של השלכת פסולת מרכבו.

מפני כל אלה החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מחמת הספק.

רקע עובדתי: על פי כתב האישום, הנאשמת עברה עבירה של השלכת פסולת מרכב, לפי סעיף 13ב()1 לחוק שמירת ניקיון, תשמ"ד 1984.

דיון והכרעה: התנאים לביטול גזר דין שניתן בהעדרו של נאשם קבועים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, על פיו רשאי בית משפט לבטל הכרעת דין וגזר דין שניתנו שלא בפני הנאשם.

...

בנסיבות אלו, הבקשה נדחיתה, בהחלטה מיום 18.06.20.

כך לדוגמא, אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שיכחה גרידא אולם מבקשתו עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה כלל לא שהה בתוך גבולות המדינה, בנסיבות אלה, החלטה שלא לבטל את פסק הדין תגרום למבקש עיוות דין שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו.

יודגש, כי איני מקבלת את טענת הנאשמת בדבר "בלבול" בעטיו של משבר הקורונה.

סוף דבר: לנוכח האמור לעיל, ומאחר שלא מתקיים אף לא אחד מהתנאים לביטול פסק הדין, הבקשה נדחית.

בדיון הנ"ל ניתן גזר דין בעיניינו של הנאשם 3, תוך שנלקחו בחשבון תפקידו כנהג המשאית, העבירה שבה הורשע, העידר עבר פלילי ומצבו הכלכלי, ונקבעו העונשים הבאים- שלושה חודשי מאסר ככל שיעבור את העבירה שבגינה הורשע בהליך זה במשך שנתיים, תשלום קנס בסך 8,000 ₪ ב- 20 שיעורים שוים ורצופים, וחתימה על התחייבות כספית בסך של 16,000 ₪ להמנע מבצוע העבירה בה הורשע בהליך זה למשך שנתיים.

בעיניין שנידון ב-ע"פ (מחוזי חיפה) 53133-07-11 עאסי שעבאן נ' מדינת ישראל משטרת ישראל (12.1.2012), נדחה עירעורו של הנאשם, שהורשע בשל השלכת פסולת מספר פעמים במועד מסוים, מיטרד לציבור והפעלת עסק ללא רישיון, ונגזרו עליו קנס בסך של 80,000 ₪, או 4 חודשי מאסר תמורתו, 4 חודשי שלילת רישיון נהיגה על תנאי למשך שנתיים ממועד מתן גזר הדין, והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירה לפי חוק שמירת הניקיון, והתחייבות בסך של 100,000 ₪ למשך 3 שנים להמנע מבצוע עבירות לפי חוק שמירת הניקיון בקשר לרכב.

...

ב"כ הנאשמים 1 ו-2 טען שהמטען שנפרק מהמשאית לא היה של פסולת בנייה אלא של פלטות בטון שהנאשם 2 ביקש לעשות בהן שימוש בחצריו שהינם סמוכים למקום הפריקה, ואכן עשה בהן שימוש, אך סבורני שאין בטענות אלה כדי לסייע להם.

מהמקובץ לעיל, סבורני שיש להעמיד את מתחם הענישה ההולם בעניינה של הנאשמת 1 בין 35,000 ₪ לבין 75,000 ₪, בהיות בעלת רישיון העסק להובלת פסולת לאתרי הטמנה מורשים, ומכיוון שפינוי פסולת הבניין ופריקתה ברשות הרבים נעשו במסגרת עסקיה, ולהעמידו בעניינו של הנאשם 2 בין 25,000 לבין 75,000 ₪.

סיכום ביניים מהמקובץ לעיל, ובהינתן האיזון הראוי בין מתחם העונש ההולם לבין הנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה סבורני שיש מקום להעמיד את הקנס הכספי בעניינה של הנאשמת 1 על סך של 40,000 ₪, ושל הנאשם 2, על סך של 35,000 ₪.

על פני כביש זה ובקטע היורד משכונת העותרים דרומה, הציג ב"כ העותרים בפני בית המשפט פסולת המושכלת בצידי הכביש וכן ערימות של פסולת שהושלכו אל הואדי שבתחתית הכביש, אשר לגבי האחריות להחזקתו קיימת בפניי מחלוקת, שעה שהמשיבה טוענת כי מדובר בשטח שאינו באחריותה או בתחומי החזקתה והוא שייך לרמ"י בהיותו איזור מיוער.

במסגרת טענות העותרים, טען ב"כ העותרים כי בית המשפט ראה בביקור שאין פחי אשפה באיזור פארק ההייטק/התעשייה הנ"ל. עוד טען כי הטענה להעדר תקציב אינה יכולה לעמוד כהגנה למשיבה ובעניין זה היפנה לדברי כב' הש' חשין כפי שהובאו בסעיף 14 לעתירה מתוך רע"פ 7861/03 הנ"ל. הוא שב וציין כי בית המשפט צפה בערימות האשפה שברחבי העיר וטען כי ערימות אלו מובערות לעיתים ומחובתה של הערייה להציב מצלמות ולאסוף ראיות על מנת להעמיד את זורקי האשפה ואת מציתי הערימות לדין.

שכן, מי שמעמיס על רכבו גזם עץ או רהיטים ישנים ומגיע לאתר הפסולת שנטען שהוא פתוח בשעות הבוקר עד הצהריים, היה ניכנס כבר פנימה ומשליך את הפסולת בפנים ולא משליך אותה בשולי הכביש המוביל לאותו אתר.

כך נאמר שם: "חובתה של רשות מקומית לדאוג לפינויה ולסילוקה של פסולת - חובה שאין הרשות רשאית ויכולה להיתנצל אותה מעליה או להעבירה לזולתה - אין בה כדי למעט כהוא-זה מחובתם של אחרים שלא ליצבור פסולת במקומות שלא הורשו לדבר. כך, למשל, תושבי ישובים שבתחומה של מועצה אזורית עשויים לחייב עצמם בעוולת נזיקין או בעבירה פלילית אם יוצרים הם מיפגעי סביבה למיניהם בצבירתה של פסולת הגורמת לריח חזק או בלתי סביר או לזיהום חזק או בלתי סביר של האויר. בה-בעת, אין באחריותם זו של התושבים למעשיהם - כמי שגרמו למיפגעי סביבה – כדי למעט מחובתה של הרשות. חובה זו על מקומה תעמוד, לא תמוש ממקומה הימין או השמאל". ומהתם, למקרה דנן.

...

סבורני כי בפרסומים הנ"ל יהיה כדי להגביר הן את המודעות לצורך בהימנעות מהשלכת הפסולת הנ"ל והן את ההרתעה מפני השלכתה.

לא מצאתי לקבל את הסעד המחייב את המשיבה להקים אתר פסולת משום ששוכנעתי שאתר כזה כבר קיים ויכול לקבל פסולת מן הסוג מושא העתירה.

סיכומו של דבר פעולות הניקיון עליהן הוריתי בסעיף 51 לעיל, תבוצענה לא עד יאוחר מיום 01/03/22.