חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

העדר סעיף אי תחרות בחוזה העבודה

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

] סעיף "אי התחרות" הסכם בסעיף 23 להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, הנתבע נידרש להתחייב ל"תקופת צינון" של 12 חודשים ממועד סיום העסקתו, במהלכה לא יעבוד ולא יתן שירותים דומים למרכזי ספורט אחרים, וזו לשונו: "בסיום העסקתו תחול על העובד תקופת צינון של 12 חודשים ממועד סיום העסקתו, במהלכה לא יעבור ו/או לא ייתן שירותים דומים למרכזי ספורט דומים אחרים, אלא אם כן קיבל אישור לכך בכתב מיו"ר העמותה". למעשה, בסיכומיו, הסכים הנתבע כי הוא הפר את סעיף אי התחרות בהסכם העבודה בין הצדדים[footnoteRef:16], ומיקד את שימת הלב לטענה להעדר חוקיותה של ההגבלה.
הראשונה, האם יש ליתן תוקף לסעיף אי התחרות בהסכם העבודה שבין הצדדים; והשנייה, האם גזל הנתבע ועשה שימוש בסודותיה המסחריים של התובעת במסגרת עבודתו בבית"ר. הגבלת תחרות בראי חוק יסוד: חופש העיסוק הזכות לחופש העיסוק היא זכות יסוד אשר מצאה את ביטויה תחילה בפסיקת בתי המשפט ובהמשך עוגנה בחוק יסוד: חופש העיסוק וניתן לה מעמד מעין חוקתי.
...
] על כן, ועל אף שהתרשמנו כי הנתבע עשה ככלל שימוש "ברשימת לקוחותיה" של התובעת ואף פנה אל הקבוצות בהצעה לעבור לבית"ר[footnoteRef:36], משלא מדובר ברשימה המהווה סוד מסחרי הרי שלא הוכחה עוולה כלשהי מכוח חוק עוולות מסחריות ולא מצאנו כי יש בפעולותיו הפרת האמון כטענת התובעת.
] סוף דבר נוכח האמור, התביעה נדחית על כל מרכיביה.
בשים לב לתוצאה אליה הגענו, מחד גיסא כי הנתבע הפר את הסכם העבודה (על אף הכחשותיו בעניין זה עד למועד סיכומיו) ומאידך גיסא בהינתן כי לא מצאנו מקום ליתן תוקף לסעיף אי התחרות בהסכם, החלטנו שראוי בנסיבות העניין כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבעת טענה כי התובע הפר את הוראות הסכם העסקה העוסקות באי תחרות ושמירת סודיות ולכן היא זכאית לתמורה הכספית בהתאם למנגנון שהוסכם בס' 8.1 להסכם העסקה (ס' 54 לכתב ההגנה).
עוד טען כי בפסק הדין נדחו טענות הנתבעת ונקבע, בין היתר, כי התובע לא הפר את חובות האמון ותום הלב שחלו עליו במסגרת יחסי העבודה, לא פעל לשידול לקוחות או עובדים לעזוב את הנתבעת, לא עשה שימוש בסודות מסחריים או מידע סודי ולא הפר את חובת הסודות וכי תנית אי התחרות שנקבעה בסעיף 8.1 להסכם העסקה שלו מנוגדת לתקנת הציבור ולכן בטלה.
העידר סמכות עניינית: התובע טען כי במסגרת כתב תביעה שכנגד מתוקן טענה הנתבעת כי הוא חייב לה כספים מכוח הסכם לטפול משותף בלקוח (ס' 75 – 76 ו-90.4).
...
מטענות הצדדים עולה מחלוקת הדרושה בירור עובדתי ועל כן הבקשה למחיקה על הסף של התביעה שכנגד שעילתה הפרה נטענת של הסכם לשיתוף פעולה עסקי בין הצדדים לטיפול בפרויקט תחנת הכוח ברמת חובב – נדחית, ותתברר כפלוגתא במסגרת דיון ההוכחות.
ואכן במסגרת ההחלטה המתירה לנתבעת לתקן את כתב התביעה שכנגד (החלטה מיום 27.6.2022, כב' השופטת דרוקר) קבע בית הדין כך: "בקשות/תגובות התובע והנתבע שכנגד לא נעלמו מעיני ביה"ד – עם זאת לאחר שיתוקן כתב התביעה שכנגד תינתן התייחסות לאלה". בנסיבות אלה, הבקשה נדחית וייקצב מועד להגשת כתב הגנה שכנגד.
סוף דבר: בקשות התובע התקבלו בחלקן כמפורט בסעיפים 3(יב) ו-5(ז) לעיל בהחלטה זו. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ממילא היתעלם התובע מכך שההסכם נוקב בתשלום שיועבר אליו כמוכר כנגד "התחייבויות המוכר לאי תחרות". רק במסגרת כתב תשובה שהגיש התובע, הועלתה לראשונה טענה לפיה סעיף אי התחרות "מנוגד לחוקי היסוד" וכי מדובר ב"סעיף הפוגע בחוקי יסוד ובתקנות בציבור באופן שאינו מידתי כלל ועיקר ומכן דינו להתבטל" (הניסוח ואיות המילים במקור, סעיף 10 לכתב ההגנה שכנגד).
התובע הגיש ביום 15/3/2021 שני תצהירים – האחד כותרתו היא "תצהיר עדות ראשית לכתב התביעה" והשני כותרתו היא "תצהיר עדות ראשית לכתב ההגנה לתביעה שכנגד". שני התצהירים המתומצתים לא כוללים מילה וחצי מילה ביחס להבהרות הנתבעים לפיהם התשלום הותנה בהעדר תחרות מצדו של התובע או מי מטעמו.
מר תקווה הצהיר על פעולותיו של התובע, תוך כדי הפרת ההיתחייבות להיעדר תחרות וכלשונו - "התובע הביא את חברת קצירי אלרז בע"מ לעבוד אצלי בדצמבר 2015 וזאת הייתה הפעם הראשונה שהיא עבדה אצלנו וזאת למרות שהיה ידוע לי שיש הסכם בין התובע לחברת בר דרומא בע"מ" (סעיף 5 לתצהירו של מר מאיר תקווה).
...
חלק רביעי – תוצאת ההליך כולו כאמור בחלק השני לפסק הדין - התביעה העיקרית נדחית ואני מחייב את התובע (רשף אלחנן) בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לנתבעים (שגיא בר דרומא ורשף בר דרומה בע"מ) בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
כאמור בחלק השלישי לפסק הדין וסעיף 10.2 לעיל, אני מחייב את הנתבע שכנגד (רשף אלחנן) בתשלום הסך של 258,451 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20/7/2020 ועד לתשלום בפועל.
עוד אני מחייב את הנתבע שכנגד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

נזקים אלה נתבעים בגין הפרת התחייבות לאי תחרות, הפרת חובת הסודות, גזילת לקוחות וחוסר תום לב, כשטענות אלה נדחו בפסק הדין הראשון; טעה בית הדין בקובעו כי על העילה הכספית הנובעת מסעיף 8.1 להסכם ההעסקה לא חל מעשה בית דין; פסק הדין הראשון פוסל את תניית אי התחרות לרבות החיוב הכספי הכלול בסיפא של תניה זו; החיוב הכספי לפי הסיפא לתנית התחרות כרוך בעילות שנדונו בהליך הקודם; הסיפא של סעיף 8.1 מהוה סעד חלופי בגין אותה עילה מבלי שניתן היתר לפיצול סעדים; טעה בית הדין כשהותיר את העילות שנוספו בסעיפים 86 ו -87 לכתב התביעה שכנגד, המתבססות על תניית אי התחרות שבוטלה; היה מקום למחוק את מכלול הסעיפים שהתבקשו ביחס לכתב ההגנה וביחס לתובענה שכנגד, ולא רק את חלקם; טעה בית הדין כשלא דחה על הסף מחמת העידר סמכות עניינית את התביעה שכנגד שעניינה שתוף פעולה עסקי בתחנת רמת חובב לאחר סיום יחסי ההעסקה.
לטענת המעסיקה, כפי שחודדה לראשונה בדיון בפנינו, מבטא הסעיף התחייבות עצמאית מקובלת בתחום המסחר שעוגנה בחוזה העבודה לתשלום תמורה עקב מעבר לקוחות המעסיקה אליו, ולכן בטלות תניית אי התחרות אינה מקרינה עליו.
...
בנסיבות אלו בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעסוק ו/או ליתן שירותים ו/או לקיים קשרים עסקיים כלשהם בתחום הביטוח העסקי עם מי שהיו והינם לקוחותיה או גורמים שהתובעת היתה ו/או נמצאת עמם במשא ומתן; בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות ללקוחות התובעת וכן לבצע עבורם עבודה כיועץ, כקבלן, סוכן, עובד עצמאי או בכל אופן אחר וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות או לעמוד בקשרים עסקיים עם מי מלקוחות התובעת ו/או עם מי שהיה לקוח שלה בשנתיים האחרונות ו/או עם מי שהתובעת ניהלה עמו משא ומתן בתקופה זו בקשר לכל ענין הקשור לעיסוק בתחומי הביטוח העסקי – נדחות.
טענת התובעת בדבר סוד מסחרי נדחתה ועל כן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לגלות לצד ג' כלשהו כל מידע פיננסי, עסקי ומסחרי הקשור לתובעת לרבות סודות מסחריים ובכלל זה רשימת לקוחות התובעת וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעשות שימוש במידע עסקי ומסחרי של התובעת – נדחות.
טענות העובד כנגד אי מחיקת הטענות הנוגעות לחלקו השני של סעיף 8.1 להסכם ההעסקה ואי סילוק על הסף של חלק התובענה שכנגד הנוגע לרמת חובב – נדחות, וזאת מבלי להביע עמדה לגופם של דברים.
אשר להוצאות משפט, בנסיבות הענין החלטנו לחייב את המעסיקה בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בשים לב לכך שניתנה לה הזדמנות בתום הליך קדם המשפט לתקן את כתב התביעה שכנגד, וההזדמנות שניתנה לה לא נוצלה כדבעי בשים לב להחלטת בית הדין האזורי והאמור בסעיף 20 לעיל.
סוף דבר – הערעורים מתקבלים בחלקם כאמור בסעיף 20 לעיל.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בעשותה כך, טענה המשיבה, הפרה המערערת את חובת הנאמנות שלה למשיבה, ואת היתחייבותה המפורשת בהסכם העבודה לאי תחרות, לפיה שנה מסיום עבודתה בגן לא תפתח לבד או בשותפות גן ילדים המצוי ברדיוס של 7 ק"מ מהגן.
יצוין, כי לנוכח מועד פתיחת ההליך (חודש דצמבר 2020), חלה בנסיבות העניין תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר גם לפיה נהגו כללים דומים לתקנה 44 לתקנות תשע"ט (ראו: דברי ההסבר לתקנה 44): "האפשרות להפסקת תובענה מוסדרת בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שהוחלה גם על בתי הדין לעבודה מכוח הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (...). התקנה מאפשרת לתובע לבקש את "הפסקת התובענה", שתוצאתה האופרטיבית "כמוה כמחיקת תובענה, אין היא יוצרת מעשה בית דין" (.
בית הדין האיזורי פסק איפוא נכונה כאשר סיווג את בקשת המחיקה כבקשה להפסקת התובענה, וקיבל את הבקשה בהעדר היתנגדות בנסיבות בהן המערערת לא היתנגדה להפסקת ההליך אלא לסיווגה כמחיקה (לקביעה לפיה לא ניתן לדחות תביעה עת מוגשת בקשה להפסקתה ולשיקולים בסוגיה האם לקבל בקשת הפסקה ללא הסכמת הנתבע, ראו: ע"א 3975/21 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' אי. סיג בע"מ. פסקה 7 (20.3.2022).
...
בענייננו קבע בית הדין כי "נקודת המוצא היא כי בקשת התובעת להפסקת התובענה נובעת מהנימוקים הלגיטימיים שפורטו בבקשתה". משכך מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי מצבה הרפואי של המשיבה מהווה נסיבה שיש בה להצדיק פסיקת הוצאות על הצד הנמוך.
בהתחשב במכלול הנסיבות והשיקולים כמפורט לעיל מצאנו להעמיד את הוצאות המשפט בבית הדין האזורי על סכום של 6,000 ש"ח חלף הסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי, תוך הדגשה כי אלמלא נסיבותיה האישיות המצערות של המשיבה היה מקום להעמידו על סכום גבוה יותר.
 סוף דבר - הערעור התקבל בחלקו כאמור בסעיף 20 לעיל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו