לפני בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף מחמת העידר סמכות מקומית ולחילופין להעברתה לדיון בפני בית משפט השלום בתל אביב בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").
המשיבים הגישו כנגד המבקשת תביעה נזיקית וחוזית לפצוי כספי בגין הפרת הסכמי מכר במקרקעין אשר נחתמו בין הצדדים במהלך שנת 2015, בכך שהפרה המבקשת את הסכם המכר היות ולא עמדה בהתחייבותה למסירת החזקה בדירות בזמנים שנקבעו על פי תנאי הסכם המכר.
לשון סעיף 27 להסכם המכר בין הצדדים קובע כדלהלן: "שיפוט: מוסכם בזה במפורש כי לבתי המשפט תל אביב-יפו סמכות השיפוט הייחודית לידון בכל המחלוקות ו/או הסכסוכים שנתגלעו בין הצדדים."
המסגרת הנורמאטיבית
התקנות הרלוואנטית לעניין סמכות מקומית היא תקנה 3(א) , 4 ו-5 , לתקנות סדר הדין
האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כדלהלן:
"3. (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
בדומה רוב החלופות שבתקנה 3(א) לתקסד"א וכן תקנה 4 לתקסד"א , מובילות לקיום הדיון בפני בית משפט זה.
בהפ (ת"א) 46419-11-13 אבי גולדרייך נ' החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ אליה הפנה ב"כ המבקשת איזכר בית המשפט קריטריון נוסף לאורו יבחן בית המשפט באם תנאי בחוזה אחיד הנו מקפח והיא האם עסקינן בתניה אשר נועדה להגן על "ליבת המודל העיסקי של הספק" שעניינה בליבת עסקו שאז ייזהר בית המשפט עשרת מונים מלהתערב או שמא עסקינן בתניה הנושאת אופי ממוני שאז ייקל על בית המשפט להתערב ככל שנימצא חשש לקפוח ( שם, בפיסקה 45 ).
...
מנגד, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שלבית משפט זה סמכות לדון בתובענה מכח סעיף 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, בהינתן כי הדירות נשוא התביעה נבנו בעיר קריית מלאכי שהינה בסמכות המקומית של בית משפט זה.
כן טוענים המשיבים כי ההסכם בין הצדדים הינו חוזה אחיד כמשמעו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 ( להלן:" חוק החוזים האחידים" ) בהיותו חוזה קבלני שנוסח על ידי המבקשת ושתנאיו נקבעו על ידה מראש, ועל כן תניית השיפוט שבסעיף 27 מהווה "תנאי מקפח" כלשון סעיף 3 לחוק החוזים האחידים כלפי המשיבים ועל כן יש לבטלו ולדחות את הבקשה.
באשר לטענת המבקשת כי אין לראות בהסכם המכר משום חוזה אחיד כלשון חוק החוזים האחידים בטענה כי שונו חלק מתנאיו ונחמו הסכמים שונים בין המבקשת לבין המשיבים, הרי שאין בידי לקבל טענה זו בהינתן כי מדובר בחוזה קבלני אשר נוסח על ידי המבקשת ושתנאיו נקבעו על ידה מראש, על מנת שישמש לחוזים רבים עם אנשים בלתי מסוימים, הם רוכשי הדירות.
עם זאת בבחינת מכלול תנאי החוזה ונסיבות קיום הדיון בתובענה סבורני כי יש בתניית השיפוט האמורה משום יצירת יתרון בלתי הוגן למבקשת ויצירת יתרון בלתי הוגן עת בסופו של יום בחרה היא להקים פרוייקט בניה נרחב בקריית מלאכי , יש להניח תוך שיווק נרחב לתושבי המקום והאזור ואין זה מן הנמנע כי העברת הדיון לתל אביב יגרום למשיבים ולכל יתר הגורמים העשויים להידרש לתובענה, לרבות נציגי רשויות ועדים נוספים אשר מספרם הצפוי אינו מועט הנמצאים בקרבה גאוגרפית למקום ביצוע פרוייקט הבניה, טירדה מרובה ואף הוצאות מוגברות אשר אין להקל בהם ראש אשר עלולים להעמיד בפני המשיבים קשיים בלתי צפויים בניהול תביעתם.
התוצאה היא איפוא כי אל מול החשש לקיפוח המשיבים בגין היתרון הבלתי הוגן המוקנה למבקשת בקיום הדיון בפני בית המשפט בתל-אביב יפו ולפיכך היות התניה שבסעיף 27 להסכם המכר בגדר תנאי מקפח, מנגד לא נמצא בטענות המבקשת נימוק של ממש אשר יהא בו כדי להרים את הנטל לסתור את החזקה המוקמת מכוח סעיף 4 (9) לחוק החוזים האחידים לסתור את חזקת הקיפוח המצדיק קיומה תוך העברת הדיון לבית המשפט בתל אביב.
על כן הבקשה נדחית.
