העדר סמכות בית הדין לעבודה בענייני נכות

עוד נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לידון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 גיל מנשה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.11.14).

ביחס להקף ההנמקה נפסק, כי היא צריכה להיות באופן שבו בית הדין יוכל להיתחקות אחר הלך מחשבתה אף בהעדר ידע רפואי, ובנוסף יוכל לבחון האם נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

בעניינינו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של ההליך, יש להאריך את המועד להגשת העירעור עד למועד הגשתו בפועל בבית הדין, שכן שוכנעתי כי נסיבותיו האישיות של המערער כפי שהובאו בפני וסכויי העירעור הטובים (אליהם אתייחס בהמשך), יש בהן טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת העירעור.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המשיב למחוק את הערעור בשל התיישנות להידחות וכי דין הערעור להתקבל ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של ההליך, יש להאריך את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל בבית הדין, שכן שוכנעתי כי נסיבותיו האישיות של המערער כפי שהובאו בפני וסיכויי הערעור הטובים (אליהם אתייחס בהמשך), יש בהן טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב, וזאת על מנת שתנמק קביעתה בעניין מועד תחולת הנכות, תוך שהיא מתייחסת לעולה מהחומר הרפואי שבפניה, לרבות המסמכים הרפואיים של ד"ר טוני כראם ושל ד"ר פלאח מאזן, לעניין המועד בו אובחנה מחלת הלימפאדימה.

הסמכות להאריך מועד, הקבועה בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין) אינה יכולה לגבור על העדר סמכות שבחקיקה ראשית לידון פעם נוספת בשאלת צירוף נכויות.

אשר לסמכות העקרונית לידון ב"בקשה למשפט חוזר אזרחי" - אמנם "משפט חוזר אזרחי" אינו מוסדר בדין החירות (להבדיל ממשפט חוזר בעיניין פלילי) אך הלכה היא שלבית משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק דין אזרחי חלוט באותם מקרים יוצאי דופן ונדירים שבהם שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין וסופיות הדיון (ע"א 3255/19 פבזנר נ' שפר (30.5.21); עב"ל (ארצי) 57364-12-17 פלוני - המוסד לביטוח לאומי (14.4.19); ע"ע (ארצי) 2277-04-11 רחל סופר - עו"ד יהונתן צברי (15.7.12; להלן: עניין רחל סופר, עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 7033/12 צברי נ' בית הדין הארצי לעבודה (9.10.12)).

...

לנוכח האמור אנו מורים על תיקונו של פסק הדין מיום 12.1.11, תוך ביטול ההוראה לעניין שקילת צירוף הנכויות, כך שהחזרת עניינו של המערער לוועדה אמורה הייתה להתבצע לצורך בחינה מחודשת של מועד תחולת הנכות בלבד.

על מנת לחסוך אי הבנות נוספות ובהתחשב בחלוף הזמן, ומשהמערער הסכים להשאיר לשיקול דעתנו את השאלה אם להורות כעת על החזרת עניינו לוועדה לצורך בחינה מחדש של מועד תחילת הנכות, אנו קובעים כי אין עוד טעם בהחזרה כאמור ומשכך החלטת הוועדה מיום 23.3.10 תיוותר על כנה על כל המשתמע מכך.

סוף דבר - ניתנה בקשת רשות ערעור והערעור מתקבל כמפורט בסעיף 45 לעיל.

וכי לאחר כשנתיים, בשנת 2006, חזרו התובע והמעסיק לשלם את הפרמיה המלאה, אולם נטען כי לא בוצע חיתום מחדש כנדרש ועל כן שילמה מגדל תגמולים לפי השכר המופחת (ובעניין זה, הוגשה גם תביעת רשלנות מקצועית כנגד הנתבעת 2) כמו כן הייתה מחלוקת לגבי שיעור הנכות הצמיתה שנותרה, ככל שנותרה, לתובע והאם היא מזכה בתשלום פיצוי לפי נספח "נכות מתאונה" בשתי הפוליסות.

בנסיבות אלו איפשרתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב כאשר ברור היה שבכל הקשור לתביעת הרשלנות המקצועית כנגד הנתבעת 2 אין טענה להעדר סמכות עניינית (אם כי עילת התביעה יכולה לקום רק ככל שייקבע שאכן אין כסוי בטוחי.

אכן, צודקת מגדל, כי הסמכות העניינית בכל הקשור למחלוקות שנוגעות לפוליסת ביטוח החיים הנה לבית הדין האיזורי לעבודה, בהתאם לרע"א 7513/15 הנ"ל, וזאת בשים לב לכך שמדובר בביטוח פנסיוני כהגדרתו בחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958.

לאור הודעת הנתבעות 2 ו-3 מורה כי מוארכת בזאת תקופת ההתיישנות בכל הקשור לתביעה זו עד לתום 4 חודשים מסיום כל ההליכים בבית הדין לעבודה כנגד מגדל חברה לביטוח (כולל ערעורים, ככל שיוגשו, לבית הדין הארצי לעבודה וכן עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בעיניין זה).

ככל שנידרש תיקון האגרה, הדבר יטופל על ידי מזכירות בית הדין לעבודה בהתאם להנחיות המותב שידון בתיק.

...

הואיל ולצורך כך יש להפריד בין רכיבי התביעה השונים ועל מנת שהדבר ייעשה באופן ענייני ויעיל, הנני מורה כדלקמן: מורה על הפסקת התביעה, בדרך של מחיקה, כנגד הנתבעות 2 ו-3.

בנוסף ביקש התובע צו להקפאת נכותו של התובע עד לסיום הבירור בתיק זה. מנגד הוגשה בקשה מטעם הנתבע – המוסד לביטוח לואמי - למחיקת התביעה על הסף שהגיש בשל אי מיצוי ההליכים בועדה לעררים בטרם הגשת התביעה לבית הדין, וכי אין לבית הדין סמכות לידון בתביעה זו בשלב זה של ההליך.

הפוסק, ד"ר גלייזר קבע לתובע 25% נכות נוירולוגית צמיתה , אם כי בשלב הסיכום נרשם כי: "התיק נשלח לדיון בנושא הקשר הסיבתי ולעיון מחדש על ידי הועדה... עקב זאת מצבו עדיין זמני. יקבל 25% נכות זמנית עד 21/8/22. הפוסק קובע אם כן כי קיים קשר סיבתי לפגיעה הנדונה". בדיון המוקדם בפני כב' השופט עמי רוטמן נרשם כדלקמן: השאלה המקדמית בתיק זה הנה סמכותו של בית הדין לידון בתביעת התובע כנגד היתנהלות הועדה מדרג ראשון, בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 391(א)(1) לחוק המוסד לביטוח לאומי לאור טענת התובע כי ככל שלא תהיה היתערבות בשלב זה, תקופח זכותו.

בבר"ע (עבודה ארצי) 194/06 יונה פלג - המוסד לביטוח לאומי (22.02.2006)‏‏ נאמר ע"י כב' השופטת ורדה וירט - ליבנה (כתוארה אז) כדלקמן: "המחוקק הגדיר את תחום סמכותו של בית הדין לידון בערעורים על החלטות הוועדה הרפואית ולא מצא לכלול תוך כך פנייה לבית הדין על החלטות ביניים של ועדה רפואית או פניה לבית הדין  בבקשות ביניים שונות שעה שהוועדה עודנה דנה בעיניין. כלל יסודי בשיטת משפטנו, כי זכות העירעור הנה זכות מהותית ועל כן קיומה טעון הענקה מפורשת בחוק. מקום שלא נקבעה זכות ערעור בחוק, היא אינה קיימת " (ההדגשה לא במקור – י.ש).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במלוא טענות הצדדים, במסמכי הוועדה ובטיעוני הצדדים - מקובלת עליי עמדת הנתבע כי יש למחוק את התביעה על הסף מחוסר סמכות – כבר בשלב זה, כפי שיפורט בהמשך.

ועל כן דין התביעה להימחק.

סוף דבר: התביעה נמחקת על הסף.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 66016-06-22 19 אפריל 2023 לפני כב' השופט דורון יפת המערער אבי רביב בעצמו המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי פסק דין

דיון והכרעה סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, במסגרתו עליו לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

אשר להתנגדותו של המערער להשבת עניינו לועדה (כפי שהוסכם ביום 9.1.2023 על ידי המשיב) שכן לדידו על בית הדין להכריע בערר – כידוע, בית הדין לא רשאי לשים עצמו בנעלי הועדה הרפואית ולקבוע את שעורי הנכות במקומה, אלא במקרים חריגים שמקרה זה אינו נימנה עליהם, כאשר הטעות שנפלה בהחלטה גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בעצמו את הטעות (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014), עב"ל (ארצי) 637/09 המוסד לביטוח לאומי דבורה וקנין (7.2.2010)).

לגבי הטענה כי הועדה פעלה בחוסר תום לב, בחוסר סמכות ובנגוד לדין - בהחלטה מיום 4.5.2021 נקבע במפורש כי הנכות הכוללת היא זמנית והמערער לא ערער על החלטה זו. על כן, הועדה לא פעלה בהיעדר סמכות או בנגוד לדין בעת שקיימה דיון גם בנכות הקרדיאלית היציבה במסגרת הועדה לתום זמניות.

...

בנושא תקנה 15 נטען כי הוועדה הבהירה שמקובלת עליה עמדת ועדת הרשות, לפיה, אין בנכותו של המערער כדי למנוע חזרתו לעבודה, והמערער מצידו לא הציג כל אסמכתא לגבי מגבלה תעסוקתית בתחומו המקצועי בשל הנכות הנובעת מהאירוע התאונתי המוכר.

נוכח כללם של דברים, הערעור מתקבל באופן חלקי, בכל הנוגע אי מתן זכות טיעון מלאה בפני הוועדה.

אשר על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 24.4.2022, על מנת שזו תשמע את טיעוני המערער בטרם תסכם את דיוניה.