העדר סמיכות זמנים בין שימוע למעשים

ביום 26.8.14 הוזמנה התובעת לשימוע בפני ועדת הפיטורין, בשל כוונת המועצה להפסיק את עבודתה, משני טעמים, שפורטו כבר שם [ת/1, נספח ד']: הראשון - אי נחיצות המשרה, העידר שעות קבועות, אשר אמורות לכסות תקציבית את עבודתה, כתקן ייעודי, והיעדר מקור מימון למישרה בתקציב המועצה; השני - בשל חשד לבצוע "מעשים הגובלים בפלילין", על ידי התובעת - חתימת כרטיס נוכחות בעבודה במקום עובד אחר והחתמת כרטיסה בידי אחר [ת/1, נספח ד'; מעשים שצולמו: תצהיר ראש-המועצה - נ/1, נספח 13 (להלן: הקלטת), והושוו עם דו"ח נוכחות - נ/1, נספח 14].

במקרה שלפנינו התלונה הייתה בחודש 12/13 ואיננו רואים סמיכות זמנים בינה לבין הזימון לשימוע, בחודש 8/14, נהפוך הוא.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים וניתנו לתובעת ולנתבעת הזדמנויות, פעם אחר פעם, להבהיר את המצב העובדתי, חזרנו ועברנו על הטענות בתצהירים, לרבות המשלימים, ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, ואנו קובעים את העובדות הרלוונטיות, כדלקמן: התובעת התקבלה לעבודה במועצה, בתפקיד סייעת למורה לחינוך מיוחד בבית הספר חט"ב שעב, מיום 1.9.10, בתקופת כהונת ראש מועצה קודם, מר בוקאעי [תצהיר ראשי של התובעת - ת/1, נספח ב'; תצהיר מר בוקאעי - ת/3].

לאחר ששקלנו את הדברים לכאן ולכאן, כמפורט מעלה - אנו מעמידים את הפיצוי הכספי, שעל המועצה לשלם לתובעת, על סך 60,000 ₪.

הואיל והחלטת הפיטורים התקבלה גם בשל סיבה מספקת, של העדר נחיצות משרת סייעת למורה בחינוך המיוחד, בבית-ספר, ואי קיומו של מקור מימון לתפקיד כזה, בו שימשה התובעת, ועקב חוסר בתפקיד מתאים אחר במועצה ובהתחשב במצב הנוכחי שלה, היותה במסגרת תכנית הבראה ללא אישור משרד הפנים לקבלת עובדים - מצאנו לנכון לא לבטל את החלטת הפיטורים כליל ולא להורות על השבת התובעת לתפקיד, שכבר לא קיים, כאשר אין תפקיד פנוי הולם אחר.

יחד עם זאת, כיוון שמצאנו, כי בהחלטת הפיטורים נפלו פגמים נוספים, של אי שקילת ניוד לתפקיד אחר, בשעתה, ואי הסכמה עם ההסתדרות על פיטוריה של התובעת, בניגוד להוראת חוקת העבודה - החלטנו שעל המועצה לפצות את התובעת, בשל כלל נסיבות סיום העסקתה והאופן בו היא פעלה, בקשר אליהם, בתשלום 60,000 ₪.

עדותו של מר אלימלך היתה שופכת אור הן על תיפקודו של התובע וקיומן או העדרן של תלונות בקשר להתנהלותו, והן על השאלה האם סיפר התובע על מחלתו טרם השימוע.

על מנת שנטל ההוכחה יעבור, על העובד להוכיח - ברמה הלכאורית בלבד - כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפטרו.

מצאנו להדגיש שוב את עובדת סמיכות הזמנים הלא מוסברת בין ההזמנה לשימוע לבין השימוע, במיוחד כאשר מדובר באדם עם ותק של 12 שנה, לוח זמנים צפוף זה מנע מהתובע אפשרות להתכונן כראוי לשימוע, העובדה כי סיבת הפיטורים אינה מפורטת וכי הפרוטוקול אינו משקף את שנאמר בשימוע.

...

התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 86,000 ₪.

ד. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

עוד יוסף שביטוי לטענות שהועלו כנגד התובעת, עולה אף ממשוב משנת 2015 שנערך לתובעת (נספח 6 לתצהירה של גב' בן עמוס), במסגרתו ציין מר מרון את הדברים הבאים: "…Employee is showing deteriorating discipline bad attitude to colleagues and HOD…" באשר להתבססותה של התובעת על סמיכות הזמנים בין הגשת התביעה לבין זימונה לשימוע ועל העדר סמיכות הזמנים, לעומת זאת, בין המעשים שמיוחסים לתובעת לבין עתוי הפיטורים יצוין, שמעדותה של גב' בן עמוס, שלא נסתרה, עולה שמערכת היחסים העכורה בין התובעת לבין מר מרון הובאה לידיעת הנתבעת בחודש נובמבר 2015, לאחריו היו ניסיונות מצד הנתבעת לבחון את הדברים וכן ניסיון לגשר בין הצדדים (ס' 5 לתצהיר של גב' בן עמוס), הגם שנראה שנערכו שיחות עם כל אחד מהצדדים, בעוד היוזמה לקיים שיחה משותפת של הנהלת הנתבעת, הנתבעת ומר מרון נדחתה על ידי מר מרון, בטענה שבשלב זה אין בה כדי להועיל (נספח 4 לתצהירה של גב' בן עמוס).

...

לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובמכלול הראיות והעדויות שהובאו לפנינו הכרעתנו היא כדלקמן: העובדות הנתבעת היא חברה פרטית, המייצגת בישראל את חברת סמסונג הקוריאנית ופועלת בעיקר בתחום שיווק מוצרי סמסונג בשוק הישראלי באמצעות התקשרות עם מפיצים שונים.

לאור כלל האמור, תביעתה של התובעת ברכיב זה להידחות.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת השתתפות בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 5,000 ₪, תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיה.

לטענתו, לאחר שחשף שחיתויות והתנהלות קלוקלת, לאחר שהתייצב ומסר עדות במישטרה ביחס למעשים פליליים לכאורה שנעשו אצל הנתבעת, לאחר שהעיד בבית הדין לעבודה לטובת עובד אחר של הנתבעת אשר נפגע מהתנהלות בלתי ראויה של הנתבעת, לאחר שהתריע על שחיתויות אלו למשרד המבקר, ולאחר שהגורמים הרלוואנטיים אצל הנתבעת הבינו כי התובע אינו מתכוון ליישר קו עם התנהלותם, זומן התובע ביום 1.7.2013 לשימוע לקראת פיטורים.

מחד, התובע בחר להשתמש בהליך התלונה למבקר כב"חליפת מגן" מפני הליך הפיטורים, ומאידך בחר להיתעלם מכל אותן ראיות מזמן אמת המלמדות על כך שלנתבעת היו טענות כבדות משקל לגבי תיפקודו והתנהלותו כראש מחלקת ים ורב חובל הנמל, כעולה ממסמכים שמועדם קודם למועד הגשת התלונה על ידי התובע, המלמדים על העידר קשר בין תלונת התובע לבין זמונו לשימוע הראשון.

כך גם לעניין פניית התובע למבקר המדינה, אשר הוגשה בחודש מרץ 2013, די בהיעדר סמיכות הזמנים בין הדברים כדי לשלול כל קשר סיבתי ביניהם.

...

יתר רכיבי התביעה – דינם להידחות.

התביעה שכנגד שהגישה החברה – נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובע בגין הוצאות משפט סך של 25,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

בנקודת זמן זו הנתבעת כלל לא בחנה ולא שקלה את היתנהלות העובד לאחר ששב מחופשת המחלה, לא בחנה האם במהלך פרק זמן זה דווח על איחורים, אי החתמת כרטיס, פניה לא נאותה לתלמידים וכיו"ב. במהלך פרק הזמן שממועד העלאת הטענות לראשונה ועד לשימוע למעלה משנה לאחר מכן אובחן העובד כמי שחולה במחלה קשה ונימצא בתהליך טפול וריפוי שסופו בחזרה הדרגתית לעבודה.

סעיף 13 לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מחיל את הוראת סעיף 9 (א) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, לפיו במקרה של פיטורים, על העובד להוכיח שלא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו, ככל שעמד בנטל זה, עובר הנטל  למעסיק להוכיח כי לא נקט באפליה אסורה בפיטורי העובד.

נדגיש שהעובד אינו טוען שפוטר בשל מחלתו, אלא שהיה על הנתבעת להיתחשב בהשפעתה האפשרית של המחלה על היתנהלותו, והעדר היתחשבות בכך היא שמהוה את ההפרה של הוראות חוק השויון לאנשים עם מוגבלות.

...

] על יסוד האמור, נדחות טענות העובד.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים סך 80,000 ₪ בגין פיטורין שלא כדין ועגמת נפש.