אמנם, העובדה כי השוכרים בחרו להמשיך ולשכור את הדירה, לאחר שנת השכירות הראשונה בה נתגלתה רטיבות (אשר כפי העולה מהראיות תוקנה – ר' העידר ציון רטיבות בחדר הורים בחוות הדעת מטעם השוכרים לאחר שצוינה בחוות הדעת הקודמת מטעם המשכיר), יש בה כדי להעיד על מינוריות הבעיה כפי שזו התגלתה בשנת השכירות הראשונה, ומשזו אף תוקנה (ולא הוכח בפני שלא תוך פרק זמן סביר בנסיבות), הרי שלא מצאתי מקום לפצות את השוכרים בגין הטענות הנוגעות לשנת השכירות הראשונה.
אמנם, השוכרים פינו את המושכר לבסוף בסוף חודש ינואר 2020, בנגוד להסכמה, אך בנסיבות שוכנעתי כי היתה לכך הצדקה, וזאת בשים לב לאמור בחוות דעת המומחה מטעם השוכרים מיום 31.1.20 ולפיה קיימת רטיבות (קפילרית) במרפסת שירות, סימני עובש בחדר ילדים וסימני עובש רבים בקירות ותקרת הבית, במבואה, בתיקרה לפני הכניסה למטבח, במרפסת שירות, לעמדת המומחה בשל בידוד טרמי לקוי, וכאשר לשיטתו במצב העובש הקיים המושכר אינו ראוי למגורים.
בעניינינו, נוכח קיומן של שתי חוות דעת, הזמן שחלף מאז ניתנו והעובדה שלפחות לאחר מתן חוות הדעת מטעם המשכיר בוצעו תיקונים באופן שלא ניתן לדעת מהם הליקויים שנותרו אם בכלל והאם באחריות הקבלן – לא ניתן להכריע במסגרת הליך זה בשאלת מידת האחריות של צד ג' לחיובים שמוטלים על המשכיר בתביעה זו. כך למשל גם לא הוצגו הפניות לקבלן, מתי נענו, האם היו עיכובים בעטיו של הקבלן, מה משמעות תקופת הבדק, וכיוצא בזה.
...
האמור בנוגע לשכ"ט עו"ד ביחס לתביעת השוכרים תקף גם בעניינו של המשכיר, מלבד הזכאות לתשלום בגין מכתב התראה, שכן משמדובר בפניה מוצדקת של השוכרים אין להשית עליהם כמובן חיוב שמקורו בתשובת המשכיר לפניה זו.
בכל הנוגע להודעת צד ג', לאחר שעיינתי בתוכן הלאקוני של ההודעה וביתר החומר המצוי בתיק, לרבות בכתב ההגנה מטעם צד ג' שלא קיבל תשובה של ממש מטעם שולח ההודעה, וחרף העובדה כי התביעה כנגד שולח ההודעה מתקבלת באופן חלקי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת ההודעה לצד ג', על מנת לאפשר ליבון הטענות בין הצדדים להודעה במסגרת מתאימה יותר.
סיכומו של דבר, בתביעה העיקרית ישלם הנתבע לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 9,500 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 800 ₪.
התביעה שכנגד נדחית ללא חיוב בהוצאות נוספות.
