העדר זיקה ביטוחית בעת העברת בעלות ברכב

הנתבע טען עוד כי הרכב בו נהג, היה שייך במועד התאונה לטטיאנה, המוכרת לו אישית דרך בעלה, "זאור". לטענתו, בני הזוג מכרו לו את הרכב והעבירו בעלות כ- 4 חודשים טרם התרחשה התאונה אך למרות שבוצעה העברת בעלות "לא נתקבלה התמורה המלאה על הרכב". בנוסף, נטען כי זאור, הבעל, ציין בפני הנתבע כי הרכב מבוטח לכל נהג וסוכם שהביטוח לא יבוטל ושהרכב יועבר לנתבע "כולל הביטוח" כנגד תוספת תשלום.

יודגש כי ברוב המקרים בהם הכירה הפסיקה בכיסוי בטוחי חרף מכירת הרכב בתקופת הפוליסה, הדבר נעשה על בסיס קביעה עובדתית לפיה עסקת המכר לא הושלמה או בהתבסס על קביעה לפיה לא נותקה הזיקה הביטוחית בין הבעלים הקודם לרכב, מה שלא מיתקיים בעניינינו.

ניתן היום, ט"ו אב תשפ"ב, 12 אוגוסט 2022, בהיעדר הצדדים.

...

התובעת טענה כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו של הנתבע וכי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה ולפיכך, חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, ועל הנתבע נטל הראיה שהוא לא התרשל.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה במלואה נגד הנתבע מס' 2 ומחייבת אותו לשלם לתובעת סכום של 89,431 ₪, בתוספת הפרשי והצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת סכום של 14,000 ₪ בגין הוצאות (אגרה + הוצאות העד) ושכ"ט עו"ד. אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 1, ללא צו להוצאות.

אני דוחה את הודעת צד ג' שהגיש הנתבע, ומחייבת אותו לשלם לצדדי ג', ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

ראוי להזכיר בהקשר זה גם את פסק דינו של כב' בית המשפט העליון ברע"א 4917/12 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' קרנית ואח' (28.8.12 - פורסם בנבו), שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שקבע כי נותרה זיקה לרכב שנמכר, בשל אי השלמת המכר וכוונת הצדדים לעניין העברת הבעלות, וכך נאמר: "בית המשפט המחוזי קבע, כי נוכח העובדה שבמועד ביצוע המכירה ואף במועד התאונה היו מוטלים עלה רכב שיעבוד (לטובת חברת ביטוח) ועיקול (בגין חוב לרשויות מס ערך מוסף), יש לקבוע כי כוונתם האובייקטיבית של הצדדים בעת ביצוע המכירה, הייתה שלא להעביר את הבעלות המהותית ברכב...". כאמור, ביתה משפט העליון לא התערב בקביעה זו. לכן, סברתי שהנתבעת אינה יכולה להסתמך על מכירת הרכב עובר לתאונה ולטעון כי הפוליסה פקעה.

...

שקלתי טענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

שלישית, אני סבורה כי הטענה היא במישור היחסים בין המבטחת למבוטחת ואינה חלה כלפי צד שלישי.

התביעה מתקבלת.

לפיכך, מצאתי ממש בדברי ב"כ התובעת בסיכומיו כי שעה שהנתבע 2 חייב לנתבעת 1 סך של 1,700 ₪ הרי שלא הושלמה העסקה ולא ניתן לטעון להעדר זיקה בטוחית ולהיעדר כסוי בטוחי.

לסיכום כל האמור, פוליסת הביטוח לא צורפה במועד; פוליסה הביטוח אינה כוללת תניה לפיה מכירת הרכב מפקיעה את הכסוי הבטוחי; הפוליסה מתירה נהיגתו של כל נהג בעל וותק נהיגה מעל 12 חודשים, אך לא נטען דבר לעניין זה בכתב ההגנה, ויתרה מכך, לא הוכח בראיות העידר וותק נהיגה של הנהג, הנתבע 2, וזאת מהטעם הפשוט שהנתבע 2 לא זומן לעדות ע"י הנתבעת 3 עצמה, וזאת בנגוד להסכמת הצדדים שקבלה תוקף של החלטה ובנגוד לבקשה מפורשת לזימון עדים שהוגשה מטעם הנתבעת 3 ואשר כאמור התקבלה על ידי בית המשפט.

בנוסף, הוכח מחומר הראיות כי הנתבעת 1, המבוטחת, ובעלה, בחרו ביודעין להותיר את הפוליסה עד לתום התקופה הקצרה שנותרה; כי הנתבע 2 היתקשר על מנת לברר קיומו של ביטוח ובעלה של הנתבעת 1 הבהיר לנתבע 2 כי קיים ביטוח לרכב; כן הוכח כי לא הושלם התשלום בגין עסקת מכירת רכב הנתבעת 1 לנתבע 2 וכפועל יוצא לא הועברה הבעלות ברכב.

...

מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת לפיה אין כל תביעה תלויה ועומדת כנגד הנתבעת 1 ובעלה וכי הבעל הגיע כעד מטעם הנתבעת 3, לפיכך הוא חף מכל אינטרס לשקר.

לסיכום כל האמור, פוליסת הביטוח לא צורפה במועד; פוליסה הביטוח אינה כוללת תניה לפיה מכירת הרכב מפקיעה את הכיסוי הביטוחי; הפוליסה מתירה נהיגתו של כל נהג בעל וותק נהיגה מעל 12 חודשים, אך לא נטען דבר לעניין זה בכתב ההגנה, ויתרה מכך, לא הוכח בראיות העדר וותק נהיגה של הנהג, הנתבע 2, וזאת מהטעם הפשוט שהנתבע 2 לא זומן לעדות ע"י הנתבעת 3 עצמה, וזאת בניגוד להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ובניגוד לבקשה מפורשת לזימון עדים שהוגשה מטעם הנתבעת 3 ואשר כאמור התקבלה על ידי בית המשפט.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה בתוך 7 ימים מהיום, שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

הנתבעת 4 הגישה כתב הגנה בו טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף, מחמת העידר עילה, מאחר ובמועד הארוע הרכב כבר לא היה בבעלות המבוטח שלה, מר שמעון חכמון (להלן: המבוטח), הנתבע 3, אשר מכר את הרכב עוד לפני הארוע ביום 5.6.18.

הנתבע 3, טען בהגנתו כי התביעה כנגדו מבוססת על פוליסת הביטוח ללא זיקת ביטוח שביטולה התעכב מאילוצים אישיים.

סוגיה זו עלתה במספר ערכאות שונות, וקיימות שתי גישות: הראשונה, הרווחת ביותר, רואה בפוליסת הביטוח חוזה אישי וגורסת כי עם העברת הבעלות ברכב, פוקעת הפוליסה.

...

הנתבעת 4 הגישה כתב הגנה בו טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף, מחמת העדר עילה, מאחר ובמועד האירוע הרכב כבר לא היה בבעלות המבוטח שלה, מר שמעון חכמון (להלן: המבוטח), הנתבע 3, אשר מכר את הרכב עוד לפני האירוע ביום 5.6.18.

משכך, המסקנה היא, וכאמור, אין מחלוקת עובדתית לכך, שלתובעת אין מעמד בפוליסת ביטוח הרכב, לא של מבוטח ולא של מוטב.

נוכח כל האמור לעיל, הכלל הוא כי בעת מכירת הרכב פוקעת פוליסת הביטוח שהייתה למוכר.

נוכח כל האמור, אין בסיס לחיוב הנתבעת 4 בנזקי התובעת עקב התאונה ולפיכך אני דוחה את התביעה כנגדה.

במצב דברים זה, אני דוחה את טענות הנתבעת בסיכומיה כי לא נמצא תימוכין לטענה בדבר החזקת התובעת ברכב בהעדר קבלות, חשבוניות דלק או מסמכים אחרים שיעידו על השמוש בו (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 15-18).

תימוכין נוסף להמשך החזקתה של התובעת ברכב ניתן למצוא אף בעובדה כי התובעת לא ביטלה את הפוליסה, על אף שהבעלות במשרד הרשוי הועברה על שם וואן ליס, דבר המבסס את האנטרס והזיקה הביטוחית שנותרה לה ברכב אף במועד התאונה.

...

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות בהיעדר עילה ויריבות, וכי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שמטרתה להתעשר על חשבונה שלא כדין.

לא ראיתי להיעתר לרכיבים הנוספים להם עתרה התובעת בתביעתה, בדמות הפסד ימי עבודה, אבדן זמן והנאה משימוש ברכב ועוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר מכל האמור, דין התביעה בעיקרה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 76,450 ₪ בצרוף הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,400 ₪.