לטענתו, במעמד החתימה על הטפסים, היו הם ריקים, לא הופיע עליהם סכום ההלוואה, והם הוצגו בפניו כשהם כבר נושאים את חתימת אביו, הנתבע, שחתם עליהם מספר ימים לפני כן.
הערב טען כי במעמד החתימה, לא הוסבר לו דבר על תנאי ההלוואה, ואף לא על מעמדו כערב להלוואה, ואף לא נימסרו לו, ולא נתבקש לעיין במסמכים עליהם חתם, לא במעמד החתימה, ולא לאחריה שאז, לדבריו, "הייתי מצהיר ללא בושה כי אינני יודע לקרוא" (תצהיר הערב, נ/2, פסקה 20).
בהקשר זה יש להזכיר כי לתצהירה של הגב' משיעל, צורף מיסמך שכותרתו "העתק סמוי" הנושא תאריך 13.5.09, שנשלח ממר גבי סבג, רפרנט מדור אשראי במנהלת איזור הצפון, למר סמי טריף, ונכתב בו: "סרחאן רשיד = מאושר {וכי יש ברירה אחרת?}". בנסיבות אלו בהן אושרה ההלוואה על ידי הבנק בדלית ברירה, ולנוכח העידר היכולת לגבות את החוב מן הנתבע עצמו, לא סביר שהגב' משיעל הרחיבה והסבירה לערב אודות סכום ההלוואה, תקופת ההלוואה, הריבית והריבית החריגה, הסברים העלולים להרתיע את הערב מלחתום על כתב ההיתחייבות והערבות.
בהקשר זה ראוי להזכיר כי הערב לא הציג בפניי אישורים כלשהם לחזוק טענתו כי הנו אנאלפבת, לא אישור מטעם בית הספר, ואף לא אישור המחזק את טענתו כי בחינת התיאוריה נערכה לו בעל-פה בשל אי ידיעתו קרוא וכתוב.
...
כאמור, גם לא שוכנעתי כי פקידת הבנק משיעל, לאור החיפזון שבו נחתמו הטפסים, כפי שתואר על ידי הערב, הסבירה לערב את שיעור הריבית, כמו גם את שיעור ריבית הפיגורים.
ואולם, החלת החזקה האמורה על כתב ההתחייבות והערבות להבדיל מן הטופס הייעודי הנפרד שנקבע בתקנות הערבות מרוקנת, לטעמי, מתוכן את הרציונל העומד מאחורי סעיף 22 לחוק הערבות, ואת התוצאות של אי גילוי כפי שנקבעו בו.
סיכומו של דבר, אני קובעת כי הערב ידע את סכום ההלוואה, מספר התשלומים, וכי מדובר בהלוואת הסדר.
לא שוכנעתי כי מכתבו של הבנק מיום 24.09.09 הגיע לידי הערב, וזאת משלא הוצג אישור כלשהו המעיד כי המכתב אכן נשלח בדואר רשום, כמצויין בו. ודוק: לפי סעיף 26(ה) לחוק הערבות, לא די במשלוח הודעה בדואר רגיל, אלא נקבע כי: "הודעה של נושה לפי סעיפים קטנים (א) ו- (ד)(1) תישלח בדואר רשום לפי המען שמסר הערב לנושה".
אמנם, במקרה שלנו, גם אם הבנק היה פועל כחוק, מודיע לערב על הכוונה להעמיד החוב לפרעון מידי, ומאפשר לו להיכנס בנעליו של הנתבע ולשאת בתשלומים השוטפים של ההלוואה, לא מכאן הייתה צומחת ישועת הערב.
