העדר הפרת הסכם בלעדיות שיווק והפצה מתי זה קורה

לסיום פרק זה קובעת אני כי אביב סוכנויות לא הוכיחה את טענתה בדבר הפרת הסכם הטרקטורונים על ידי קשר ימי, ומשכך אינה זכאית לפצוי כלשהוא בגין הפרה נטענת זו. רכבים תפעוליים האם המו"מ שהתנהל בין תומר לאביב התגבש לכדי הסכם הפצה בלעדי? וככל שהתשובה חיובית, האם קשר ימי הפרה את ההסכם? מהו סכום העמלות אשר אביב סוכנויות זכאית לקבל, אם בכלל? בשאלה שבכותרת קובעת אני כי לא התגבש בין הצדדים הסכם הפצה בלעדי, אם מאחר שהתכתובות שהוצגו נעדרות המסוימות הנדרשת בהסכמי הפצה ואם מאחר שלא הוכחו הסכמות בעל פה או בהתנהגות.

ראו בפס"ד ת"א (ת"א) 14120/05 עוז מוצרים מעור בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות (עמ' 5 – 6), אשר צוטט על ידי אביב סוכנויות בסיכומיה: "מעיון בפסקי דין שניתנו על ידי ביהמ"ש העליון, פס"ד רייכר הנ"ל, ופס"ד בע"א מוניב נסר אל דין ואחרים נגד מרבק – בית מטבחיים בע"מ, (פורסם בתקדין), מעלה כי ביהמ"ש העליון בבואו לקבוע האם הרים הטוען לבלעדיות את הנטל המוטל עליו, בחן את השאלות הבאות: א. תנאים ביחס למשך תקופת ההיתקשרות, ב. מכסות השיווק המינימלית, ג. מידע שעל המשווק/הזכיין /המפיץ למסור בנוגע לדרכי השיווק והלקוחות, ד. תאור התוצרת הנמכרת על ידי הזכיין, ה. מנגנון לקביעת המחיר, ו. עיקרון ההדדיות, ז. מערך ההפצה שעל הזכיין להקים, מהי האחריות שהוא מקבל על עצמו, וזהו רק חלק מהתנאים שסביר שיהיו קיימים בהסכם בלעדיות, הדעת נותנת כי אמורים להיות תנאים נוספים, כגון מה קורה באם הזכיין אינו עומד ביעדים שהוצבו? האם הוסכם על בטוחות?, האם הזכיין מתחייב להקף פירסום?. בע"א 3592/98 - מוניב נסר אל דין נ' מרבק - בית מטבחיים. תק-על 99(3), 487 ,עמ' 489, דחה ביהמ"ש העליון ערעור בקובעו כי מכתב בו הועלו הסכמות מסוימות אינו מוביל למסקנה כי התגבש הסכם למתן בלעדיות, וזאת בשל העידר מסוימות בו..." ומן הכלל אל הפרט.

...

מכל הטעמים הללו; מאחר ומדובר בנזק שאינו נתון ל"אומדנא דדיינא" אלא על אביב סוכנויות היה להוכיח אותו באמצעות ראיותיה היא; מאחר ואביב סוכנויות לא עשתה כן ובחרה שלא להציג בפניי בית המשפט את כרטסת קשר ימי כספק, וללא כרטסת זו לא ניתן לקבל תמונה מלאה באשר לחוב הנטען על ידי אביב סוכנויות (ואיני מקבלת את טענת אביב סוכנויות שבתביעתה היא כרטסת זו אינה רלוונטית), קובעת אני כי אביב סוכנויות לא הוכיחה בתביעתה שקשר ימי חייבת לה כספים במועד הפסקת הקשר העסקי ביניהן.

משכך – דין טענת קשר ימי בדבר קיומו של חוב כלפיה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית שתי התביעות ללא צו להוצאות.

במוקד התביעה טענתה של אמטל שלפיה הוקנתה לה בלעדיות לשיווק והפצת מוצרי בנקיו בישראל, שעוגנה בכתב בהסכם הפצה שנקשר בין הצדדים בשנת 2003; וטענתה כי זה הופר על ידי בנקיו משזו סיימה את ההיתקשרות באופן חד-צדדי באפריל 2006.

בהיעדר הוראה בהסכם ההפצה המקנה לאמטל זכויות הפצה בלעדיות או התחייבות מצד בנקיו שלא להפיץ את מוצריה באמצעות גורמים אחרים, טוענת גטר כי יש לדחות את טענת אמטל שלפיה בנקיו "הסכימה" כי אמטל זכאית לבלעדיות "בפועל". גטר מבהירה כי במהלך התקופה הרלוואנטית פעלו בישראל משווקים נוספים למוצרי בנקיו, כולל גטר עצמה.

ואולם בעניינינו אין צורך להכנס לעובי הקורה, שכן הן הלשון והן הנסיבות מובילות לתוצאה פרשנית אחת ויחידה.

...

משהגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות על שני ראשיה, ממילא מתייתר הדיון בשאלת הקשר בין חברת בנקיו אסיה לאמטל.

סוף דבר המסקנה המתבקשת מכל האמור היא כי מעולם לא ניתנה לאמטל בלעדיות להפצת מוצרי בנקיו בישראל לרבות מסכי מחשב וכי ההסכם שנחתם עמה לא הופר.

התוצאה היא שהתביעה נדחית, וכך אני מורה.

חברת גרינטק עוסקת אף היא ביבוא הפצה ושיווק של גופי תאורה.

לטענת בן-חור, גרינטק הפרה שורת התחייבויות הקבועות בחוזה, ועל כן היא זכאית לקבל ממנה סך 132,486 ₪, שהם 110,225 ₪ בתוספת מע"מ, כדלקמן: תשלום התמורה הסופית המוסכמת המגיעה לבן חור ממנהל גרינטק עם סיום דרכם המשותפת של הצדדים - 24,750 ₪ בתוספת מע"מ בהתאם לסעיף 3.3.

השיק על סך 28,710 ₪ שניתן לבן-חור הוא שיק בטחון והניסיון של בן-חור להפרע ממנו נעשה שלא כדין, ובהיעדר תשתית עובדתית.

זה היה אמור לקרות, אבל זה לא קרה.

ראה ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, מז (2) 517, 523(1993) וע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ [6], בעמ' 41: כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של היתנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה [.

אשר לרכיב הנזק המתייחס ל"פיצוי בגין נטילת הסכמי בלעדיות שלא כדין וכן בגין הפרשים לגרינטק מבן-חור בגין עיסקאות שלא דווחו נכונה" - גרינטק טוענת כי מכיוון שבן-חור נימנעה מלהעביר מידע מלא ומפורט בעיניין העיסקאות המשותפות שנרקמו במהלך תקופת ההיתקשרות, לא היו בפניה מלוא המידע והנתונים בדבר העלות להן היא זכאית.

ממתי זה. 14.8.11.

...

איני מקבלת טענה זו. ראשית, לא הוכחה הטענה בדבר מצב המלאי שנלקח מבן-חור.

סיכומו של דבר הנתבעים טענו כי בן-חור נקטה הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעים על יסוד שטר חוב בחתימת גרינטק וערבות מנהל גרינטק וביקשו לסגור את התיק .

לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבלת בחלקה את התביעה, ודוחה את התביעה שכנגד.

לטענת MCE, הצדדים אמנם הסכימו כי TDT תשווק ותפיץ את ה-Save&Go אך לא הגיעו להסכמות בנוגע לשיווק והפצת ה-ToolBox; TDT עיכבה אצלה כספים השייכים ל-MCE, דבר העולה כדי הפרה יסודית ובשל הפרה זו בוטל ההסכם; גם אם כל טענות TDT נכונות, היא אינה זכאית לכספים אותם דורשת; MCE מעולם לא פעלה להעסקת עובדים של TDT; מינהלי MCE אינם חבים באחריות אישית.

לפי ההסכם, TDT נושאת בהוצאותיה לצורך קיום המחויבויות כלפי MCE והיא האחראית הבלעדית לכך.

בהיעדר הסכמות (ולו נטענות) בסוגיות אחרות, יש לומר כי אפילו לשיטת TDT, תנאים אחרים בין הצדדים הם כקבוע בהסכם ההפצה; מה גם שעמדתה הכללית של TDT היא ממילא, כי הסכם ההפצה כלל את ה-ToolBox מלכתחילה.

אם TDT תידחה מעבר לסוף השנה ולא תשלם את הסכום הפתוח, אתפטר באופן רישמי ואדבר ישירות עם בעלי המניות לגבי מה קורה עם החברה ומה יכול להיות העתיד שלה.

...

לא שוכנעתי כי מדובר בהעלמות כספים והסתרות מכוונות.

לא הוצב בסיס לטענה שיחסי ההפצה נוהלו ע"י TDT "בתרמית ובזדון" (סע' 131 לתצהיר יובל), והיא נדחית.

דומני כי קריאה סבירה של סעיף 12 להסכם על תכליתו העסקית, אמורה להוביל למסקנה כי חלקה של MCE בסכום התמורה עבור מוצריה אינו צריך להגרע בנסיבות כאלה.

התובעים טוענים לנזקים כספיים בדמות הפסדים כספיים: הפסדי מכירות שנגרמו בשל אי ביצוע פעולות נידרשות להפצה יעילה; אי קבלת תמלוגים עבור הספרים שנמכרו; הפסד רווחים כתוצאה מאובדן משמעותי ובלתי הפיך של רוכשים פוטנציאליים; הפסד רווחים עקב אי הורדת הספר מהאתרים המקוונים לאחר תום תקופת ההפצה; התשלום ששולם לנתבעים במסגרת ההסכם; ובזבוז זמן בפגישות, כתיבת מיילים, שיחות טלפון חוזרות ונישנות ונסיונות שוא לקבל את תמורת ההסכם.

כן ביקשה קאסוטו הבהרות באשר לנקודות יציאה – כגון "חרטה בשל אי אספקת הסחורה"; ביקשה לדעת מה קורה לאחר תום תקופת ההפצה בת השנתיים; וכן הבהרה באשר לפרקי הזמן בהם מועברים התמלוגים (תיכתובת מיום 6.3.2011).

הפרת זכויות היוצרים במסגרת ההסכם הוקנו לקונטנטו "כל זכויות ההפצה של הספר באמצעות האנטרנט בשפות לועזיות" (סעיף 1 להסכם) וכן הועברו לקונטנטו "כל זכויות ההפצה הבלעדיות של הספר בכל השפות הלועזיות (שאינן עברית) באמצעות המדיה המודפסת" (סעיף 8 להסכם).

השלב החוזי: טענות להפרות ההסכם, לחוסר תום לב בקיומו ולמצגי שוא: במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים לפעול כמיטב היכולת להפצת הספר באנטרנט ובמדיה המודפסת ובכלל זה להעמיד את הספר למכירה במשך שנתיים: "כ e-book וכן כ- printed book בחנויות מקוונות מובילות בעולם. ההפצה כספר מודפס ודיגיטלי ברחבי העולם כוללת: א. המרת הקבצים הגרפיים לשיווק במדיות הדיגיטליות בחו"ל לגודל הספר המותאם להפצה בחנויות העולם. ב. כיול הקבצים בבתי הדפוס הדיגיטליים בחו"ל SET UP ג. השכרת "שטח מדף" בחנויות הגדולות בעולם בקטלוגים הדיגיטליים למשך שנתיים" (סעיף 22 להסכם).

...

בת"א 36911-07-16 ישלם התובע יגאל פנחס לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בת"א 30226-11-16 תשלם התובעת אביטל סבג לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף תשלם התובעת לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בת"א 14685-09-18 ישלם התובע אורי ארזי לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.