העדר החלטה במועד ערר על פי סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה

הערר הוגש על פי הוראות סעיף 157 לחוק התיכנון והבניה, דהיינו ערר בשל אי מתן החלטה במועד הקבוע בחוק.

...

סוף דבר מכל הטענות המפורטות, הנני סבור כי דין החלטת ועדת הערר להתבטל.

על כן אני מורה על קבלת העתירה וביטול החלטת ועדת הערר מיום 25/2/2014.

עוד אני מורה כי הבקשה להיתר תשוב לדיון בפני הוועדה המקומית או ועדת המשנה של הוועדה המקומית בהתאם להחלטת הוועדה המקומית מיום 7/5/13.

בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיבה 1 (להלן: "ועדת הערר") לשריין מועד לדיון בבקשה להיתר שהוגשה מטעם המבקשת, וזאת על פי "התור דהיום". הבקשה הוגשה במסגרת עתירה מנהלית שעניינה בהחלטת ועדת הערר מיום 30.5.19 במסגרתה נדחה ערר המבקשת תוך שנקבע כי הדיון בבקשתה יוחזר לועדה המקומית.

לפיכך, המבקשת פנתה לועדת הערר באמצעות ערר במסגרתו טענה כי בהתאם לסעיף 157 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") יש לראות בהעדר החלטה במועד כסירוב הבקשה וכי במצב דברים זה היא רשאית להגיש את הבקשה לועדת הערר אשר בסמכותה ליתן "החלטה ממש" בבקשת ההיתר.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה למתן צו ביניים, בתשובה לתגובה ובתגובה לתשובה, אני סבור כי בנסיבות העניין - דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלו, אני סבור כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, ובהתחשב בהיותם של התנאים למתן צו ביניים תנאים מצטברים ובהיותו של מאזן הנוחות אבן בוחן מרכזית, אין מקום למתן הצו המבוקש אף מבלי להידרש לסיכויי העתירה.

לאור כל האמור, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

בעת"מ 51644-01-15 התבקש להורות לוועדת הערר לעשת שימוש בסמכותה בהתאם לקבוע בסעיף 157 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התו"ב"), ולדון ולהחליט בערר שהוגש אליה ביום 16/12/14 בהתאם להוראות סעיף 157 לחוק התו"ב וזאת נוכח העדר החלטה מטעם הוועדה המקומית לתו"ב ר"ג בבקשת העותרים להיתר בניה למבנה המצוי בגוש 6178 חלקה 121 כפי שהוגשה ביום 17/8/14 בתיק בניה 6178121 (להלן: "בקשת ההיתר"), במשך למעלה מ-3 חודשים.

לכאורה, גם בעתירה דנן סכויי העתירה נמוכים לטעמי, כשבית המשפט לא יתערב בנקל בהחלטת ועדת הערר שביטלה את החלטת הוועדה המקומית לקבל את הערר שהוגש ע"י נציגי השר להגנת הסביבה ושר הפנים וביטלה את ההיתרים לשימוש חורג הן למבנה לממכר חומרי בניה והן לאחסנה בשטחים הפתוחים וזאת עקב אי קיום התנאי המהותי והיסודי של קבלת אישור המשרד להגנת הסביבה (שבסופו של יום לא ניתן) וקשה יהיה לכאורה להתערב בהחלטה זו בהיתחשב גם במצב התיכנוני הקיים שלא ניתן לכאורה לאשר היתר לשימוש חורג (המבנה מצוי ביעוד דרך) ואין לו היתר בניה והוא בלתי חוקי, וכנ"ל שלא ניתן לאשר היתר לשימוש חורג לאחסנה פתוחה על פי המצב התיכנוני.

...

מבחינת מאזן הנוחות, אני סבור שבמקרה דנן ישנה עדיפות לאינטרס הציבור ושלטון החוק על פני האינטרס של המבקשים.

התוצאה לאור כל האמור לעיל אני דוחה את שתי הבקשות לצו הביניים.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשתי הבקשות בסך כולל של 30,000 ש"ח. כל טענות הסף שיש למשיבים כנגד העתירות יישמרו להן לדיון במסגרת העתירות.

לאור כל זאת, עתרה העותרת, כי בית המשפט: ייתן צו אירעי וצו עשה מידי לחיבור קומת הקרקע לחשמל ולמניעת נתוק ממים ומתקשורת; יאריך את המועד להגשת ערר על החלטת המשיבה בפרק זמן סביר, וכי עד למתן החלטה סופית של ועדת הערר לא ינותק הנכס מתשתיות חיוניות; ייקבע כי המשיבות חרגו מסמכותן עת הרחיבו על דעתן את הוראת סעיף 157א(ו) לחוק התיכנון והבניה, וזאת ביחוד לאור היתנהלות העותרת לאורך השנים מול חברת חשמל אשר פעלה לחבר את קומת הקרקע בשנת 2008 בחיבור זמני ולאחר מכן בחיבור קבע; ייקבע כי המשיבה פעלה בשיהוי ניכר בקבלת ההחלטה מושא העתירה, באופן שאינו מידתי ופוגע בזכויות בסיסיות של העותרת; יורה כי המשיבות פעלו באופן לא מידתי תוך נקיטת אמצעים דראסטיים ופגיעה בזכויות הקניין של העותרת ושל שוכרים המתגוררים בקומת הקרע בנכס (לרבות קטינים) נוכח הנתוק מהחשמל.

בהנתן קיומה של תשתית ראייתית לכאורה המלמדת על הסכנה לכל המבנה, לרבות קומת הקרקע, ניתן לקבוע כי הועדה המקומית הפעילה סמכותה מכוח הוראת סעיף 157 לחוק התיכנון והבניה כדין ובאופן סביר.

לצד האמור, קמה לעותרת הזכות לסתור ראיה זו בדרך של מיצוי זכות ערר על פי סעיף 157א(ז) לחוק התיכנון והבניה, על הרואה עצמו נפגע מהחלטה פי סעיף 157א(ו).

על כן, ובהנתן כל האמור לעיל, אני מורה כי בהיעדר מיצוי הליכים בפני ועדת הערר, הרי שדין העתירה להדחות.

...

על כן, ובהינתן כל האמור לעיל, אני מורה כי בהעדר מיצוי הליכים בפני ועדת הערר, הרי שדין העתירה להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים מנהליים על דרך של הגשת ערר.

לצד האמור אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה מושא העתירה ב- 30 יום מהיום, לשם מיצוי כל ההליכים המנהליים והמשפטיים, ככל שיהיו.

במסגרת הערר, טען היזם כי על פי סעיף 157 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), מוסמכת ועדת הערר להחליט בבקשת ההיתר במקום הועדה המקומית.

במענה לטענה בדבר העידר סמכותה של וועדת הערר לידון בבקשת ההיתר לפי סעיף 157(א) לחוק - טוענת וועדת הערר כי החלטתה להדרש לערר מכוח סעיף 157(א) לחוק היא החלטה נכונה וראויה, אשר ניתנה בהתאם לסמכות הועדה, מטעמים עינייניים ובהנתן נסיבות מתאימות.

באותו עניין, בית המשפט מנתח את הוראות סעיף 157 בטרם שונה בשנת 2014, במסגרת תיקון מס' 101, משווה את הניסוח להוראות כיום, לאחר תיקון 101 לחוק, ומסכם כי סעיף זה עוסק בשתי סוגיות: האחת, חובת הועדה המקומית לתיכנון ולבניה להחליט בבקשה להיתר תוך המועד שנקבע לכך (3 חודשים לפי הנוסח הקודם ו-45 ימים לפי הנוסח לאחר תיקון 101 לחוק התיכנון והבנייה); והשנייה, האפשרות העומדת למבקש ההיתר להגיש את בקשתו לועדת הערר, במידה ובמשך התקופה הקבועה לא החליטה הועדה המקומית בבקשתו.

...

אפנה בהקשר זה לעע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד (30.10.2016), שם נקבע במקרה דומה כי ככלל סוגית הקצאת השטח למקומות חנייה לא תהווה חסם למתן היתר, וכך נפסק: "מקובלת עליי גישתם זו של גדרון ונמדר, אשר עולה בקנה אחד עם מטרתה של תמ"א 38. בחקיקתו של סעיף 158א3 לחוק התכנון והבניה, הביע המחוקק את דעתו, כי ככלל, מקומות חנייה נוספים, שלא ניתן להתקינם בתחום הנכס, לא יהוו חסם למתן היתר לביצוע עבודה ברכוש משותף, לפי תמ"א 38... באיזון בין הצורך בקידום יישומה של תמ"א 38, לבין האינטרס הציבורי כי יימצאו פתרונות חנייה בתחום המגרש הנדון, גובר הצורך ביישום תמ"א 38 (וראו, החלטות של ועדות הערר ברוח אותם הדברים: ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 198/15 רועי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה 2.9.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 340/14 יעקב נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (12.3.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 153/14 גליקסמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (15.1.2015)).‏" משכך, סוגיית החניה נוגעת להיבט תכנוני מובהק ונמצאת "בגרעין הקשה" של שיקול הדעת של מוסדות התכנון.

הוועדה המקומית התייחסה לטענת זו של העותר וטענה כי יתכן והיו דיונים בוועדות שכנים אחרי ההחלטה העקרונית להפסיק את הנוהג, במקרים בהם הוגשו בקשות חודשים ארוכים קודם לכן והבקשות כבר שובצו לפני שינוי הנוהג, אלא שהבקשה נשוא העתירה הוגשה לאחר שכאמור הפסיקה הוועדה לשמוע משיבים במסגרת "ועדת השכנים". טענות אלו של הועדה המקומית לא נסתרו על ידי העותר וממילא, אין זכות קנויה לקיום אותן "ועדות שכנים", במסגרת החוק או התקנות, לא מצאתי שנפגעו זכויות העותר בשל אי קיומה של ועדה כאמור בעניינו, מכלול טענותיו נשמעו בפני כל הגורמים הרלבנטיים והתבררו לגופן, ועדת הערר ממילא אינה מחויבת לנוהג שהיה קיים בוועדה המקומית - ואין מקום להורות על בטלות ההחלטה נשוא העתירה מחמת כך שלא הייתה "ועדת שכנים" במקרה זה. סיכום – לאור האמור מעלה במקובץ, העתירה נדחית.

העותר ישלם הוצאות משפט למשיבה 1 – בסך 3,000 ₪, למשיבה 2 – 3,000 ₪, למשיב 3 – 4,500 ₪, ולמשיבים 4-8 ביחד – 6,000 ₪.