מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

העדר אחריות של מנהלי חברה קבלנית פרשנות סעיף 6 לחוק החברות

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בדברי ההסבר לתיקון (הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 3132, 638, 640), נאמר במפורש כי: "סעיף 6 עשוי להתפרש כרחב מדי ולא בהיר ולהותיר את הקהיליה העסקית בחוסר ודאות ובסיכונים שאינם ניתנים לצפיה. כדי להבהיר כי לא היה בכוונת המחוקק להרחיב את קשת המקרים שבהם יורם מסך ההיתאגדות לעומת המצב קודם תחילתו של החוק, מוצע לקבוע כי המקרים שבהם ייוחסו חובות החברה לבעלי המניות יהיו אך ורק כאשר נכון, צודק ויעיל לעשות כן ובהתקיים אחד מן המקרים המפורטים בסעיף המוצע." (הדגשה שלי – מ' א' ג').
בספרה של יהודית קורן, עיקרון האחריות המוגבלת והחברה הפרטית 106 (2017), מציינת המחברת לעניין הרמת מסך באשכול חברות כי: "בית המשפט ירים מסך בין חברה-אם לחברה-בת, וייחיב את החברה-האם בחיובי החברה-הבת, או יזכה אותה בזכויותיה, אם יוכחו בפניו קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים ושליטה מלאה של החברה-האם בחברה-הבת עד כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת" זאת לא הוכח במקרה שלפניי.
ה.ב חדשנות אף הפניתה לפסק דיני בעת"מ 31948/08, בש"א (מינהלי תל אביב-יפו) 31948/08 השביל הירוק בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ (פורסם בנבו, 10.08.2008) שם קבעתי כי כעיקרון ניתן במקרה המתאים לייחס את ניסיון קבלן המשנה למציע עצמו.
הראשון, עת"מ (מנהליים חי') 61131-10-10 Hitachi Power Systems America Ltd נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.02.2011) נקבע (החל בפיסקה 53: "לא מצאתי כל הגיון משפטי או מסחרי להגביל את עורך המיכרז שלא לבחון קיום תנאי הסף גם בקשר לפרויקט שלא אוזכר מראש, אך בוצע לפני המועד האחרון להציע הצעות ואשר מצביע על ניסיונו של המציע עובר להגשת הצעתו..... המציע לא נבחן בכישוריו להוכיח קיום תנאי הסף ואם התרשל או טעה ולא המציא את כל הנתונים במועד, כל עוד לא מדובר בהתנהגות חסרת תום לב, אין למנוע ממנו את הוכחת התנאי, גם לאחר פתיחת מעטפות המציעים." השני, עת"מ 11945-03-17 (מנהליים י-ם) אופק צלומי אוויר (1987) בע"מ נ' משרד האוצר (פורסם בנבו, 24.07.2017) , גם שם היה תנאי סף לגבי ניסיון קודם ונפסק (פסקה 20): "אשר לפגיעה בשיוויון – שהיא כאמור השאלה המרכזית הניצבת לפנינו – גם בעיניין זה יש לתת משקל מכריע לכך כי המדובר בתוספת פרטים המשקפים את עבודתה של הזוכה – את השתתפותה בפרוייקטים אשר בפועל בוצעו על ידה. בהשמטת פרטים אלה מהצעתה לא היה כדי לקדם אותה בדרך כלשהיא ובודאי שלא להעניק לה יתרון בלתי הוגן. חמישה ימים לאחר פיתחת המעטפות השלימה הזוכה פרטים אלה, שהיו בידיה כמובן בעת הגשת המיכרז ושרק בשל אי הבנה ושגגה בתום לב היא נימנעה מלציינם בנספח האמור". מנגד, בפסקי דין אחרים נקבע כי לא ניתן להתיר השלמות דומות.
...
מהפרוטוקולים של ועדת המכרזים עולה כי הועדה, ולו לאחר מעשה, ערכה בדיקה מקיפה ורצינית, והתרשמה כי מצד ה.ב. חדשנות היו חוסר הבנה או מקצועיות בהגשת המכרז, אך לא מעבר לכך, וכי הטעויות שנפלו בהצעה היו בתום לב. בדיון שנערך בין חברי ועדת המכרזים בתום הבירור מציין עו"ד ניר כהן: "צריך לזכור שהם אנשי בטיחות ולא אנשי מילוי מכרזים. אני לא רואה שיש פה משהו שקרי, הם סיפקו הסברים לכל שאלה". אני סבורה כי אין לנקוט גישה סלחנית כזו כלפי מציעה במכרז, שכן, כאשר מגישים הצעה למכרז נעזרים, כפי שגב' בלום עצמה הבהירה, באנשי מקצוע, ויש לעמוד על כל הדקויות.
על כן, ורק מאחר ולא מדובר בחוסר סבירות קיצונית, אני מאשרת את החלטת ועדת המכרזים ודוחה את העתירה.
סוף דבר העתירה אמנם נדחית.

בהליך צו אחר (צ"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מזר, מנהלה של חברת דשניר, מסר בהודעתו מיום 21.12.15 שורות 78-100 כי פגש את המשיב 1 בנסיבות שאינן זכורות לו וזה הציע לו לגשת למכרז "בידיעה שהוא עושה הכול ואני רק גוזר רווח קבלני". מזר מסר כי המשיב 1 היה אחראי על הגשת מיסמכי המיכרז בשמו, הוא שביצע תמחור של העבודות במיכרז והערבות שניתנה הייתה "על חשבונו". לדבריו, המשיב 1 הוא שהיה "בפרונט" וכי מזר הגיע לישיבות פעם או פעמיים בשנה בה נכחו נציגיו של המשיב 1.
אהוד פנה אלי מהכרות קודמת והציע לי לגשת למכרז, ואמר שבפועל הוא יבצע ויהיה אחראי על הכול, מינהלי העבודה בשטח הם של אהוד והם עובדים מול התאגיד, לאחר שמתקבלת פקודת עבודה מאושרת ע"י התאגיד אהוד דואג שהיא תגיע למשרד שלי או ע"י פקס או ע"י מינהלי העבודה או ע"י שליח אחר, החברה שלי שולחת דרך המחשב חשבונית לתאגיד רק לאחר שמנהלת החשבונות שלי מאשרת מול התאגיד את החשבון, לאחר קבלת הכסף בבנק מתבצע חישוב עמלה אצלי במשרד על פי ההסכם ואחר מכן אנחנו מעבירים לאהוד את הכסף.
המבקשת טוענת כי למרות שהמשיב 1 ועפרוני טענו כי האחריות הייתה של חברת רולידר וכי כל אחת מהחברות יכולה הייתה לסגת מן ההסכם בשל העידר כדאיות, הרי שההסכם ביניהם קבע אחרת ולפיו המשיבה 7 תבצע את "כל העבודות המפורטות במסמכי המיכרז" וכי היא שתמציא את הערבויות למרות שחברת רולידר תעבירן לתאגיד (סעיפים 7 ו-8 להסכם).
לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית, הן זו שהוצגה על ידי המבקשת והן הפניות שהפנה אליה בא כוח המשיבים 1 ו-7, ונתתי דעתי לטיעוני באי כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה במידה ובעוצמה מספקת על מנת לבסס, בשלב זה, סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-7 בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במירמה ובעבירה של הלבנת הון שעניינה בעשיית פעולה ברכוש אסור שמקורו באותן עבירות במטרה להסתיר את בעל הזכויות האמתי בו. תשתית ראייתית לכאורית זו נשענת, בעיקר, על עדויותיהם של מינהלי חברת דשניר וחברת רולידר, עימם ערכו המשיבים 1 ו-7, הסכם מוקדם, עובר להגשת הצעות למכרזי הסלילה והפיתוח, ולפיהם המשיב 1 פנה אליהם בהצעה כי יגיש בשם החברות הצעה למכרז כאשר בפועל הוא יהיה זה אשר יבצע את העבודות לאחר הזכייה, תמורת עמלה אשר תועבר אליו, וכי הוא שהגיש את מיסמכי ההצעה למכרז והוא שביצע את העבודות בפועל ובשטח.
הכרתו של תאגיד מי אביבים במשיבים 1 ו-7 כמי שמבצעים את העבודות נשוא מיכרזי הסלילה והפיתוח בפועל כקבלן משנה של החברות הזוכות והמנעותו מלפעול לפי הוראות החוזה היכולה להתפרש כויתור בהתנהגות על החובה החוזית לקבל את אישור התאגיד לכך, אינן מכשירות בדיעבד את מעשה המירמה שנטל מקום בעת הגשת ההצעות למכרז.
...
סבור אני כי נכון יהיה למבקשת לבדוק טענות אלה, ומכל מקום לצורך העניין דנן די בכך כי לשיטת המשיבים 1 ו-7 מדובר בנכסים בעלי שווי על מנת שניתן יהיה לכלול אותם במצבת הרכוש המחולט בצו זמני.
סוף דבר כפי העולה מהראיות בתיק זה, הרי שמדובר בפרשת שחיתות חמורה ביותר ורחבת היקף, לפיה, כך על פי הראיות שבתיק החקירה, המשיבים פעלו בשיטה נלוזה ונכלולית, תוך מתן שוחד בהיקפים גדולים ביותר, לאנשי ציבור, אשר עשו שימוש עברייני ברכוש הציבורי שנמסר לידיהם בנאמנות, משום חולשת דעת, חולשת רצון ותאוות בצע, נטלו שוחד מהמשיבים 1 ו-7, והיטו האינטרס הציבורי לטובתם של המשיבים 1 ו-7 משום השוחד.
אני נעתר לבקשה.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בין השנים 2008 עד 2011, ניכו המערערים בדו"חות התקופתיים של המערערת 119 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס של קבלני משנה שונים וזאת מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העיסקאות שלגביהן הוצאו החשבוניות.
עוד הוא טוען כי היה מקום להפחית בעונשו באופן משמעותי יותר על רקע טענת האכיפה הבררנית, שכן ראוי היה להביא בחשבון לא רק את מינהלי החברות שהוציאו את החשבוניות ואשר לא הועמדו לדין, אלא גם כאלה שבשל חלוף הזמן לא ניתן לאתרם, כך שהבסיס להפחתה מגיע כדי 75% ולא 24% כפי שקבע בית משפט קמא.
נבהיר, איפוא, כבר עתה כי "הסרת מחדל", כזו שיש לה משקל לצורך ענישתו של עבריין המס, אין פירושה רצון וכוונה להסיר מחדל, בודאי אין פירושה להסיר את המחדל כפי ש"מחדל" זה נראה בעיני הנאשם עצמו.
ואכן, אין צורך להכביר מילים על החומרה הרבה שיש לייחס לעבירות מס כפי שנאמר ברע"פ 512/04 אבו עבייד ואח' נ' מ"י פ"ד נח(4) 381 (2004) - "בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השויון בנשיאת נטל חובות המס הנידרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שויונית בעול הכספי הנידרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השילטון האחראי לאכיפה שויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור "(עמ' 384 לפסה"ד; ראו גם עפ"ג (מרכז) 20791-12-13 + 28099-12-13 ירון אלון ודורון גרינפטר נ' מדינת ישראל (3.7.2014) וכן עפ"ג (מרכז) 15273-01-14 צבי יעקב נ' מדינת ישראל (9.9.2014)).
כמו בית משפט קמא אף אנו איננו מתעלמים מנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות מצבו הרפואי ותרומתו לקהילה, הודאתו והיעדר עבר פלילי, וניכר כי בית משפט קמא הביא נסיבות אלו בחשבון במידה הראויה.
...
לא מצאנו בסיס לטענה לפיה היה על בית משפט קמא לתת משקל נוסף לסוגיית ההגנה מן הצדק, נוכח מצבם המשפטי של אלה שהוציאו את החשבוניות הפיקטיביות ובהתאם ל"חישוב המתוקן" שערך ב"כ המערער.
אם בכל זאת מצאנו להתערב באופן מסוים בעונשו של המערער, זאת אך ורק משום מצבו הרפואי שניכר כי החמיר בעת האחרונה.
סוף דבר – אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונש המאסר של המערער על 12 חודש חלף עונש המאסר בן 15 חודשים שנגזרו עליו על ידי בית משפט קמא.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

בבר"ע (ב"ש) 698/00 אזולאי רו"ח נ' ר.א.ם. ד.ר. בע"מ, פ"מ (תש"ס) חלק שני עמו' 876, הסביר כב' השופט הנדל, כי: "העיכבון הוא סוג של self help – עזרה עצמית. משמעות העיכבון היא כי צד הממשיך להחזיק בנכס השייך לצד שכנגד אינו פועל בנגוד לדין, הגם שהוא אינו בעליו של הנכס, ומלאכתו, נושא החוזה בין הצדדים, נסתיימה. מקום שבו קיימת זכות עכבון, אין צד חייב לפנות לבימ"ש לקבלת היתר טרם יקבל את הנכס." בית המשפט המחוזי היה ער למחלוקת פוסקים באשר לזכות עיכבון הקנויה לרו"ח, ועיגן זכות זו בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974.
לאחר תיקון סעיף 6 (במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות ב-2005) צומצמו המקרים שבהם רשאי ביהמ"ש להרים את מסך ההיתאגדות ובמסגרתם אומץ "מבחן הצדק", קרי, ניתן יהיה להרים את מסך ההיתאגדות בין החברה לבעלי מניותיה אם מצא בית המשפט כי "צודק ונכון לעשות כן" ורק ברשימה סגורה של מקרים חריגים; שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נועד כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
יש לשים לב להבדלי העילה כפי שמסביר בית המשפט העליון בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 700 (1994): "אחריות אישית היא תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההיתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו... הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – היתעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה..." בפועל, יש להעדיף את השמוש במקורות המאפשרים הטלת אחריות אישית על פני השמוש בהרמת המסך.
בחברה כנ"ל לעיתים נמצא בעיה של מימון דק, בהיעדר פקוח מינהלי או חקיקתי שנועדו להגן על הציבור הרחב מפני היתנהלותה העסקית.
...
ב"כ הנתבעת 3 טען כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 3 בהעדר עילה הואיל ואינה בעלת מניות של החברה, לא מחזיקה בכספים ואף לא רכשה בכספים אלו נכסי מקרקעין.
סברה זו נותרה בגדר טענה בעלמא ללא תיעוד או בסיס ,ולכן דינה להידחות.
לסיכום לאור האמור, אני קובעת כדלקמן: התביעה מתקבלת בחלקה ככל שהצו להשבת המסמכים כפוף לתשלום מחצית החוב המוכח ע"י החברה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

טענות החברות הקבלניות ומנהליהן (הנתבעים 3 – 6) לגבי האחריות גם החברות הקבלניות ומנהליהן טוענות להתיישנות, לשהוי, ולהעדר יריבות עם התובע, שכן מעולם לא נכרת הסכם בינן לבין התובע.
כמו כן , נטען כי אין כל אחריות אישית של מינהלי החברות הקבלניות , וכי אין לקבל את פרשנותו של התובע למכתב מיום 10.6.01.
לא שוכנעתי כי היתקיימו במקרה דנא הנסיבות המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות ובפסיקה להרמת מסך ההיתאגדות וחיוב אישי של המנהלים .
...
משהגעתי למסקנה כי דין התביעה כנגד כל הנתבעים להידחות – מתייתר הצורך לדון בשלב השני, דהיינו בגובה הנזקים הנטענים על ידי התובע, וכן בשאלה האם הוקטנו הנזקים על ידי התובע , והאם היה אשם תורם לתובע לגבי נזקיו.
סוף דבר התביעה נדחית.
בסך הכול ישלם התובע, תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 26,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו