ביחס להחלטה הנוגעת למומחה שמונה מטעם בית המשפט, מחקירת המומחה עלה כי אין לו יחסים מיוחדים עם רופאי בית החולים העמק, כפי שבקש המערער לטעון, אלא על-פי הראיות מדובר ביחסים מקצועיים גרידא שאין בהם כדי לעורר חשש למשוא פנים מצדו.
קביעות אלה נסמכו על היתרשמותו מהעדויות שנשמעו, לרבות אלה של המומחים הרפואיים, כאשר בית משפט קמא מצא להעדיף את עמדת המומחה מטעמו ואת זו של המומחה מטעם משיבים 2-1, על פני עמדת המומחה מטעם המערער.
ברע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ, פסקה 10 (30.12.2010) מוסבר כי במקרה שבו ניזוק נפגע בתאונת דרכים ואז מובל לטפול בבית חולים, "ניתן לראות כי הגעתו של הניזוק לבית החולים – שם טופל באופן רשלני – היא פועל יוצא ישיר של ארוע התאונה... משמע, יש קשר סיבתי עובדתי ישיר בין הארוע התאונתי הראשון לבין הארוע השני". ראו גם בהמר' (מחוזי י-ם) 458/61 בית החולים הכללי לבני ישראל "שערי צדק" בירושלים נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"מ כט 275 (1961), שם קבעה השופטת מ' בן-פורת כי יש לאפשר למל"ל לחזור בתביעת שבוב אל בית החולים שהתרשל בטיפולו של מי שניפגע קודם בתאונת עבודה, שכן יש לראות ברשלנות הרפואית המשך ישיר וצפוי של תאונת העבודה.
...
המערער חוזר בעיקרו של דבר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא, אשר לשיטתו צריכות להוביל למסקנה כי משיבים 2-1 אחראים לנזקו.
סוף דבר: אציע לחבריי כי לא נתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא, להוציא בקביעה הנוגעת לפגיעה באוטונומיה.
על סמך האמור, דין הערעור להידחות.
השופטת ע' ברון:
אני מסכימה עם חברי המשנה לנשיאה נ' הנדל כי דין הערעור להידחות.
