העדפת נושים בהלוואה שניתנה לשכיר

עקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי זיקק את הדיון למספר שאלות עיקריות הדורשות הכרעה: האם פעולות ההמחאה והקיזוז שביצעה דן יצרו העדפת נושים פסולה לטובתה; האם דן היתה רשאית לקזז את דמי השכירות ביחס להלוואה הראשונה או שנאסר עליה לעשות כן, בשל מקורה כהלוואת בעלים, בגין הסדר שלילי, או בהיות דן חלק מקונסורציום מלווים; האם היתה רשאית דן לקזז מדמי השכירות אותם חבה לתמח"ת את חובה של חברת הניהול כלפי דן בהתאם להסכם ההלוואה השנייה, והאם עומדת לני"פ זכות "המחאה על דרך שיעבוד" ביחס לדמי השכירות, הגוברת על זכות הקזוז בידי דן. אשר לסוגיית העדפת הנושים, קבע בית המשפט כי פעולת הקזוז לא בוצעה בפרק הזמן של שלושת החודשים שקדמו למועד מתן צו הקפאת ההליכים לתמח"ת, ולפיכך אין לראותה כהעדפת נושים פסולה בהתאם להוראת סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), אשר הוחלה על חברה בהליכי חידלות פרעון מכוח סעיף 355(א) לפקודת החברות, תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות").

...

הסעד שנתבקש היה ביטול הקיזוז כולו, אך בית המשפט רשאי להעתר לסעד שנדרש גם באופן חלקי, אם ראה שמן הצדק לעשות כן (ראו תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

בדומה, לא שוכנעתי גם מטענת ני"פ על אודות מהותה של ההמחאה על דרך השעבוד שניתנה לה, והתנגדותה לקביעת בית המשפט המחוזי כי יש לראות בה כיוצרת מעין שעבוד צף אשר טרם גובש עובר למתן הודעת הקיזוז.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אציע לחברַי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שיבוטל הקיזוז שעשתה דן ביחס לחוב דמי השכירות העתידיים, שטרם נוצר במועד מתן הודעת הקיזוז.

הסיבה שבעטיה מלכתחילה נתנה הלוואה ולא הושקעו הכספים בהון המניות היא מבנה עסקת גובלי שמייצרת עדיפות למשקיעים על פני נושים אחרים של החברה ככל שהחברה תכשל.

ירדן היה עובד שכיר בחברה ולא בעל מניות וככל שהיה מעורב במצגים לגבי עסקי החברה והטכנולוגיה, וממילא מעולם לא כלפי התובעים, תמיד הקפיד להציג את הצורך האמתי במשאבים ולא טען כי לחברה יכולת לעמוד בהלוואה.

...

הללו לא התעשרו שלא כדין מהכספים שהזרימו התובעים אלא פעלו כדין על פי החלטות הדירקטוריון, וכפי שהיה צפוי לאור הסכמים עם גובלי ועם התובעים בנסיבות עסקיה של החברה ועל רקע המצב העסקי שהיה באותה עת. עוד לפני חתימת ההסכם היה לחברה חובות כספיים בגין משכורות לעובדים, הפרשות שהגיעו להם, תשלומים לרשויות המס ולביטוח הלאומי ועוד, וגם בסופו של דבר, כאשר החברה כשלה, נותרו חובות כאמור.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה.

כמו כן ישלמו התובעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 80,000 ₪ לנתבעים 1 ו- 2 ולנתבעת 4 (סה"כ 160,000 ₪).

אי לכך, אין לראות הכספי הפוליסה מישכון מופקד, המתאפשר רק בנכסים נדים וניירות ערך ותקף כלפי כולי עלמא וכפועל יוצא אין להן עדיפות על נושים אחרים והן אינן נושות מובטחות מקום בו לא נרשם השיעבוד אצל רשם המשכונות.

החייב בן 46, אין לו נכסים, הוא עובד כשכיר בחברת תיקשוב, מישתכר 6,000 ₪ ויש לו הוצאות חודשיות שוטפות למחייתו, לרבות דמי שכירות ודמי מזונות בגין שלושת ילדיו הקטינים.

הראציונאל שחל על נכסים מופקדים חל על כספי החייב המופקדים בידי המשיבות, שכן הנושים יודעים שעליהם להזהר מלהסתמך על כספים אלה, והעובדה שניתן לקבל הלוואות בהסתמך על הכספים ידועה ברבים.

...

לטענת החייב דין הבקשה להידחות לאור העובדה שהמבקשות לא הגישו תביעות חוב, על אף שקיבלו הודעה על מתן צו כינוס במועד ולפיכך לא יכולות להסתמך על זכות הקיזוז.

דיון לאחר שעיינתי בבקשות ותשובות שהוגשו, אני סבור שהדין עם המבקשות, המנהל המיוחד והכונ"ר. לעניין תוקף המשכון- אני סבור שמדובר בנכסים עליהם חל סעיף 4(2) לחוק המשכון, ולכן משהופקדו הכספים בידי המבקשות, תקף המשכון כלפי הנושים האחרים של החייב, גם אם לא נרשם משכון.

לכן, אני מקבל את עמדת המבקשות, המנהל המיוחד והכונ"ר שמדובר בכספים המשועבדים לטובת המבקשות וזכויותיהן גוברות על זכויות יתר הנושים.

החייב הנו שכיר בחברה ונטל הלוואה בבנק.

ההלוואה ניתנה לאחר שהחייב העביר לבנק התחייבות של החברה לפיה תנכה ממשכורתו את ההחזר החודשי לכסוי הלוואה זו. האם לאחר מתן צו הכנוס, רשאי המעביד להמשיך ולנכות ההחזרים לטובת הבנק או המדובר בהעדפת נושים אסורה? העובדות וטענות הצדדים: החייב נטל הלוואה בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן : "הבנק") בסך של 50,000 ₪ ביום 26.1.2015 ולצורך כך חתם על בקשה לקבלת אשראי באותו היום (להלן: "הסכם ההלוואה").

...

סבורני כי בידי הבנק המחאת זכות בלתי חוזרת לניכוי החזר ההלוואה משכרו של החייב.

המסקנה ביחס לטיבה של המחאת הזכות תתקבל, באמצעות פרשנות ההסכם אליו הגיעו הצדדים ובאמצעות הדרך בה נהגו הצדדים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בתאריך 13.4.2018 נחתם הסכם הלוואה בין החסוי לבין היחיד וחברת "ק.ח.ל. בע"מ", שמכוחו נרשמה הערת אזהרה לטובת החסוי על הדירה כבטוחה להחזר ההלוואה, לאחר שבמסגרת ההסכם נקבע כי החייב וחברת "ק.ח.ל בע"מ" יחזירו לחסוי סך של 1,963,360 ₪ בגין הלוואה כספית שניתנה להם על ידי הנושה.

במענה לטענות הנאמן והחסוי טוענת המשיבה 5, הגב' מיטל קוסטיקה, בסיכומיה כי הנה עובדת שכירה בחברת "אלביט" לאחר שיעבדה בעבר כעובדת שכירה בחברת "רפאל", ולכן אין לה כל קשר לעסקיו של החייב וכי היא אינה נושה שלו.

סעיף זה נועד לבטל פעולות שהובילו להברחת הנכסים מקופת הנשייה מסוג של מסירת נכס, ויתור על נכס, הסתלקות מירושה וכו' וגם אם הפעולות אינן עונות בהכרח על הקריטריונים של פעולה לגריעת נכס מקופת הנשייה או מסוג של העדפת נושים או במידה ולא ניתן להוכיח מה נעשה בכספי התמורה שהתקבלו מממכר נכס או מהברחת נכס.

...

המסקנה הינה, שהמשכון אשר נרשם על זכויות היחיד, נרשם כאשר היחיד מצוי בחדלות פירעון, וכאשר לא נרשמה משכנתא (ומכאן קיום המשכון הוסתר ולא הובא לידיעת נושים מובטחים אחרים); עוד יש לציין כי ניסוחו של הסכם המכר היה חריג ויוצא דופן, באשר הכיל הפרדה מהותית בין היחיד לבין אשתו, בעודם נשואים, בחלק מאותם "אותות מרמה" המצביעים על כוונת מכוון באופן ניסוח ההסכם, אשר על כן, יש לקבל את עמדת הנאמן ולקבוע כי מדובר בהענקה בטלה המיועדת למלט כספים מנושי היחיד, ולהורות על ביטול רישום המשכון מיום 13.4.2018 ועל השבת הסך של 1,375,000 ₪ לקופת הנשייה.

סוף דבר : בקשותיו של הנאמן מיום 7.6.2021 מתקבלות.