העברת תביעה בעקבות קביעת אחוזי נכות נמוכים

נטען, כי החברה הציגה בפני המבקש מצג שוא, לפיו יוכל לזכות בהחזר מס רטרואקטיבי לחמש שנים וכן לפטור ממס לצמיתות; אלא שהחברה, נטען, התרשלה בטיפול במבקש ולא הפניתה אותו למומחים רפואיים לצורך קבלת חוות דעת שיוצגו בפני הוועדות הרפואיות, וכתוצאה מכך נקבעו למבקש אחוזי נכות נמוכים יחסית שאינם מזכים אותו בהחזר מס רטרואקטיבי ובקבלת פטור לצמיתות.

תשובת המשיבים הבקשה הועברה לתגובת המשיבים והמדינה (היועץ המשפטי לממשלה) וזאת בשל היותם בעלי מעמד בבקשה לפטור מאגרה כפי שנקבע בפסיקה (רע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני ביניין בעכו בע"מ נ' א.ב.ג.ל. בנייה ויזמות בע"מ [30.8.2005]).

מבחינה של מרכיבי סכום התביעה, נראה, על פניו, כי מדובר בסכום תביעה מופרז, שאינו מבוסס כדבעי, במיוחד בכל הקשור לפצוי שנתבע בגין דמי שכירות ראויים ושווי התכולה של הדירה בחדרה - מרכיבי נזק שלא נתמכו בחוות דעת מומחה.

...

תקנה 14 לתקנות קובעת שני תנאים מצטברים אשר על מבקש אגרה להוכיח, ודי בכך שלא יעמוד באחד מהם כדי שלא ינתן לו הפטור, ואלו הם: העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה: הלכה היא, כי על המבקש "לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי", שאם לא כן דין בקשתו להידחות ולו מטעם זה בלבד (ראה: ע"א 229/89 מצא נ' מצא ואח' [29.5.1989]; בש"א 7664/99 סופר נ' סופר [18.06.2000]).

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלתי את טענות המבקשים ואת נסיבות המקרה שבפניי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח התקיימותם של התנאים למתן פטור מתשלום האגרה המתחייבת.

התיק הועבר להוכחות בהחלטה מיום 9.7.2020, במסגרתה נקבעו הפלוגתות בהליך: א. האם ארע לתובע ארוע חריג בעבודתו ביום 6.1.98?; ב. האם קיים קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב של התובע לבין הארוע הנטען ומאזן ההשפעות; ג. האם חל שהוי על התביעה.

התובע אף עמד בפני ועדה רפואית לצורך קביעת אחוזי נכות לשם פטור ממסים, אך גם מול הועדה לא טען התובע דבר אודות ארוע תאונתי אלא הלין על עייפות, כושר גופני נמוך וכאבים במרכז החזה.

עוד העיד התובע בחקירתו כי לא סיפר אודות הארוע גם כשעמד בפני ועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות במסגרת תביעה שהגיש למס הכנסה: "ש. הגשת תביעה למס הכנסה אחרי הארוע הלבבי לאחוזי נכות?

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה, העומד על למעלה מ-21 שנה לאחר קרות האירוע הנטען.

על רקע ההלכה הפסוקה, לאחר שמיעת העדויות, שקילת טענות הצדדים, בחינת כלל הראיות שהובאו בפני ועיון בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות כבר בשלב זה, מאחר שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה, המצדיק מינוי מומחה רפואי.

עם זאת, דברים אלו נאמרים כאמור למעלה מן הצורך, שכן ממילא הנטל להוכיח את קרות האירוע החריג בעבודתו מוטל על התובע והוא לא עמד בנטל זה. סוף דבר מכלל האמור לעיל, אני סבורה כי התובע כשל בהוכחת קיום אירוע תאונתי במועד הנטען ועל כן, דינה של התביעה, דחייה.

התביעה הוגשה מלכתחילה לבית משפט השלום אך בהסכמת הצדדים הועבר הדיון בה לבית משפט זה. טענות הצדדים לטענת ב"כ התובע שאלת האחריות במקרה זה ברורה שכן לא הובאו כלל ראיות לעניין בטיחות השער.

עוד טען כי הנכות הרפואית אינה משקפת את הפגיעה האמיתית שנגרמה לתובע, וכי המומחה מטעם בית המשפט ד"ר קאופמן קיבל למעשה את ממצאיו של המומחה מטעם התובע, ד"ר לבני, הגם שקבע אחוזי נכות נמוכים יותר.

נטל הראיה סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע היפוך נטל הראיה לגבי "דברים מסכנים". ברישא לסעיף מובהר כי הוא חל "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר.... ". סעיף 41 לפקודה קובע היפוך נטל הראיה במצבים בהם הדבר מעיד על עצמו.

לנוכח האמור אני פוסקת לתובע בגין הפסד הישתכרות בעבר סכום של 100,000 ₪, על יסוד הנחות אלו: בשנה שלאחר התאונה התובע לא הישתכר שכר משמעותי.

...

לפיכך אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר קאופמן וקובעת נכות רפואית בגין השבר כאמור בחוות דעתו.

עם זאת, בנוגע לצלקת, ד"ר קאופמן עצמו קבע כי הנכות בגינה אינה תפקודית, ולפיכך אני קובעת נכות משוקללת כוללת בשיעור של 22%.

סיכום לאור כל האמור, יש לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: הפסד השתכרות בעבר 100,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות 130,000 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ הוצאות רפואיות 10,000 ₪ נזק בלתי ממוני 125,000 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל 214,000 ₪ בסך הכל ישולם לתובע סכום של 166,000 ₪.

נקבע, כי בהנתן שאין טענה לפיה מחירון משרד הבריאות חל על בתי חולים פרטיים, אשר אך ורק בטיפולים המבוצעים בהם עוסקת התובענה הייצוגית דנן, ובהיעדרה של קביעה לפיה התעריפים הנקובים במחירון זה אינם נמוכים מאלו הנגבים מקופות החולים על ידי בתי החולים הפרטיים, יש להחזיר את הדיון בתיק לבית משפט קמא, במסגרתו יוּתַּר למנורה להגיש ראיה נוספת מטעמה – תצהיר של עו"ד יואל ליפשיץ, סמנכ"ל פקוח על קופות החולים במשרד הבריאות בשנים 2012-2006 (להלן: עו"ד ליפשיץ).

באותו מקרה, טענה חברת הביטוח כי במקרה של נכות חלקית או אובדן איבר שלא הוגדרו בפוליסה יחושב שיעור הפצוי על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 שלא בא זכרן בהוראת הפוליסה הנדונה.

במכתב נוסף מטעם מנורה, מיום 10.4.2007, הוצע למשיבה לקבל סכום נוסף, בסך 50% מעלות הניתוח הספציפי שעברה המשיבה בבית החולים אסותא על פי מחירון מנורה לניתוחים (בגובה של 2,025 ש"ח), ובמכתב מיום 2.5.2007 כתבה נציגת מנורה כי "הצעתנו כיום היתה לצרכי פשרה ולפנים משורת הדין". רק במכתב מאוחר יותר, מיום 11.6.2007, טענה מנורה כי גם התשלום על פי המכתב מיום 8.3.2007 ניתן לפנים משורת הדין, וזאת למרות שהוא נשלח לאחר שהתשלום כבר הועבר לידי המשיבה בעקבות תביעת התגמולים שהגישה, וכמענה לפנייתה.

...

דין טענה זו, על שני ראשיה, להידחות.

לבסוף, לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשתה החלופית של המשיבה לפיה יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד תשלום תגמולי הביטוח על ידי מנורה, חלף מועד קרות מקרה הביטוח כהוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, וזאת משום שזו נטענה בעלמא, וללא כל ביסוס מתאים (וראו: אליאס, בעמ' 1531-1529; חבקין, בעמ' 540-538.

סוף דבר אם תישמע דעתי, יידחה הערעור העיקרי ויתקבל בחלקו הערעור שכנגד, כך שפסק דינו של בית משפט קמא יעמוד בתוקפו, בכפוף לשינוי הגדרת הקבוצה כמפורט בפסקה 71 לעיל.

ב"כ התובע לא אמר נואש, והגיש יום לפני ישיבת הוכחות, בקשה נוספת ובאותו העניין, בה הוסיף וטען כי ככל הנראה בית המשפט "לא הבין את חומרת המצב", שהרי התיק הועבר אליו אך לפני מספר ימים בשל קשיים אליהם נקלע המשרד הקודם (מטעמי צינעת הפרט נימנע מפירוט) ומשכך גם לא עלה בידיו להשיג מתורגמן לשפה הטיגרית ואף ציין כי בתיק דנן יש צורך לחקור את מומחה בית המשפט בשל אחוזי הנכות הנמוכים שקבע לתובע, כך על פי הנטען.

אדרבא, גם בתביעה שהגיש לקביעת דרגת נכות בביטוח לאומי, תיאר את התאונה: "סידרתי מכסים יצוקים במשקל של כ-80 ק"ג כל אחד. לפתע יד ימין נלכדה בין שני מכסים ונמחצה". מה לי אם אצבעו של התובע נלכדה בין המכסים בזמן הרמת המכסה והנחתו במערום, או שמא בזמן סידור המכסים כך שיעמדו בצורה אנכית ישרה ולא ייפלו? כך או כך, התובע נפגע בפעולת הכנה ידנית של מערום המכסים שלא באמצעות כלי מכאני חצוני ובטרם שנוע המערום באמצעות המלגזה לעמדת ההשחזה.

עם זאת, לאור תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לתובע ולאור העובדה שהתובע מתגורר בארץ בגפו ללא בני משפחתו, מצאתי להעמיד ראש נזק זה בסך כולל של 5,000 ₪.

...

לקראת סיום, מצאתי להעיר, כי אינני מקבלת טענת הנתבעת בסיכומיה כי תקרת הסיכון בו נושאת הנו 80% מהנזק כמעסיקתו בפועל של התובע, כאשר את ה-20% הנותרים יש להשית על חברת כוח האדם כמקובל בפסיקה.

5129371סוף דבר 54678313לאור כל המקובץ לעיל, הריני מעמידה את נזקיו של התובע על סכום כולל של 46,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע 1 (הנפגע) סך של 46,000 ₪ ולתובע 2 (המל"ל) סך של 100,000 ₪.