העברת שחקן כדורגל לקבוצה זרה

סעיף 1.1 לתקנות ההעברה מתוה את מטרתן ואת הקף תחולתן: "These regulations lay down global and binding rules concerning the status of players, their eligibility to participate in organized football, and their transfer between clubs belonging to different associations". דהיינו, תקנות ההעברה עוסקות, בין היתר, בהעברת שחקנים בין קבוצות המשויכות להתאחדויות כדורגל שונות.

בהיבט האחד, נטען – כטענה חלופית – כי המשיב אינו רשאי לחייב את המערערות בתשלום מע"מ רטרואקטיבית בעקבות שינוי במדיניותו: במשך שנים היה המשיב ער לצירופם של שחקנים זרים לקבוצות הכדורגל בישראל, המסווגות כאמור כמלכ"ר, מבלי שבקש לחייבן במע"מ. נטען כי מדיניותו החדשה של המשיב צריכה להיקבע בחקיקה או בהוראות מקצועיות מפורטות, ותחולתה היא – לכל היותר – מכאן ואילך.

...

המסקנה המתגבשת היא כי הזכות להעסקת השחקן, שאת תמורתה שילמו המערערות במסגרת ההסכמים, יובאה על ידן לישראל.

הכרעה זו, שהיא בגדר מסקנה משפטית ביחס לדין הקיים, איננה מסתייגת או ממליצה על אפשרות לשינויו.

סוף דבר בסיומה של דרך, באתי לכלל מסקנה כי עסקינן בייבוא טובין המקים חבות של המערערות במע"מ. עוד סבורני כי אין בטענותיהן האחרות של המערערות כדי לשנות ממסקנה זו. לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

ביום 11.2.11, על רקע מו"מ שניהלה העמותה עם קבוצת כדורגל זרה מרוסיה (אנז'י) בעיניינו של השחקן (להלן – הקבוצה הזרה) נחתם בין הצדדים הסכם נוסף שבו נקבע, בין היתר, כי "כל תשלום או עמלה שישולמו מהקבוצה אליה עבור השחקן ו/או מכל מקור אחר יחולקו בין הצדדים באופן הבא – (1) 65% יועבר לקבוצה (2) 35% יועבר לקובי [סגל]" (להלן – ההסכם השני).

...

התוצאה היא שלבקשת הביטול אין כל יסוד והיא נדחית.

אני מאשרת את פסק הבורר מיום 27.9.12.

המערער הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון וביום 19.02.2020 היתכנסה ועדת הערר ודחתה את הערר לאחר שקבעה כדלקמן: "הועדה דוחה הערר. לא נימצאו ממצאים אובייקטיבים המקנים נכות. הממצאים הרדיולוגיים בעלי אופי נווני ומציין כי בעבר היה שחקן כדורגל בקבוצה. הועדה עיינה בהערכת נכות ד"ר סוברי ואינה מקבלת הערכתו לעניין דרגת הנכות". על החלטה זו הוגש העירעור שלפניי.

עם זאת, הצדדים נותרו חלוקים ביניהם ביחס לקביעות ועדת הערר בנכות היציבה ולפיכך הועבר התיק למתן פסק דין.

על פי הפסיקה על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).

...

משכך טענות המערער כי ועדת הערר קבעה נכות בזיקה כלשהי לעברו כשחקן כדורגל נדחית.

כפי שציינתי בפתח הדברים, המשיב נתן הסכמתו להשיב את עניינו של המערער על מנת שזו תשקול בשנית קביעתה באשר לנכות הזמנית, ולפיכך יושב עניינו של המערער לוועדה בעניין זה. סוף דבר עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה לערערים באותו הרכב לעניין הנכות הזמנית, זאת על פי הסכמת המשיב כאמור.

הערעור בכל הנוגע לנכות היציבה נדחית.

התובע עסק בזמן הרלבנטי לתביעה זו, בין בעצמו ובין עם אחרים, בתיווך בין שחקנים זרים לבין קבוצות כדורגל בארץ.

על פי עדותו של דריקס (עמ' 7), לא נעשה הסכם מחייב עם הנתבע, גם משום שלשם כך נדרשות חתימות נוספות של ממלאי תפקידים בקבוצת מכבי תל אביב, וגם משום שהחוזה היה צריך "לעבור בקרה תקציבית". יתירה מזו, מתברר עוד מעדותו של דריקס (עמ' 12), כי קבוצת מכבי תל אביב נענשה על ידי ההתאחדות לכדורגל על עצם קיום המשא ומתן עם הנתבע "בטרם שחלון ההעברות נפתח". כיוון שכך, מבחינת ההתאחדות, אין כל הסכם, וזוהי גם הסיבה, מדוע לא תבעו את הנתבע בשל הפרת הסכם, ומדוע לא שילמו את העמלה שהתחייבו לשלם לסוכן קריצר.

...

דברים אלה נאמרים בקצרה, למרות שיתכן ונושא זה ראוי לדיון נרחב יותר, משום שבין כה וכה הגעתי למסקנה, כי יש לדחות את תביעתו זו של התובע, לגופה, וכמפורט לקמן.

המסקנה, לפיה הנתבע איננו חייב לשלם לתובע דבר בגין "הסיכומים" עם מכבי תל אביב, משום שלא נחתם חוזה עימה ומשום שלא שולם לו דבר בגין כך מיתרת מחלוקת נוספת שהתגלעה בין הצדדים בקשר למינוח "העברת כרטיס השחקן", הנזכר בהסכם.

מאידך, אין חולק, כי גם בשעת חתימת ההסכם (בין התובע לנתבע), הנתבע היה "שחקן חופשי", ולמה התכוון, איפוא, ב"העברת" הכרטיס? המסקנה האמורה מיתרת, כאמור, את הצורך בהכרעה בשאלה זו. התובע טוען, כי תמך כלכלית בנתבע, דאג לכל צרכיו החומריים, כולל מימון כרטיסי טיסה וכולל מתן הלוואות, שלא הושבו.

התוצאה: הנתבע ישלם לתובע סך של 26,280 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה, 7.2.05, ועד לתשלום בפועל.

המערערות הן קבוצות ספורט העוסקות בכדורגל ורשומות אצל המשיב כמלכ"ר. במהלך השנים הרלבנטיות רכשו המערערות או שאלו זכויות להעסקת שחקני כדורגל מקבוצות ספורט זרות בחו"ל. לדברי המשיב, זכויות אלה מעניקות לקבוצת הספורט יכולת להעסיק את אותו שחקן כך שיתאמן וישחק במסגרתה.

כאשר מועבר שחקן מקבוצה המסונפת להתאחדות הכדורגל בישראל לקבוצה המסונפת להתאחדות כדורגל אחרת החברה בפיפ"א-תתבצע ההעברה בהתאם להוראות תקנון פיפ"א למעמד והעברת שחקנים (ר' סעיף ו' בעמ' 25 לתקנון הרישום).

...

כמו כן, מקובלת עליי עמדת המשיב כי תקנון פיפ"א ותקנון ההתאחדות לכדורגל קובעים נוהלים מפורשים בדבר העברת או השאלת שחקנים, ואף נקבעו כאמור מנגנונים להסדר תשלומים בגין פעולות אלה.

המשיב היפנה לפקודת הפרשנות המגדירה את המונח "ייבוא" כדלקמן "הבאת או גרם הבאה לישראל, בים, ביבשה או באויר". מקובלת עלי עמדת המשיב, כי מאחר ופקודת המכס עצמה מסדירה רק ייבוא של טובין מוחשיים ואילו חוק מע"מ חל במפורש גם על ייבוא טובין בלתי מוחשיים-הרי שהמונח "ייבוא" לעניין פירוש חוק מע"מ צריך להתייחס להגדרת פעולת הייבוא, כך שתכלול גם טובין בלתי מוחשיים.

סיכום הערעורים נדחים.