העברת שאלת קבלת חברים באגודה להצבעה

ארוע הדיווח בשבת לשיטת התובע, עבד ביום שבת בתאריך 29.7.17 כאשר באותה שבת התבצעה עבודת קציר, ואולם עם קבלת שכרו החודשי גילה כי לא שולמה לו התמורה בגין עבודתו זו. לשיטתו, הגיע למשרדי האגודה ושאל בנוכחות חשב השכר מר נחשול בן הים ובנוכחות הגזבר מר ניר ים מדוע לא קיבל שכר.

מה שקרה בנתיים שאחרי שכבר ההחלטה, רוצה להסביר כי מדובר במושב שיתופי החלטות מתקבלת בהנהלה שמונה 8 חברים ואז החליטו להעביר לאספת חברים, כלל החברים באגודה מצביעים בהחלטה של 86% מכלל החברים הוחלט להמשיך את הדיונים להכנס לשותפות של צבר קמה, זה החלטה של האספה הכללית פעלנו בהתאם והתחלנו להוציא לפועל את החלטת האספה.

...

מכל האמור, טענת התובע כי פוטר על רקע היותו נציג עובדים, נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע בגין זכויותיו כמפורט בסעיף 64 סך כולל של 43,273 ₪ אשר ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.18 ועד למועד התשלום בפועל.

משהעמיד התובע תביעתו על הסף של 331,220 ₪ ואשר בסופו של יום מצאנו כי התובע זכאי לסך של 43,273 ש"ח שהם כ-13% מתביעתו ומשעיקר טענותיו נדחו כאשר התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחתה במלואה, מצאנו כי יש לחייב את התובע בתשלום הוצאותיהן המשפטיות של הנתבעות בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

דחיית בקשות המבקש בנימוק שהוא אינו בן כפר חב"ד השאלה הראשונה היא אם החלטה הדוחה את בקשת המבקש להיתקבל כחבר באגודה מהנימוק שהוא אינו בן כפר ואינו קשור בקשרי מישפחה לבן כפר יכולה לעמוד.

ביקורת שיפוטית על החלטות האגודה תעשה בשלושה מישורים: מישור אחד הוא המישור הפרוצידורלי, כאשר בית משפט בוחן את תקינות הליך קבלת ההחלטה, כגון אם ההצבעה נעשתה לפי הקבוע בתקנון האגודה; מישור שני הוא מישור מהותי, כאשר בית משפט בוחן אם ההחלטה התקבלה בהתאם להוראות הדין המהותי (פקודת האגודות השיתופיות, תקנותיה וכן תקנון האגודה); ומישור שלישי הוא מישור נורמאטיבי, כאשר בית משפט בוחן את מהות ההחלטה, מבחינת סבירותה, תום הלב בקבלתה, אם היא אינה נוגדת את תקנת הציבור, ועוד (עניין דור, פסקה 13 לפסק הדין; ע"א 5271/10 נבט בן חיים נ' קבוץ גבעת חיים איחוד; ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קבוץ איילת השחר).

פיצול בין חברות באגודה ובין בעלות בזכויות בנכסיה טוענת האגודה כי תוצאת פסק הדין אינה אפשרית, אם יועבר המשק על שם המבקש מבלי שהוא יתקבל כחבר אגודה ייגרם פיצול בין נכסי האגודה לחבריה, דבר זה משמעו כפיית יחסי שותפות על האגודה, הוא יגרור חיכוכים וסכסוכים, ולא רק זאת אלא שאם רמ"י תחתום עם המבקש ישירות על חוזה שכירות, כי אז ייגרעו השטחים שבחוזה משטחי המשבצת של האגודה.

...

הסעדים המבוקשים במסגרת המרצת הפתיחה עתר המבקש לשורת סעדים הצהרתיים וצווי עשה, בהם סעדים שעניינם התאמת המבקש לדרישות האגודה לקבלה לחברות בה והפגמים שנפלו בקריטריון של קשרי משפחה; סעדים שעניינם מתן הוראות לרמ"י לעשות שימוש בסמכויות הנתונות לה בחוזה ולאשר העברת הזכויות במשק על שם המבקש; וסעדים לעניין מתן הוראות לאגודה לקבל את המבקש כחבר בה. הלכה למעשה, מבוקשים שני סעדים אופרטיביים: מתן אישור להעברת הזכויות במשק על שם המבקש ומתן הוראה לאגודה לקבל את המבקש כחבר בה. בכל הקשור לסעד של העברת הזכויות במשק על שם המבקש (ומסיכומי המבקש עולה כי זה הסעד העיקרי), מכל הנימוקים שפורטו מסקנתי היא שיש להיעתר למבוקש.

ואולם, לא מצאתי כי יש להיעתר לסעד הנוסף ולחייב את האגודה לקבל את המבקש כחבר בה. זאת מאחר ובהתאם לפסיקה, על בית משפט לנהוג בזהירות יתרה בהתערבות בשיקול דעת חברי האגודה לעניין קבלת חברים.

בנסיבות אלו, בהינתן שבקשת המבקש טרם נדונה באסיפה הכללית, ובהתחשב בכך שעתירתו הנוספת של המבקש נעתרת, לא שוכנעתי כי נכון יהא, בעת הזאת, לחייב את האגודה לקבל את המבקש כחבר בה. תוצאה מכל האמור, התובענה מתקבלת בחלקה, ואני מורה כדלקמן: אני מקבלת את הסעד המבוקש בסעיף 78.3 להמרצת הפתיחה ומורה, בהסכמת רמ"י, כי יש להחיל בעניינו של המבקש את סעיף 27 לחוזה המשבצת באופן שרמ"י רשאית לפעול להעברת הזכויות בנכס שהמבקש רכש לפי הסכם מיום 13.08.19 או כל הסכם אחר, נכס הידוע כמשק 36 בכפר חב"ד, חלק מחלקות 16, 17, 19, בגוש 6262 הכוללים שטח של כ – 20 דונם, גם ללא קבלת הסכמת האגודה.

בחלוף כארבע שנים, בחודש ינואר 2017 חתמו התובעים על הסכמי הצטרפות לקבוץ במסלול של חברות מלאה והעבירו סכום נוסף בסך- 350,000 ₪ , אלא שבהצבעת האספה הכללית של חברי הקבוץ בקלפי שנערכה ביום 1/2/17 נדחתה בקשתם להיתקבל כחברי הקבוץ על דעת רוב החברים , עובדה שגרמה להם כטענתם לנזק כספי כבד והביאה להגשת התובענה דנן.

השאלה הנשאלת אפוא היא האם הפר הקבוץ את חובתו לנהוג בתובעים בדרך מקובלת ובתום לב בשלב הטרום חוזי שלפני קבלתם כחברי האגודה, או כל חובה אחרת מתחום המשפט הפרטי והאם מדובר במקרה כה חריג וקיצוני המצדיק את התערבותו של בית המשפט , קל וחומר עת עסקינן בקבלת התובעים שהנם זרים לקבוץ, אשר עובר להגשת בקשתם, לא היה להם כל קשר אישי , משפחתי או עסקי עם האגודה וכי לא נרכשו על ידם כל זכויות בה ( ר' פסקה 21).

לשאלה אם סבורה כי כיוונו חברים כיצד להצביע, משיבה: " אני חושבת שהמליצו לא לקבל. איני יודעת מאיזה סיבות. מה שאני חושבת שהוא פתח את הפה לפני שהוא היתקבל לקבוץ...שהוא אמר את דעתו בקבוצה...לשאלת בית המשפט כל מי שהיה בקבוצה היתקבל לקבוץ פרט אליו. כולם התקבלו. אני חושבת שהעניין שלי שאני בת קבוץ שזה הבית שלי זה קצת יותר חורה לי לתבוע את הקבוץ" ( שם, בעמ' 38, שו' 6-9, 22-25).

...

כאמור לא בידי התובעים להוכיח קשר ישיר בן הפצת שמועה כזו או אחרת על ידי מאן דהוא ואין כל הפניית אצבע כלפי אדם ספציפי או בעל תפקיד מסוים, או מי מחברי ועדת הקבלה – לבין התוצאה בסופו של דבר.

לאור כל האמור לעיל התוצאה היא איפוא כי לא עלה בידי התובעים להניח בפני בית המשפט ראיות של ממש אשר יהא בהן כדי לבסס במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי , חוסר תום לב מצד גורם כלשהו בקיבוץ כלפיהם עובר לקיום ההצבעה בעניינם וכן לא הוכחו פגמים של ממש באופן קיום הליך ההצבעה, לא בפן הפרוצדורלי וכן לא בפן המהותי ומכאן כי דין תביעתם להידחות, ללא צורך להידרש לסוגיית הנזק הנטענת על ידם.

לאור האמור הנני מורה על דחיית התובענה.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי על פי הוראות התקנון זכאי מי שבקשתו להיתקבל כחבר באגודה נדחתה ע"י ועד ההנהלה, לערער בפני האספה הכללית של חברים, שם תיערך הצבעה חשאית.

התובע מפנה להחלטת כבוד השופט אזולאי בה"פ 4147/00 אשר בה נקבע כלהלן: "..סמכות הרשם לפי סעיף 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג 1973 הנה סמכות מינהלית או מעין שיפוטית המסמיכה את הרשם לידון בתיקון פנקס החברים ואין מדובר בבוררות חובה המקנה לרשם סמכות ייחודית לידון בעיניין.". כמו כן מפנה הוא לת"א 8690-10-10 בו נקבע כלהלן: "...השאלה האם לבית משפט זה סמכות מקבילה לזו של הרשם או שמא הסמכות של הרשם בעיניין זה היא סמכות ייחודית, טרם הוכרעה ובפסיקת בתי המשפט ניתן לראות עמדות שונות...". לטענתו, בהתאם לקבוע בסעיף 6ב (א) ( 3 ) לפקודת האגודות השיתופיות, העברת זכות במקרקעין בירושה בישוב קהילתי אינה טעונה את אישורה של ועדת הקבלה כך שהתובע צריך להיתקבל אוטומאטית כחבר מושב ללא ועדת קבלה.

...

טיעוני הצדדים בבקשה לסילוק התביעה על הסף לטענת הנתבעת, בכתב הגנתה, דין התובענה להידחות על הסף, היות ואין זה מסמכותו של בית משפט זה ליתן צו עשה בעניינים הקשורים לאגודה זו. לטענת המבקשת, התובע לא פנה אל רשם האגודות השיתופיות, ולא מיצה ההליכים מולו בטרם הגיש תביעתו זו. עוד לטענת הנתבעת התובע שגה כי חשב שעסקינן בוועד מקומי, ולמעשה מדובר באגודה שיתופית על כלל החוקים והתקנות החלים לגביה.

ויודגש- היה ויגיע הרשם לכלל מסקנה, כי ההליך לא היה תקין, ממילא הוא יהיה רשאי לחייב את האגודה לתקן פגם זה, לרבות מתן אפשרות למשיב להגיש אולי ערעור נוסף בפני האסיפה הכללית.

סוף דבר.

לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה מתקבלת והתובענה נמחקת מחוסר סמכות עניינית.

.? שאלה זו נושאת בבטנה את השאלה האם החלטת האספה הייתה קונסטיטוטיבית לשם הכרה בתובעים כחברים או שמא, כטענת התובעים – בנסיבות הכלליות והספיציפיות שהיו קיימות בין השנים 2008 עד 2013, יש להכיר בהם כחברים באגודה באופן שהליך הקבלה לחברות הושלם טרם כנוס האספה? ככל והתובעים לא היו חברים באגודה ערב כנוס האספה – (1) האם נפלו בהחלטת האספה פגמים המצדיקים את ביטולה? (2) והאם יש בהתנהלות האגודה כלפי התובעים משום חוסר תום לב במשא ומתן, בעטיו סוכל שכלול הליך הקבלה לחברות באופן המצדיק הכרה בתובעים כחברים או למצער – יש בו כדי להעמיד את התובעים במצב לו היו אילמלא הפרת חובת תום הלב, באופן שיש להקנות להם את כל הזכויות המוקנות לחבר אגודה שחברותו הופסקה? (3) האם יש להחיל על התובעים את מדיניות הרשות כפי שהובאה בתיק זה, ולפיה העברת הזכויות בנחלה הושלמה ואין לבטלה, אף אם התובעים לא התקבלו בדיעבד לחברות באגודה, וכי בהתאם להחלטה 970 והוראות חוזה המשבצת אין מניעה כי התובעים יהיו בעלי נחלה שאינם חברים באגודה, או שמא – יש לקבל את תביעת האגודה כי יש לבטל את הסכמתה להעברת הזכויות בנחלה ולהורות על סילוק יד התובעים מהנחלה ומכירת לצד ג'".

משכך, אני מחליט לבטל את החלטת האספה הכללית, ואני קובע שיש לכנס ישיבה נוספת של האספה הכללית ויש לערוך הצבעה חוזרת בשאלת קבלתם של בני הזוג גרנות כחברים באגודה.

...

אין בידי לקבל את טענת גרנות שהם החליטו שלא לכלול את שלושת הנתבעים בכתב התביעה המתוקן בשל הסכמות או הבנות שהושגו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור שהתקיים בשעתו.

כאמור, גרנות טוענים שהייתה הצדקה לכך, ואולם לא שוכנעתי בטענתם זו. השאלה האם גרנות היו חברים באגודה בטרם כינוס האסיפה הכללית היא בעיקרה שאלה משפטית, ואין לה זיקה אישית למי מהנתבעים לשעבר.

יש יסוד להניח, שאם כתב התביעה המתוקן היה מוגש גם נגד שלושת הנתבעים והם היו נוטלים חלק בהליך הממושך שהתקיים בתיק זה עד סופו, התביעה נגדם הייתה נדחית וגרנות היו נדרשים לשלם להם הוצאות בסכום גבוה מכפי שבכוונתי לפסוק עתה.