העברת סמכות בין בתי משפט במחלוקות משפחתיות

לאיזה בית משפט נתונה הסמכות העניינית לידון בתביעה בעיניין חוזה מכר מקרקעין, כאשר זכויות המוכרת במקרקעין לא רשומות במירשם המקרקעין? ולמי מוקנית הסמכות בתביעה לפצוי כספי הנלווית לתביעה האמורה? סוגיות אלה, אף שאינן כה מורכבות ולכאורה לא צריכות לעורר כל מחלוקת, עולות תדיר בבתי המשפט השונים.

כך גם בתביעות הנוגעות לעילות שיוחדו לבתי משפט מסוימים, כמו תביעות שעילתן ביחסי עבודה שנדונות בבתי הדין לעבודה, או תביעות בעינייני מישפחה הנדונות בבתי המשפט לעינייני מישפחה.

אך כאמור, המבחן העקרי הוא מבחן הסעד, כאשר חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט קבועה בחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 ("החוק") בהתאם לסעד המבוקש בתביעה.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשהתביעה כולה על כל סעדיה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום – אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט על העברת התיק לבית משפט השלום בראשל"צ, בשים לב למקום הימצאם של המקרקעין ומענם של מרבית הנתבעים.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הסמכות העניינית נקנית ונקבעת בעת הגשת התביעה, ואין כל רלבנטיות לשינויים עובדתיים שהתרחשו לאחר הגשתה, או לכאלה שצפויים או עשויים להתרחש בעתיד.

ככלל, כאשר באותה תביעה מתבקשים מספר סעדים שונים הנתונים לסמכות העניינית של ערכאות שונות, אין מנוס מלפצל את התביעה בין הערכאות המוסמכות.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשהתביעה כולה על כל סעדיה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום – אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט על העברת התיק לבית משפט השלום בראשל"צ, בשים לב למקום הימצאם של המקרקעין ומענם של מרבית הנתבעים.

ביום 9.5.2022 הגיש העותר לבית הדין האיזורי "הודעה" בה נאמר, בין היתר, כדלקמן: "בהתאם להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, מתכבד האיש להודיע על כפירה בסמכותו של בית הדין לידון בעינייני המשמורת ומזונות הקטינים, ועל דרישתו להעברת הסמכות לבית המשפט לעינייני מישפחה". אין מחלוקת כי הודעה זו, אשר הוגשה לאחר שבית הדין האיזורי קיבל החלטה בעיניין מזונות הילדים, הייתה הפעם הראשונה בה היתכחש העותר לסמכותו של בית הדין האיזורי לידון בתביעת מזונות הילדים.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

לסיום אציין שמקובלת עליי טענת המשיבים לפיה כפירתו של העותר בסמכותו של בית הדין האזורי נעשתה בחוסר תום-לב, רק לאחר שבית הדין האזורי דחה את עמדתו; כן מקובלת עליי טענת המשיבים לפיה עתירתו של העותר נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן הצגת הדברים בעתירה נעשתה באופן מגמתי ומטעה.

סוף דבר – העתירה נדחית בזאת על הסף.

ביום 17.2.2022 אושר הסכם פשרה בין בעל התפקיד הזר מר John Sheahan (לאחר שבעל התפקיד הזר הנוסף שוחרר מתפקידו) ובין מישפחת בינטר, שסילק את המחלוקות בין הצדדים.

בהקשר זה נטען כי העתרות לבקשה עשויה להוביל להיתנגשות סמכויות בין בית המשפט האוסטרלי לבין בית המשפט הישראלי, כאשר האחרון משמש כערכאה זרה המסייעת לערכאות באוסטרליה בהן מתנהלים הליכי חידלות הפרעון העקריים.

מדובר בכספים שנתקבלו כתוצאה מניהול ההליכים בישראל ואשר משקפים את ערך הנכסים של בני מישפחת בינטר והחברות שלהם בישראל, אשר הועברו לקופת הנשייה הכללית האוסטרלית.

לתמיכה בעמדתו, הממונה הפנה ל-Article 21(2) לחוק המודל אשר קובע כדלהלן: "Upon recognition of a foreign proceeding, whether main or non-main, the Court may, at the request of the foreign representative, entrust the distribution of all or part of the debtor's assets located in this state to the foreign representative or another person designated by the Court, provided that the Court is satisfied that the interests of creditors in this state are adequately protected." כפי שנראה כעת, גם הוראה זו אינה מסייעת לו. כל שנקבע בה הוא שעל בית המשפט לוודא כי האינטרסים של הנושים המקומיים נשמרים בטרם יורה על העברת הנכסים המצויים באותה מדינה לידי בעל התפקיד הזר לצורך ממושם וחלוקתם.

...

הלכה למעשה הוראות אלו משקפות היבט נוסף של עקרונות הסיוע ושיתוף הפעולה השזורים לאורכו של חלק ט' לחוק, בהטלת חובה על הרשויות הציבוריות ובתי המשפט לסייע לבעלי התפקיד הזרים בפועלם בישראל לצורך קידום מטרותיו של חלק ט' לחוק חדלות פירעון (ראו גם את החלטתי בחדל"ת (מחוזי ת"א) 59378-11-21 בעלי התפקיד המיוחדים של אליטליה נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב, בפסקה 10 (נבו 14.12.2021)).

מכל המקובץ לעיל עולה כי מעבר להיבט הלשוני, אף במישור התכליתי ובראי התכליות של חלק ט' לחוק חדלות פירעון, לא ניתן להישען על תקנה 5 לתקנות האגרות על מנת לחייב את קופת הנשייה הזרה בתשלום אגרת השגחה לממונה.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, בקשתו של הממונה נדחית.

סעיף 40(6) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984 (להלן: החוק או חוק בתי המשפט) מסדיר את סמכותו של בית המשפט המחוזי לידון בעיניין כלכלי, וסעיף 42ה לחוק מסדיר את סמכויות המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי לידון בעיניין כלכלי ואת חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט המחוזיים השונים בדונם בעניינים כלכליים.

הסיפא לסעיף 51(א)(4) לחוק קובעת בכל הנוגע לתביעה שכנגד שעניינה כלכלי: "היתה התביעה שכנגד עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב, רשאי בית המשפט להעביר את התביעות לבית המשפט שהיה מוסמך לידון בתביעה שכנגד אם ראה כי חלקו של העניין הכלכלי בתביעות משמעותי". הינה כי כן, על מנת לבחון אם הסמכות לידון בהליך מסורה לבית המשפט הכלכלי או שיש מקום להורות על העברת ההליך לבית המשפט הכלכלי, יש לבחון – הן לגבי התביעה העיקרית והן לגבי התביעה שכנגד – אם מדובר ב"עניין כלכלי", ובהתאמה להחיל עליהן את הוראות החוק הרלוואנטיות.

סעיף 42ב לחוק מגדיר מהו "עניין כלכלי", כשאלו הן החלופות המרכזיות העשויות להיות רלוואנטיות לענייננו: (א) עניין כלכלי הוא כל אחד מהעניינים המפורטים להלן, למעט תביעה אזרחית שבית המשפט לעינייני מישפחה מוסמך לידון בה – (3) עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר; .

המשיבים, לעומת זאת, טוענים, כי המחלוקות בין הצדדים הן מחלוקות אזרחיות חוזיות מובהקות, נעדרות כל סממן כלכלי משמעותי, ולפיכך דינן להתברר בבית משפט זה על פי כללי הסמכות הרגילים.

...

לאור האמור, אני סבורה כי צדקה כב' הרשמת בדחותה את הבקשה להעברת ההליך למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי ולפיכך דין הערעור להידחות.

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

סוף דבר - הערעור נדחה.

לטענתו, יוצא כי התובע בהליך בביהמ"ש שלום והתובעים כאן פועלים לכאורה בשיתוף פעולה, עושים דין לעצמם ומחלקים הסמכויות בין בתי המשפט כראות עיניהם, תוך ביזבוז משאבים והעמדת הצדדים בסיכון מפני קבלת החלטות סותרות/מתנגשות וכל זאת בנגוד לדין.

לטענתו, מדובר באבסורד משפטי המצביע על חוסר תום לב. בהחלטתי מיום 22.11.22 הוריתי כדלקמן: "נוכח האמור בהודעה זו, בהנתן ההליך שננקט בבית משפט השלום שעניינו פירוק שתוף בחלקה כולה, הצורך לכאורה בצרוף צדדים נוספים בעלי זכויות בחלקה, והחשש ממתן החלטות סותרות, ובהנתן כי מקורו של הסיכסוך בעתירה שבפני אינו דוקא ביחסים המשפחתיים (אלא סיכסוך במקרקעין) – הרי שבהיעדר עמדה אחרת של מי מהצדדים עד ליום 1.12.22 אורה על העברת תיק זה לשמיעה במאוחד עם התיק המתנהל בבית המשפט השלום." עפ"י עמדת התובעים (מיום 28.11.22) - יש להכריע בסמכות עניינית ללא קשר להסכמות הצדדים; אין בקיומו של הליך אחר משום הכרח לברר תיק זה עמו שכן לטענתם המדובר ביחידה תכנונית אחת ואין צורך בצרוף יתר בעלי הזכויות בחלקה, וכאשר עסקינן במגרשים שונים שאין ביניהם אפילו גבול משותף.

הגם כי אין מחלוקת כי הצדדים להליך זה הנם בני מישפחה בהתאם להגדרת החוק, הרי שלא ניטען כי יתר בעלי הזכויות בחלקה הנם "בני מישפחה" כהגדרת החוק, לא כל שכן כי מערכת היחסים המשפחתית תרמה לגיבוש עילת התביעה.

...

התובעים סמכו יהבם על קביעת ביהמ"ש בת.א (ת"א) 70847-09-16 קעניג ואח' נ' מרגו – חב' להשקעות ובנין בעמ ואח' [פורסם במאגר "נבו"] (11.1.18), ואולם סבורני כי אין בה כדי לסייע להם.

סבורני כי העברת התיק בשלב זה הינה השחתת זמנו של בימ"ש. לא נעלמה מעיני טענת התובעים, לפיה צירוף הצדדים הנדרשים להליך עלול לארוך שנים, כאשר בינתיים הנתבע עשוי לקבוע עובדות בשטח.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.