העברת סכסוך קיבוצי לבית דין אחר

האחת, הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע; והשניה, במסגרת בקשת רשות ערעור, לפיה, נקבע, בין היתר, כי "המשיבים בתשובתם והמבקש בתגובתו יתייחסו לשאלה האם אין מקום לצרף להליך הן בבית דין זה והן בבית דין קמא את ארגון הסגל האקדמי במסלול האקדמי המכללה למינהל שהוא צד להסכם הקבוצי 2017". ביום 20.5.2019 ניתן פסק דין בס"ק ,28422-02-19 במסגרתו הורה בית הדין על מינוי כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אלדר כבורר דן יחיד, אשר ידון בכל הקשור לשינוי הסדר הפיצויים לחברי הסגל האקדמי; וביום 27.5.2010 ניתן פסק דין בס"ק 53916-03-19, שלפיו מלוא הנושאים שהועלו במסגרת בקשת הצד והסכסוך יועברו אף הם לבוררות בפני כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר.

לפיכך, הגשת בקשה לעיכוב ההליך עתה, נגועה בשיהוי כבד וחוסר תום לב. עוד טוענים התובעים, כי בשונה מסוגיית הפיצויים הפיטורים המוגדלים שהנה סוגיה ספציפית, הסוגיות האחרות ובכללה סוגיית ימי המחלה הן סוגיות במישור הקבוצי ואין להם כל נפקות על זכותם האישית של התובעים.

...

ביום 10.2.2020 הגיש הנתבע הודעת עדכון ובקשה לעיכוב הליכים, היא הבקשה נשוא החלטתי זו. לוז טענות הצדדים לטענת הנתבע, מאחר שניתן פסק בורר בעניין תשלום בגין פיצויי פיטורים מוגדלים, הרי שעל הנתבע לערוך את התחשיבים הנדרשים לצורך תשלום פיצויי פיטורים המוגדלים לתובעים, ולשלמם בהתאם; ועם ביצוע התשלום על בית הדין להורות על דחיית התביעה ברכיב זה. בכל הקשור לתשלום פדיון ימי מחלה, הרי שנושא זה עדיין מצוי במחלוקת בין הצדדים להליך הבוררות ולפיכך יש להורות על עיכוב הליכים ברכיב זה. זאת משני טעמים עיקריים – מניעת הכבדה מיותרת על היריב והטרדה מיותרת של בית הדין; ומניעת תוצאה בלתי רצויה של פסיקות סותרות.

לטענת התובעים, יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.

דומה, כי אף התובעים בעצמם הכירו בחשיבותו של פסק הבורר ולא בכדי הגישו ביוזמתם את הבקשה ביום 5.2.2020 וביקשו לדעת את ההסכמות שהושגו בעניינם, אשר הובילה לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ביום 10.2.2020 נשוא החלטתי זו. רביעית, עיון בסעיפים 89(א) -89(ה) להסכם הקיבוצי מעלה, כי מהותם ביחסים שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים; וסעיף 89 (ו) להסכם הקיבוצי עניינו ביחסים שבין הנתבע לבין כל אחד מחברי הסגל וכי אין בהוראות הבוררות כדי למנוע מחבר סגל לפנות לכל ערכאה מוסמכת (בשינוים המחויבים ראה בר"ע 45153-12-19 חני אזולאי ואח' – המפעל להכשרת ילדי ישראל (מיסודה של רחל פריאר (מיום 17.2.2020)).

עם זאת, דומה כי הארגון אשר היה ער להליך זה, סבר כי הדרך הנכונה לפתור את העניין היא באמצעות הליך קיבוצי שנותב בסופו של דבר להכרעת הבורר.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת, כדלקמן: לגבי רכיב פיצויי פיטורים המוגדלים – נוכח מועד סיום העסקתם של התובעים, כמו גם פסק הבורר בעניין מיום 23.1.2020 אשר נחתם טרם משבר נגיף הקורונה בישראל, ובשים לב לתגובת התובעים מיום 9.3.2020, הנתבע יפעל במהרה (ובכפוף להנחיות משרד הבריאות מעת לעת בהיבט הגעה למקום העבודה), על מנת שלתובעים ישולמו סכומי השלמת פיצויי הפיטורים המגיעים לפי פסק הבוררות, תוך שקודם לכן יפורטו התחשיבים המפרטים את אופן חישוב הסכומים, בשים לב לנתוניו של כל תובע ותובע.

בתיק היתקיימו ארבעה דיונים והליכים שונים שאין זה המקום להרחיב לגביהם עד שביום 25.5.2018 הודיעו הצדדים לבית הדין כי זבחי צדק מכירה בכח לעובדים כארגון היציג של עובדיה וכי הם ממשיכים במו"מ במטרה לחתום על הסכם קבוצי, תוך התחייבות מצד המבקשים "לשמור על שקט תעשייתי, לרבות אי ביצוע פרובוקציות במהלך העבודה או מחוצה לה, בקשר למו"מ או להתאגדות". ביום 16.6.2019 הודיע ב"כ המבקשים לבית הדין כי המו"מ בין הצדדים עלה על שרטון ועל כן בכוונת המבקשים להכריז על סיכסוך קבוצי תוך כוונה להפעיל כל אמצעי העומד לרשותם לרבות השבתת העבודה.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, הקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנידרש".

נזכיר, בהקשר זה את שהודגש על ידי בית דין זה לא פעם, כי "די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם עינייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל המעביד להראות כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים עינייניים". הדבר נכון גם במקרה בו החשד הוא, כי הפיטורים נעשו בשל פעילות המטרימה התארגנות ואף אם טרם נוצר ארגון יציג .

...

כן יש לקחת בחשבון כי בתקופה בה הושעה מר דיין מעבודתו המשיכה זבחי צדק לשלם לו את שכרו למשך כשנה כאשר בהמשך הוחזר מר דיין לעבודה סדירה בבית המטבחיים ואולם לא שוכנענו כי הוא באמת פתח "דף חדש" כפי שסוכם עימו.

בנסיבות אלה, כאשר למר דיין ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות על ידי זבחי צדק אשר לא נוצלו על ידו, אנו סבורים כי החלטת זבחי צדק לפטר את מר דיין נבעה משיקולים עניינים ומכאן שאין בכוונתו להתערב אף בהחלטה זו. חשוב להדגיש, כי איננו סבורים שפיטורי מר דיין פוגעים במו"מ בין זבחי צדק לכח לעובדים ולראייה במהלך תקופה של כשנה בה הושעה מר דיין מעבודתו המו"מ הקיבוצי המשיך להתקדם.

סוף דבר: הבקשה לצו מניעה זמני להחזרת מר דיין לעבודה נדחית.

ערעור שהוגש על תיק נא/4-29 אף הוא נדחה על ידי בית הדין הארצי בתיק דב"ע נב/41-1 (9.10.21) כשהנימוק הראשון והמרכזי להחלטה היה זה – "סעיף הבוררות בהסכם הקבוצי הנו גורף ומקיף ויש לכבד את רצון הצדדים להסכם שחילוקי הדיעות ביניהם יתבררו בבוררות. מה עוד שמדובר ביחסי עבודה מתמשכים בין הצדדים". תיק נה/4-26 מיום 29.12.94 גם הוא דחה את היתנגדות ההסתדרות לעיכוב הליכים לצורך העברת הסיכסוך למנגנונים הקבועים בסעיף 7 להסכם הבסיסי.

אם כן, הכלל הוא שיש לעכב הליך כדי לאפשר לצדדים למצות את הליך הבוררות שהם הסכימו עליו, ככל שיש נכונות לכך מצד המבקש ואין טעם מיוחד להחליט אחרת.

...

המבקשות הפנו למספר הליכים קודמים, בינן לבין ההסתדרות, בהן ניתן תוקף לסעיף חילוקי הדעות והתקבלה עמדתן בבקשה לעיכוב: תיק מט/4-41 (27.8.89) בו נקבע, בין היתר, כך – "למעשה אין מחלוקת בין ההסתדרות והחברה כי על חילוקי הדעות שביניהם חל הסכם הבוררות"; ערעור שהוגש על תיק מט/4-41 נדחה על ידי בית הדין הארצי בתיק דב"ע מט/4-43 מיום 9.8.89, כאשר בנימוקי ההחלטה נכתב כי "משהחליטו הצדדים להסכם כי חילוקי הדעות ביניהם יתבררו בבוררות, שומה על בית הדין ליתר נפקות לרונם, אלא אם יש טעם שלא לעשות כן, כמצוות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות. טעם כזה לא מצא בית הדין". תיק נא/4-29 מיום 3.7.91 בבית הדין האזורי בו נקבע כך – "ברצוני לציין כי טענותיו של ב"כ המבקשת שלא לעכב את ההליכים היו מעניינות ויפות. אולם, סבורים אנו כי אין בהן להואיל למבקשת. מהותו של הסכסוך בדבר החתמת עובדים על חוזים אישיים והכנסתם להגדרת מומחה הוא עניין הנובע מההסכם ואי אפשר לראותו כמחוצה לו. כל סכסוך כשצד טוען כלפי הצד השני כי הוא מפר את ההסכם כלפיו, המשמעות היא שהצד המפר נוהג שלא על פי ההסכם. אולם, אין בכך כדי להוציא את הסכסוך מגדרו של ההסכם... הסכסוך הוא בר בוררות ואין אנו מקבלים את טענות ב"כ המבקשת הנושא זה. כמו כן לא מצאנו טעם מיוחד שלא לעכב את ההליכים. במיוחד שזהו רצונם של הצדדים להסכם כי הסכסוכים הנובעים ממנו יתבררו בדרך של בוררות.

לטעמנו, התנהלות זו של שני הצדדים מעידה על מערכת יחסי עבודה תקינה וכי הצדדים נוהגים לנהל את המשא ומתן בתום לב ומתוך רצון לסיים את המחלוקות בין הצדדים.

לאור כל האמור נקבע, כי הליכי יישוב הסכסוך בין הצדדים יתקיימו כפי שמורה סעיף 7 להסכם הבסיסי והם יחלו מהשלב השני שמורה הסעיף – קרי, ניסיון הידברות ויישוב הסכסוך מול ההסתדרות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בהתאם לאמור לעיל.

לאחר מכן נוספו בזו אחר זו (ראו דיון מוקדם מיום 5.9.95) המועצה האזורית מטה יהודה והנתבעת 2 [היא המדינה – ע' ר'] בדיון המוקדם שהתקיים לפני כב' הרשמת שטיין ביום 11.1.96 הודיע ב"כ התובע לבית הדין כי לאחר בדיקה הגיע למסקנה שהמועצה האזורית מטה יהודה הוותה רק צנור להעברת כספים, ולפיכך הוא מבקש למחוק את המועצה מכתב התביעה.

ודוק, לשון החוזר הראשון מורה על כך. יותר מכך הוברר לפנינו כי סוגיית הדיווח שפורטה בהרחבה בחוזר 2014 זכתה להתנגדות מצד הרבנים בכללותם ובקשר לכך אף תלוי ועומד סיכסוך קבוצי בבית הדין הארצי (סק"כ (ארצי) 24301-02-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האגף לאיגוד מקצועי נ' מדינת ישראל המשרד לשירותי דת).

המנגנון שעיצב בית הדין בענין אביאני לקביעת שיעור פיצוי החופשה נוכח היעדרם נתונים מזמן אמת של היעדרויות בזמן מחלה, התבסס על יכולת האיתור בדיעבד של נתונים שיסייעו בכך ובכלל זה חשיפת המידע הרפואי מתיקו האישי של העובד בקופ"ח. בעניינינו הסכים התובע לגלות את המידע הרפואי הרלבנטי וזה הועבר לעיונו של רופא תעסוקתי, ד"ר פרוט שהעיד מטעם המשרד (אין מדובר במומחה מוסכם).

...

אף שסבורים אנו כי לתובע "אשם תורם" בתוצאה זו, איננו מוצאים כי ראוי לפטור את המועצה מתשלום פיצוי מסוים מכוח סעיף זה. כאמור, כל הוראות החיקוקים הרלבנטיים וכן הוראות חוזרי המשרד חייבו את הנתבעת לערוך דיווחים.

סוף דבר: המועצה תשלם לתובע : -פיצוי בשל אי ניצול ימי מחלה בסך של 40,812 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה בלבד מיום הגשת התביעה.

-פיצוי בשל הפרת חוק הגנת השכר בסך של 2000 ₪ אשר לענין ההוצאות: נוכח הממצאים שקבענו בענין מהימנות גרסת התובע ונוכח הבעיתיות הרבה שמצאנו בהתנהלותו בזמן אמת, שהיא שהצריכה למעשה ניהול הליך זה, ומכיון שרק חלק מתביעתו נתקבל, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובתו.

בגדרי ההליך, ביקשה ההסתדרות כי בית הדין יורה לחברה להעביר לה את רשימת העובדים העדכנית, וכמו כן, שיינתן צו המורה לצדדים לנהל ביניהם משא ומתן קבוצי, לפרק זמן של 90 יום, בכל הנוגע למעמדה של ההסתדרות, כארגון יציג בקרב עובדי החברה.

] [ו]הטוענים שעמדתם לענין העומד לדיון בבית הדין שונה מעמדת הצד לסכסוך הקבוצי", כמי שמהווים צד להליך הקבוצי, או שמא כל מטרתה היא לתת כלי דיוני בידי בית הדין, שבאמצעותו יוכל לאפשר לקבוצת עובדים להתייצב לפניו, ולהשמיע עמדתם לגבי עניין ספציפי, לטובת הכרעה יעילה בסכסוך הקבוצי, וזאת מבלי לצרפם כצד 'מלא' להליך, מהחל ועד כלה.

ודוק: תקנה 15(ג) לתקנות בית הדין לעבודה קובעת במפורש, כי "רשות בית הדין לפי תקנת משנה (ב) תנתן רק אם לדעתו רצוי לעשות כן למען יישוב יעיל של הסיכסוך ולא יתפרש הדבר כהענקת מעמד והכרה לענין הסיכסוך או לכל ענין אחר" (ההדגשה הוספה – נ' ס').

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי צורך לבקש את תגובת המשיבים.

על כן, דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותנו בקביעות בתי הדין לעבודה, ובהתאם לאמות המידה הנהוגות עמנו מזה שנות דור.

מעבר לכך אוסיף, למעלה מן הצורך, כי דין העתירה להידחות גם לגופה.