העברת סכסוך לבוררות למרות הגשת תביעה משפטית

בהמשך לאמור, הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב ההליכים בתיק דנן, ולהעברת הסיכסוך לבוררות על פי תניית בוררות בהסכמי השכירות בין הצדדים.

ברע"א איבגי נ' גבאי (25.12.2012) (פורסם במאגרים משפטיים, הבהיר בית המשפט העליון כי: "...כאשר מתעוררת מחלוקת בדבר תפקידו של הבורר ככזה (דהיינו, כאשר אחד הצדדים טוען כי לא דוּבר בכלל בבורר אלא ביועץ, מגשר וכיו"ב) או כאשר המסמך שמוגש לאישורו של בית המשפט כפסק בוררות מנוסח כמכתב המלצה, עצה או חוות דעת בלתי מחייבת, אשר לא ניתן "לזקק" ממנו הוראה אופראטיבית, יש מקום לידון ולהכריע בטענתו של צד לבוררות בדבר העדר "פסק בוררות" שניתן לאשרו".

התובעים טענו כבר במסגרת כתב התביעה מטעמם, כי חרף תנית הבוררות, אין להפנות הסיכסוך לבורר המוסכם, הרב כהן, מאחר שהוא כבר נקט עמדתו בעבר לטובת הנתבעים במכתב מיום 14.10.18 ובמכתב מיום 27.06.21, וזאת מבלי שנוהל הליך בוררות ומבלי שששמע את טענות התובעת.

...

לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה.

לפיכך אני קובעת כי אין לעכב את ההליכים, וכי הסכסוך בין הצדדים יידון לפניי.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות הבקשה בסך של 3,510 שח וזאת תוך 30 יום מהיום.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט ביום 27.12.15, הסכימו הצדדים שוב על דחיית התביעה לצורך העברת הסיכסוך לבוררות.

הטענה הנ"ל נרשמה כאחת הסיבות למחיקת התביעה משנת 2011 שהגיש מלכה נגד גבעתי ואשר כאמור במכתב הנ"ל, סוכם כי כל המחלוקות בין הצדדים יועברו לבוררות.

בהיעדר כל טענת הגנה תקפה מצד גבעתי כנגד התביעה בעיניין זה ולנוכח העובדה שהוכח כי מחד, מלכה העביר לגבעתי 6,082 ₪ ומאידך, כי האגרה עמדה על 1,029 ₪ ובהיעדר טענה מצד גבעתי כי הסכום לא היה בגדר הלוואה עבורו (הגם שההליך המשפטי הוגש על ידי מלכה כנגדו?.

חרף זאת, הם מימנו את כל העלויות ואילו מלכה לא העביר את חלקו ויתרה מכך, תפס חזקה בדירה ומתגורר בה ללא תשלום, כאשר ההישתתפות שלו בהשלמת הדירה התמצתה בהשלמת ריצוף, כלים סניטריים, צביעה, דלתות וארונות מטבח.

...

התביעה שכנגד נגד חברת אוקספורד דינה להידחות אף היא, גם אם זו לא הגישה כתב הגנה, שכן הוכח כי אין בסיס לתביעה שכנגד ומסקנה זו כלפי מלכה, הרי חלה גם כלפי חברת אוקספורד.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק לטובת התובע מאיר מלכה את הסכומים הבאים במצטבר: גבעתי ובוקרה ישלמו למלכה ביחד ולחוד 92,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.11.03 ועד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

עוד נקבע כי הותרת אישור פסק הבוררות על כנו בטרם נבחנו טענות המבקשת על ידי בית הדין, גורמת לעיוות דין גם מטעמים הקשורים בסכום פסק הדין באשר הסכום הפסוק בפסק הבוררות אינו תואם לכאורה לתביעה שהועברה להליך של בוררות, וכי כאשר מוגשת בקשה למתן פסק דין במעמד צד אחד יש לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, ואין כל אפשרות לתת פסק דין בהיעדר הגנה על סכום גבוה מהסכום הנתבע.

למרות שכתב התביעה היה על סך 53,000 ₪ (סכום ש"נופח" על ידי מרכיבים בלתי רלוואנטיים), לאור טענת ב"כ המבקש, ניתן פסק דין על 85,000 ₪ בתוספת 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. המשיבה טוענת כי הסיכסוך הועבר בהסכמה מבית משפט השלום לבוררות אצל דן יחיד, כב' הרב סילמן לבדו, ואילו את הדיון במעמד צד אחד ערך הרב פרבשטיין במסגרת של שלושה דיינים, ללא הסכמת הצדדים וכך גם הדיון האחרון נערך בהרכב של שלושה ולא אחד.

עם התארכות ההליכים המשפטיים ב"כ המשיבה החליף את כתובת משרדו פעמיים מאז ניפתחו ההליכים בבית הדין בשנת 2014, ולמרות שפרטי ההיתקשרות שלו צוינו מספר פעמים על גבי המסמכים שהוגשו לבית הדין, בית הדין היה שולח את הפקסים למקום שגוי ואיש לא וידא מסירתם.

...

ביום י"ט אלול תשע"ז ה- 10.9.2017 ניתן פסק בוררות בפסק הבוררות נקבע כי הוא ניתן בהעדר תגובה כדלקמן: "א. מאחר והנתבעת לא הופיעה לדיון שנקבע ליום א' כ"א אדר תשע"ז למרות שהודיעו לבא כוחה שיתקיים דיון גם בהעדרה, ומאחר וגם לא נתקבלה תגובה בכתב לפרוטוקול הדיון הנ"ל שהועבר בפקס, אין מנוס מקבלת טענות התובע". כן נקבע כי המשיבה מחויבת לשלם למבקשת סך של 85,000 ₪ והוצאות בסך 20,000 ₪ שעליה לשלם תוך 30 יום.

עניין זה נדון יחד עם התביעה העיקרית כאשר המשיבה לא התייצבה לדיון לאחר שהתרו בה שיינתן פסק בוררות גם בהעדרה, וקביעת בית הדין חלה על שני הסכסוכים גם יחד שנמסרו להכרעת בית הדין גם אם בית הדין לא ציין במפורש כי תביעת המשיבה נדחית.

אינני מקבלת טענה זו. די בכך שהבורר שנבחר על ידי הצדדים ומונה על ידם להכריע בסכסוך היה נוכח בדיונים וחתם על פסק הבוררות כדי שפסק הבוררות יהיה כשר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל מתקבלת התובענה לאישור פסק בוררות ואני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי כב' הרב יהודא סילמן ביום י"ט אלול תשע"ז בכפוף ל"פסק דין – תיקון והבהרה" שניתן על ידי כב' הרב יהודא סילמן יחד עם כב' הרב שריאל רוזנברג וכב' הרב יעקב פרבשטיין מבית דין צדק בני ברק מיום כ"ז תמוז תש"פ. הבקשה לביטול פסק הבוררות, העברת הבורר מתפקידו, העברת הסכסוך להתברר לפני בורר אחר או בימ"ש – נדחית.

למרות שלא ניתן עוד לידון במחלוקות בהליך בוררות, פעלו המשיבים בנתיב עוקף והם ממשיכים להרחיב את המחלוקות ולהביא במסגרת הבוררות מחלוקות חדשות, במקום לפנות לבית המשפט המוסמך.

ככל שהצדדים רצו להגביל את הליכי הבוררות לעניינים או לעילות תביעה שנטענו בהליכים שהיו תלויים ועומדים, הרי שהיה בידם לעשות כן. ואולם, הצדדים הסכימו במפורש להעביר לבוררות את "מכלול הסכסוכים, מכל מין וסוג שהוא", בין שהוגש בעיניינם הליך משפטי "ובין שטרם הוגש בעיניינו כל הליך משפטי". מכאן, שלא ניתן לקבל את הטענה שהמבקשים לא הסכימו להעביר לבוררות טענות שלא נטענו בכתבי הטענות שהיו בידיעתם או כי ההכרעה בשאלת הנאמנות, לא היתה בסמכותו של הבורר.

...

אני סבור, כי אין בטענה זו כדי להשפיע על מסקנותיי לעיל, מאחר וכפי שציין הבורר בהחלטתו מיום 21.6.2023 בבקשה לעיון מחדש, אותן החלטות קודמות שניתנו על ידו בבקשות המשיבים, עוסקות בטענות שונות מאלו שמועלות בתביעה החדשה וכל בקשה נדחתה לאור נסיבות ספציפיות הנוגעות לה, השונות מענייננו.

לא שוכנעתי בטענת המבקשים, כי הם "יידרשו להקצות זמן ומשאבים נוספים למענה לכתב תביעה אשר אינו בסמכותו של כבוד הבורר." (סעיף 37 לבקשה).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לטענת התובע, מסיבה שאיננה ידועה לו, החלה הנתבעת להפיץ ברחבי העיר טבריה, פרסומים בדבר הסרת ההכשר מבית העסק, ובכלל זה, מודעה לפיה בית העסק מואשם בזיוף חמור כאשר הוא משתמש באריזות בחותמת הבד"ץ, חרף הפסקת ההיתקשרות.

סע' 5 לחוק הבוררות קובע: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

תניית הבוררות במקרה שלפניי נקבעה בסע' 18 להסכם כדלקמן: "מוסכם בזאת כי כל סיכסוך בין הצדדים בגין הסכם זה או בקשר עם קיומו, ידון ויוכרע על ידי בית הדין בראשות הגאון הרב ווזנר שליטא ואם לא תהיה אפשרות מעשית לכך ע"י בית הדין בראשות הגאון הרב נסים קרליץ שליטא." עוד אפנה לסע' 11(א) ו-(ג) להסכם, שמהם עולה כי לא רק במקרה שבו הופסקה ההיתקשרות כתוצאה מהסרת ההכשר מבית העסק, כטענת ב"כ התובע, אלא גם במקרה שבו הוסר ההכשר בהסכמת הצדדים (כמו במקרה שלנו, בנסיבות של טענה להעברת בעלות על בית העסק) הרי שהוראות ההסכם יחולו.

מכל מקום ובאשר לשאלה המשפטית שעניינה חלות הסכם הבוררות עם תומו של ההסכם מושא הבוררות, הרי שכבר נקבע בהלכה הפסוקה כי – "במידה שסעיף הבוררות חל על הסיכסוך, ממשיך הוא לחול אפילו תם מועדו או תקפו של ההסכם שבו כלול סעיף הבוררות." (ע"א 550/75, רפאל ומרים מורלי נ' דוד בגון, פ"מ ל(2), 309, 312 (1976).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו לי, כמו גם השיקולים הרלוונטיים בהתאם להלכה הפסוקה ולדין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת המשיב ולהורות על העברת הסכסוך לבוררות.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה על עיכוב ההליך בהתאם לסע' 5 לחוק הבוררות.

בסופו של דבר ובהתאם להכרעתי מצאתי כי אכן היה מקום להפנות את ההליך לבוררות כפי שהסכימו הצדדים בינם לבין עצמם.