העברת משפט לבית המשפט המוסמך

ההיתנגדות הוגשה בלישכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה ואולם היה רשום (טעות סופר כך נראה משהוגשה בלישכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה) בכותרת ההיתנגדות מצד ימין "בלישכת הוצל"פ בנתניה" לצד מספר התיק הקיים בלישכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה (540765-06-20) ודומה כי מכאן הבלבול, שכן הנתבע כלל לא היתנגד ולא ביקש להעביר לבית משפט "המוסמך" משמלכתחילה לא טען להעדר סמכות מקומית, כמו גם לא פירט טעמים לכך כמצוות התקנות – לו היה מבקש.

...

בשני המקרים, על החייב לציין במסגרת ההתנגדות מה הטעמים שלפיהם בית המשפט מוסמך לדון בהתנגדות, ורשם ההוצאה לפועל יעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך בהתאם לטעמים המפורטים בבקשת ההתנגדות (עמד על כך בהרחבה כב' הרשם הבכיר ראמי נאסר בת"ט 6258-08-20 מגאהד נ' יאסין (31.8.20).

סיכומו של דבר.

התובעת העלתה טענת העדר סמכות מקומית שהצריכה לדון בה ולו הייתה נדחית טענתה בשל כך שאם יש לדון כי אז יש להידרש לתקנות סדר הדין האזרחי והתוצאה הייתה שאין סמכות לבית משפט השלום בפתח תקווה לצורך העניין, והנתבעים טענו כי הסמכות לבית משפט זה יכול והתוצאה הייתה אחרת (משבית המשפט לא היה נדרש לנושא של סמכות מקומית לולא עוררה זאת) משאז התקיים דיון בבית המשפט שכולו נסוב סביב הטענה המקדמית.

הדיון בסעד הכספי בתובענה זו יועבר לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט השלום בתל אביב.

...

ובאשר לטענת המערערת בקשר למגבלה שהוטלה ע"י הועדה המקומית שעניינה בחוסר היכולת למכור את יחידות המעונות בחלקים ליחידים, ולמצג השווא המיוחס למשיבה בהקשר לכך: מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא לפיה ה"תנאים מהם הסתייגה התובעת לא היו חלק מההסכמות שעוגנו בהסכם האופציה ובהסכם המכר" וכי "...אם התובעת ראתה ביכולת למכור דירות לאחרים רכיב מהותי וחיוני בהתקשרות, היה ניתן לכך ביטוי בהסכם האופציה". עיון בהסכם האופציה, גם בטיוטת הסכם המכר, מעלה שלא קיימת ולו רמיזה בנושא זה, גם לא לטיעון לפיו היה בכוונת המערערת להקים קבוצת רכישה ולמכור ליחידים.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

הניסיון להותיר בכתב התביעה את הנתבעת 2, אשר כנגדה קיים כאמור מעשה בי-דין, מלמד על כך, שהתובעת לא הפעילה בתום לב את זכות הבחירה שתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה לה. הדבר פוגע כמובן בזכותם הדיונית של הנתבעים 1 ו- 3 ואין ליתן לזה יד. בטרם סיום אציין כי חרף העובדה כי בית משפט זה אינו נידרש ליתן החלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה (החלטה זו מסורה לבית המשפט המוסמך), יש לומר כי מדובר בצעד אשר ננקט גם הוא בחוסר תום לב, ואשר כאמור מטרתו הנן ניסיון נוסף לשמור את מקום הדיון בבית משפט זה לאחר שבית המשפט גילה דעתו שיש לשקול העברת הדיון בהסכמה לבית המשפט המוסמך.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הצדדים וכן בבקשה לתיקון כתב התביעה ובתגובת הצדדים לאותה בקשה, אני מורה על קבלת הבקשה להעברת מקום הדיון ומורה על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך במחוז ברכז.

סוף דבר אני נעתר לבקשה ומורה על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך במחוז מרכז, זאת מכוח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד - 1984.

כמצוות תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 הנני מחייב את התובעת בהוצאות הבקשה בסך של 3,510 ₪, אשר ישולמו לנתבעים 1 ו- 3 ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

במסגרת ההסכם, שאותו כינו הצדדים גם "הסדר דיוני", התבקש בית המשפט המחוזי להורות כי "ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 9.11.2016 מבוטל", תוך ש"כל צד שומר על טענותיו", ו"הדיון בסעד הכספי בתובענה זו יועבר לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט השלום בתל אביב".

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובתגובת המשיבה, על נספחיהן, כמו גם בפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה – להידחות.

אם כן, בשים לב לכך שחלק הארי מטענות המשיבה, עסק בחוקיות הביטול, ובהתחשב בכך ששאלת הסעדים הכספיים, בנסיבות המקרה, תלויה היתה – בראש ובראשונה – בשאלה אם ביטול החוזה היה כדין, הרי שלא נפלה כל שגיאה במסקנה שלפיה סוגיית כשרות הביטול – נותרה בלב המחלוקת שבין הצדדים.

משמצאתי כי הבקשה, בלאו הכי, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, וכי אין בהכרעה האמורה בתיק המקביל כדי להשפיע על מסקנה זו, אין עוד מקום להותיר את הבקשה תלויה ועומדת, ולעכב את ההכרעה בה. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בתאריך 28.5.2023 שבתי וקבעתי כי על התובעת להודיע אם היא מבקשת למחוק את תביעתה אשר לפנַי, תוך שנשמרת לה אפשרות להגיש תביעה חדשה בכל ערכאה מוסמכת, "עם או בלי תנאים שיקבע בית משפט זה". הובהר המובן מאליו, היינו כי לא אאפשר את תקונה של התביעה רק כדי למחוק אותה בהיעדרה של סמכות ענינית; משמע כי לא שיניתי מעמדתי כי איני רואה מקום להעבירה, בעצמי, לבית-המשפט המחוזי.

...

על החלטתי ביקשה התובעת להשיג לפנֵיה של ערכאת-הערעור הנכבדה.

אני דוחה את הבקשה לתיקונו של כתב-התביעה ולהעברתו לפנֵיה של הערכאה המוסמכת לדון בתביעות, שסכומן גבוה מזה, שבסמכותו הענינית של בית-משפט זה. טעמים לכך בוארו קודם להחלטתי זו והם מבוארים בה עתה בהרחבה, כמפורט לעיל.

בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה את החלטתי זו תשלם התובעת את הסכומים הבאים: לנתבעות 1 ו-3, יחד ולחוד, סך כולל מע"מ של 4,100 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין בגין הגשתה של התייחסות בכתב; לצדי ג', יחד ולחוד, סך כולל מע"מ של 4,100 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין בגין הגשתה של התייחסות בכתב.