העברת מורה יזומה עקב חוסר שביעות רצון מנהל בית הספר

המבקשת עבדה כמורה בבית הספר שלווה בחיפה, ממנו הועברה לבית ספר יזרעאליה, בהעברה יזומה, בנגוד לרצונה ושלא כדין, וכתוצאה מהתנכלות כלפיה של המנהלת שהחליטה בסוף שנת הלימודים 2014, שלא לשבצה כמחנכת כיתה.

...

המבקשת טוענת בערעורה כי לאחר שבמהלך שנת הלימודים 2014, הופצו בגנות המנהלת מכתבים אנונימיים, אשר הביאו ל"מחול שדים" והתנכלות כלפיה, ובין היתר, הפסקת פעילותה כמחנכת כתה, דבר שהסב לה נזק כספי, ובסופו של דבר הביא להעברתה לבית הספר יזרעאליה.

בהתייחסן למאזן הנוחות טוענות המשיבות כי טענה זו נטענה בעלמא וללא הצגת אסמכתאות כלשהן ביחס למצבה הכלכלי של המבקשת ולו מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה, סבור שיש לדחותה בעיקרה, לאמור, דין הבקשה לעיכוב ביצוע של הסך ₪26,000 להידחות.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע החיוב בהוצאות לטובת המדינה – נדחית.

מוסיפה התובעת וטוענת כי ביטוי לרצונה של המנהלת להעבירה מבית הספר, ויהי מה, לאחר שייחסה לה את כתיבת המכתבים האנונימיים, ניתן למצוא בכך שהמנהלת נהגה באותו אופן לגבי מורה אחרת בשם ל'.

בנסיבות אלו, לא היתה חובה לפרט בזימון בכתב לשימוע אצל סיגל, את הסיבות לכך שבכוונת סיגל להעביר את התובעת העברה יזומה בשל חוסר התאמה לאקלים בית הספר (ע"ע (ארצי) 3-231/98 גילבוע – מדינת ישראל, פס' 16 (11.5.1999)).

...

משכך, אנו מקבלים את גרסת המנהלת כי בשיחת ההיכרות שערכה עם התובעת עם כניסתה של המנהלת לתפקיד, הסבירה התובעת כי אינה רוצה לחנך כיתה בשל ניתוח שעברה בכף היד לפני כמה שנים, שיקשה עליה בסידור הכיתה, והזכירה את עברה כמדריכה.

הגענו למסקנה גם כי אין לחייב את המנהלת באחריות כלשהי כלפי התובעת בגין לשון הרע.

לאור כל זאת, אנו דוחים את התביעה על כל הסעדים שנתבעו בה. התובעת פרשה בפני בית הדין יריעה רחבה של טענות.

לאחר שנתנו את דעתנו לכל אלה באנו לכדי מסקנה כי יש לחייב את התובעת לשלם למדינה שכ"ט באי-כוחה של המדינה בסך כולל של 20,000 ש"ח וכן הוצאות בסך כולל של 6,000 ש"ח. כל אלה ישולמו לידי המדינה תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק דין זה לתובעת.

עם זאת הוא מפורט ומסביר, מנקודת המבט של מנהל ביה"ס, את התיפקוד הלקוי של המבקשת במספר תחומים: "ברמת הפרט" - "אין לה היכולת להיתמודד ולעזור לתלמידים בעלי קשיים חברתיים, היתנהגותיים ריגשיים ולימודיים למרות שקיים בבית ספרנו הרבה תלמידים עם קשיים...". "ברמת המערכת" - פורט כי המבקשת לא מסייעת להנהלה ואינה מהוה חלק מצוות הניהול של ביה"ס כפי שמצופה ממנה.

ביה"ד אינו מקבל טענה זו. בסעיפים 25-30 לתצהיר המפקחת מפורטות פגישות שנערכו עם המבקשת במסגרת תהליך ההערכה, וכן מתוארים מקרים מהם למדה המפקחת באופן ישיר על תיפקודה הנמוך של המבקשת הן בפגישות אישיות עימה ובהתמודדותה עם תוכניות עבודה שונות, הן בעת סיור בביה"ס שבו העביר פסיכולוג ביה"ס מפגש עם התלמידים (ולא היועצת), והן בוועדת זכאות ואפיון שבה "תפקדה היועצת בצורה דלה ולא הכירה את התלמידים לעומק, בלטו חוסר שביעות הרצון וחוסר תיפקוד המבקשת בועדה הזו (סעיף 30 לתצהיר המפקחת).

מקל וחומר כשהשארתה של המבקשת בתפקידה יגרום לביה"ד עוד שנה אחת לפחות של תיפקוד נמוך בתחום היועצת, לשירות פחות טוב לתלמידים, למורים, למנהל, ובעקבות כך לחוסר שביעות רצון של כל אלו.

המשיבה הגישה תצהיר מטעם המפקח והוא העיד ונחקר לפני ביה"ד. מתצהירו עולה כי הסיבה להחלטה בדבר העברתה היזומה של המבקשת מביה"ס היא הירידה בתקן ביה"ס שנבעה מהירידה במספר התלמידים בביה"ס. לתצהיר צורפו דוחות מאזן תקן שהעידו על כך. לדברי המפקח הירידה בתקן חיבה ביצוע הפחתה במצבת המורים.

המפקח פעל, כאמור בתצהירו, בהתאם לנוהל העברה יזומה עקב צימצום בתקן ביה"ס, לפיו "ההעברה תנתן לפי הותק המשוקלל של העובדים באותו מיקצוע עודף.. כאשר הראשון להעברה הנו בעל הותק הנמוך ביותר". הותק נקבע לפי שני מרכיבים – הותק הכולל והותק המוסדי (סעיף 11 לתצהיר).

...

אנו דוחים את טענת המבקשת כי בשימוע שבוצע לה נפל פגם וכי הוא נעשה שלא כדין.

סיכום: הבקשה נדחית על כל חלקיה.

המבקשת תשלם הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪ למשיבה תוך 30 ימים.

הטעם לסיום העסקתה, כעולה ממכתב הסיכום, הוא טענות ש"שוקפו" למבקשת בשנתיים החולפות, אך "לא היתה היתקדמות מספקת בתפקודה ובמקצועיותה", כלהלן: "חוסר מקצועיות הבא לידי ביטוי בבניית תוכניות כישורי חיים שאינן מקצועיות ואינן מותאמות לצרכי התלמידים, חוסר יכולת להובלת צוות, חוסר יכולת להדרכת מחנכים ומורים, וחוסר יכולת להובלת תהליכים בחדר המורים. מחנכים בוחרים שלא להעזר בה מאחר ואינם מרגישים את תרומתה המקצועית. שפתה המקצועית דלה והשיח עימה הוא אסוציאטיבי. כמו כן, אינה מדווחת על אירועים חריגים במועד התרחשותם". כמו כן נימסרה למבקשת על ידי מפקח בית הספר מר סאלח זאהר (להלן –מפקח בית הספר), שנכח אף הוא בשימוע, הודעה בכתב יד על גבי טופס מודפס שכותרתו "שימוע לע"ה המועמד להעברה יזומה" לפיה היא תועבר לבית ספר אחר.

עם זאת, בפתח הדיון בבית הדין האיזורי, לאחר שהמשיבה הגישה את תצהירי מפקח הייעוץ, מפקח בית הספר ומנהל בית הספר מר ראמי ארפעאיה (להלן –מנהל בית הספר), מהם ניתן היה להתרשם על חוסר שביעות רצון מתפקודה וממקצועיותה של המבקשת בנגוד גמור לטענה בבקשה לסעדים זמניים, נטען על ידי בא כוחה על פגמים שירדו לשורשו של הליך השימוע בדבר העברתה היזומה, תוך שבאת כוח המדינה מתרעמת על שינוי החזית ומציינת שאין ולו "מילה אחת" בסוגיה בבקשה לסעדים זמניים.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

אף אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה, ואיני נידרש לכך, איני מוצא מקום להתערב בהחלטה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

התובעת ניהלה במשך כ-5 שנים את בית הספר שש שנתי מקיף ט' שבראשון לציון (להלן "בית הספר"), שלאחר מכן הפכה מפקחת ארצית הממונה על תחום בתי הספר העל יסודיים במשרד החינוך; הנתבעת הייתה מורה בבית הספר, הועברה לבית ספר אחר בהליך של העברה יזומה וסיימה את עבודתה במערכת החינוך לפני מספר שנים.

עוד ציינה התובעת לפני מפקחת בית הספר באותו המכתב, שהנתבעת מאיימת באופן שיטתי על תלמידי הכיתות כי תתבע אותם על הוצאת לשון הרע בכל דבר שנאמר שאינו לשביעות רצונה, ומסרבת להפגש עם מפקחת בית הספר או עימה ללא נוכחות עורך דינה.

הנתבעת ניסתה להציג קידום זה על חשבון התלמידים, אולם הדברים הוצגו כססמא חסרת תוכן, משלא מובן מדוע תלמידי בית הספר נפגעו מהקידום המקצועי של התובעת באמצע שנת הלימודים.

...

הנתבעת שוללת את טענות התובעת וגורסת כי דין התביעה להידחות.

דיון לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אשר לאמירות המהוות חיווי דעה, שוכנעתי כי הנתבעת פרסמה את התגובית ללא שנקטה באמצעים הסבירים על מנת להיווכח האם האמור בתגובתה אמת, לרבות פניה מוקדמת לתובעת לשמוע עמדתה (סעיף 16(ב) לחוק), כאשר מטרת הפרסום הייתה פגיעה בתובעת מתוך ניסיון "התחשבנות" עמה בשל העבר שבין הצדדים.

נהפוך הוא, שוכנעתי שהפרסום נועד למטרה יחידה – השמצת התובעת בפני מכריה דווקא, מתוך ניסיון להשיב לתובעת על הפגיעה שחשה הנתבעת במנותק מתפקוד התובעת הנטען ושלא הוכח.