ארוע נוסף שהתרחש בחודש יולי 2017 היה החזרת שתי המחאות על סך של 266 ש"ח ועל סך 1,175 ש"ח וכן הוראת קבע על סך 173 ש"ח כאשר הועברו כספים מחשבונות אחרים לחשבון זה והיתרה אפשרה פירעון ההמחאות ובצוע ההעברה.
ראשית לענין הטענה, כי בחודש אפריל 2016 הופקד סכום מוטעה לחשבון הבנק של הנתבעת באופן שגרם ללקוח של הנתבעת להפסיק לעבוד עם הנתבעת - מדובר בטענה שאינה ברורה, ככל שהופקד סכום גדול מהסכום שצריך היה להיות מופקד, בשוגג - פעל הבנק כשורה שעה שתיקן את הטעות והשיב את הכספים ללקוח.
...
כאשר בחנתי את מכלול הטענות, ולאחר שנתבעת נחקרה על תצהירה, איני סבורה שהוצגה מסכת הגנה מבוססת ויציבה, וכי שוכנעתי, כי הפסקת פרעון ההלוואות הוא תוצאה ישירה של התנהלות של הבנק אשר פעל באופן שאינו תקין.
עם זאת, מאחר שהנתבעת עמדה על כך שהיתרה היתה חיובית במועדים בו נמנע הבנק מלכבד חיובים; וכי היו להם יתרות בחיוב אשר הצדיקו כיבוד התחייבויותיה הגעתי למסקנה, כי אין לחסום את דרכה של המבקשת כליל מלברר את הטענות, וכי יש לאפשר לה להוכיח את הטענות, בהתבסס על ההלכה, כי יש לפתוח את דלתות בית המשפט גם כאשר מוצגת הגנה ברף המינימלי.
תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם".
לאור ניתוח מסכת ההגנה כאמור, והיות וההגנה שהוצגה היא גבולית ביחס לטענות התביעה, החלטתי להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך של 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט עד ליום 24.4.2020.
