העברת זכויות: בנכס ללא תמורה

עניינה של תביעה כספית זו היא בטענת התובעים להטעיה שביצעה הנתבעת כלפיהם במסגרת תשובה לשאילתה מקוונת אותה הגיש התובע 1 בקשר להקניית בעלות ללא תמורה בנכס המנוהל על ידי הנתבעת, ובמחדלה הנטען של הנתבעת מליידע את התובעים בקשר לזכותם האמורה במהלך ביצוע העברת זכויות בנכס אצל הנתבעת במועד מאוחר יותר.

...

לאחר שבחנתי את טענותיהם של בעלי הדין ואת הראיות שהוגשו מטעמם הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

על בסיס נתונים אלו טוען הנאמן כי החייב העביר זכויותיו בנכס ללא תמורה או בתמורה שאינה הולמת וכי היה מצוי בחובות בעת העברת הנכס.

...

סוף דבר לאחר בחינת מכלול הנסיבות, מצאתי כי יש לבטל את ההחלטה בדבר ביטול הפעולה בהסכם הגירושין.

לגופו של עניין, שוכנעתי כי המשיבה הוכיחה כי החייב לא היה חדל פירעון וכי קיבל תמורה בת ערך בגין וויתורו על זכותו בדירה.

על כן, הבקשה לביטול ההענקה נדחית.

על בסיס נתונים אלו טוען הנאמן כי החייב העביר זכויותיו בנכס ללא תמורה או בתמורה שאינה הולמת וכי היה מצוי בחובות בעת העברת הנכס.

...

עמד על כך כב' השופט ר' חיימוביץ, בפש"ר (מחוזי מרכז) 14488-12-16 עו"ד אופיר פדר נ' יוגב ברקוביץ, 02.10.2022, בפסקה 12: "אולם כאשר מדובר בבקשה לביטול הענקה שבוצעה אגב הסכם גירושין שאושר בערכאה שיפוטית יש לנהוג זהירות יתרה, הן מטעמים של כיבוד ערכאות והן משום ששיקולים של בני זוג שמתגרשים מורכבים. זהירות זו מתחייבת במיוחד אם הצדדים התגרשו לפני שבן הזוג החייב נקלע לחובות ולבן הזוג הגרוש אין קשר לחובות מאוחרים אלה". וביישום הכללים בפסקה 25: "כנ"ר והמנהל מיוחד מדגישים כי מבחינה אובייקטיבית החייבת ויתרה על כספים וכי בהענקות לפי סעיף 96(א) לפקודה חייב אינו יכול לוותר על משאבים, גם בתום לב. אכן, מבחינה תיאורטית ניתן היה לדרוש תמורה גבוהה יותר, לפרש את הסכם הממון באופן שונה ולדרוש חלוקת משאבים אחרת, ואפילו לקבל סכום כסף גדול יותר במסגרת הפרשנות המוסכמת. אולם משנמצא כיצד חושבה התמורה בעת הגירושין, וכי על פי הבנת הצדדים את היחסים ביניהם החייבת קיבלה תמורה בת ערך, ומאחר וגם מבחינה אובייקטיבית ניתנה תמורה בת ערך לא נמצא מקום להיעתר לבקשה לביטול הענקה". כמו כן ראה ע"א 5822/16 אורנית שמיר נ' המנהל המיוחד עו"ד ארז חבר, 24.01.2018, אליו הפנה ב"כ החייב בסיכומיו, שם נקבע בס' 18 לפסק דינו של כב' השופט מ' מזוז: "התמונה הכוללת העולה מהעובדות בענייננו אינה מצביעה אפוא על נסיבות שיש בהן כדי לבסס הענקה פסולה או הענקה בכלל. אין מדובר בגירושין פיקטיביים ואף לא בנכס שניתן במתנה, אלא בוויתור הדדי על זכויות במסגרת הסכם גירושין שגרתי, סביר ומאוזן לכאורה. תוכן ההסכם אינו מצביע על רכיב חריג או בלתי סביר או לא מקובל בהסכמי גירושין. כנזכר לעיל, מרכיב הוויתור על זכויות החייב בדירה היה בשווי כלכלי מוגבל, ולכך יש להוסיף שהאישה (המערערת) נטלה על עצמה את חוב המשכנתא, ושזו דירה שנועדה לשמש קורת-גג לאישה ולשלושת ילדיהם הקטינים המשותפים". יחד עם זאת יש להיזהר מיישום פסיקה בפש"ר לאור שינוי החקיקה, שעה שבחוק לא נבחנת שאלת תום ליבו של מקבל ההענקה וכל שעל הנאמן להוכיח הוא כי לא ניתנה תמורה הולמת בנסיבות העניין, רכיב שלילי שנטל הוכחתו לא כבד.

אין די בהצהרת החייב בדיון באישור ההסכם בדבר הכנסתו כדי לגזור ממנה את דמי המזונות הראויים, ושעה שבאותה עת החברות כבר היו בקשיים והחייב בקושי תפקד, נדמה כי לא ניתן לבסס את המזונות הראויים רק על נתון זה. לאור כל האמור לעיל, מכלול הנסיבות מלמדות כי לא ניתנה תמורה הולמת בנסיבות העניין, והחייב והמשיבה לא עמדו בנטל ההוכחה שעבר אליהם ולא הוכיחו כי החייב וויתר על זכויותיו בדירה כנגד תמורה הולמת בנסיבות הגירושין.

סוף דבר לאחר בחינת מכלול הנסיבות, מצאתי כי יש לבטל את הענקת זכויות החייב בדירה, ובמידה והושלמה העברת הזכויות, יש להורות על רישום החייב כבעל מחצית הזכויות בדירה.

לאור מסקנה זו, יגישו החייב והמשיבה תוך 30 ימים הצעתם לפדיון זכויות החייב בדירה, לרבות טענות ביחס לדיור החלוף.

ביום 13/03/03 נעשו מספר פעולות בזו אחר זו: נרשם בלישכת רישום המקרקעין שטר החכירה המעודכן; מלוא הזכויות בנכס הועברו מהמנוחה לחייב; בנק ירושלים חתם על אישור למחיקת הערת משכנתא קודמת בכפוף לרישום המשכנתא החלופית; החייב העביר ללא תמורה את זכויותיו בנכס לרעייתו (ר' שטר העברת זכות שכירות ללא תמורה, נספח 3 לבקשה לביטול הענקה) וכן דף זכויות היסטורי מלשכת רישום המקרקעין נצרת, נספח 5 לבקשה לביטול הענקה) ונרשמה הערת המשכנתא החלופית.

...

בניגוד לנטען על ידי המשיבים והבנק, שטענו שאמו המנוחה של החייב היא זו שהעבירה את זכויותיה בנכס לאשת החייב, שוכנעתי כי הזכויות בנכס הועברו מהמנוחה לחייב וכי החייב הוא שהעבירן לרעייתו – המשיבה – ללא כל תמורה.

כמו כן, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים בענייננו החריגים שבדין, אשר יש בהם כדי לשלול את בטלות ההענקה, קרי כי ההענקה בוצעה לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו (סעיף 96(ג)(3) לפקודה).

על כן, הנני קובע כי עם ביטול ההענקה כאמור, החייב בלבד הוא בעל הזכויות בנכס וכי למשיבה אין כל זכויות בו. משהוכרז החייב כפושט רגל זכויותיו בנכס מוקנות לנאמן.

על כן, הנני קובע כי ככל שהנאמן ימכור את הנכס, יהא הנאמן זכאי לתמורה נטו שתיוותר ממכירת הנכס לאחר תשלום חוב המשכנתא לבנק.

בשנת 2011, הרשות ובהתאם לתעודת שיחרור של האנ"נ, הועברו הזכויות בנכס ללא תמורה לבעליו המקוריים.

...

בעיניי, מדובר במסקנה מרחיקת לכת אשר ממילא אין לה עיגון בחוק.

סבורני כי אותו דין שחל שם חל גם בענייננו.

תוצאה התביעה נדחית.