העברת דירה לפני קבלת תשלום מלא

הנתבעים היתעניינו בנכס מסוים ובשל הלחץ אשר הפעיל עליהם התובע, העבירו לו את פרטי הדירה על אף שטרם קיבלו החלטה אם ברצונם לרכוש את הנכס, אז גם התברר לנתבעים שאמו של התובע שהנה עורך דין במקצועה אמורה לייצג אותם בעיסקה על אף שהנתבעים כלל לא הכירו אותה וסברו שהתובע הוא זה שייצג אותם גם כעורך דין.

התובע מסר להם שעותק מההסכם יימסר להם לאחר תשלום מלוא שכר הטירחה.

בנסיבות אלו, הרי שמשעה שהנתבעים פנו אל התובע בבקשה לקבל שירות בגין נכס אחר, היה מצופה ממנו לוודא באמצעות החתמתם על הסכם נוסף, כי השרות הנוסף יינתן בתשלום, קל וחומר, מקום בו מדובר בסוג השרות המקושר, מטבע הדברים לעסקה אחת כשמהותו היא קבלת משכנתא אחת בגין נכס אחד.

...

לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 5,020 ₪ בהתאם לקבוע בהסכם ההתקשרות.

אי לכך, דרישת התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה נדחית.

סוף דבר, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 5,020 ₪.

הנתבע, במקום להגיש בקשה כזו, הגיש בקשה לסילוק התביעה כולה על הסף בשל טענתו כי התגלה מכתב התשובה כי התובע שיקר בכתב התביעה כשטען שמלוא התמורה עבור הדירה שולמה על ידו ביולי 2014 ועלה מכתב התשובה כי אין זה כך. הנתבע סבר כי די בשקר זה כדי להוביל לסילוק התביעה על הסף וממילא אם התמורה שולמה רק בשנת 2015, לא ניתן לקבל טענה כי הנתבע התרשל כשלא ביצע העברת זכויות ביולי 2014, שעה שהייתה זו אף רשלנות מצדו אילו העביר את הזכויות לפני תשלום מלוא התמורה.

...

התובע בתגובתו טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר והוגשה בחוסר תום לב ובניגוד לסדרי הדין, כי כל מה שנטען בתצהירו היה כלול בכתב התשובה אשר כלול בכתבי הטענות התוחמים את גדר המחלוקת וכן מתייחס לטענות בדבר הרחבת חזית לגופן.

לגופו של עניין אני סבורה כי אכן כתב התשובה הוא חלק מכתבי הטענות התוחמים את גדר המחלוקת בין הצדדים ועל כן מה שכלול בכתב התשובה אינו בגדר הרחבת חזית אם נטען בתצהיר.

מכל טענות הנתבע, אני סבורה כי הטענה העיקרית לגביה אפשר שכתב התשובה שהגיש התובע חרג מכללים אלה היא לעניין מועד השלמת תשלום יתרת התמורה על ידי התובע.

הנתבע אינו חולק על כך שהרחבות החזית אליהן הוא מתייחס בבקשתו, נטענו בכתב התשובה ועל כן דין בקשתו למחיקת סעיפים מתצהיר התובע להידחות וכך אני מורה.

בנוסף, הנתבעות הפנו לסעיף 20.2 להסכם, לפיו מותר להן למסור את הדירה טרם קבלת טופס 4.

בסעיף 8יט לנספח השינויים נקבע, כי "המוכרת תימסור את הדירה לאחר שהוצא בגינה ובגין הבניין בו היא מצויה טופס 4 (טופס איכלוס), ומכתב החרגה בכפוף לכך שהרוכש שילם את מלוא התמורה לחשבון הלווי". לשון אחרת, הצדדים הסכימו במפורש שמסירת הדירה תעשה רק לאחר שניתן טופס 4 לדירה ולבניין בכללותו.

עם זאת, הוא הוסיף, כי "בסדר. קודם כל לא ביקשתי את זה, זה העבירו לכל אחד. אז זה היה כמו לחץ היה - אתה מבסוט? אתה רוצה שזה יהיה הדירה שלך? אז אם יש לך איזה טענות מיוחדות? כי זה היה חודש אחרי, שנכנסנו, ... אני חתמתי, אני מסכים, כי כל אחד חותם, כי היה בלחץ גם כן, תחתום שהכל בסדר, זה יהיה הדירה שלך..." (עמ' 39, שורות 17 - 27 לפרוטוקול).

לא מצאתי לסטות מקביעת המומחה לזר בנושא זה. מוטל על התובעת לפצות את התובעים בגין ליקויי הבניה בדירה ותיקוני צבע מקומיים, אולם התובעים אינם זכאים לשפוץ כללי ושדרוג מראה הדירה, שנים לאחר שקיבלו את החזקה בה. אני דוחה את דרישת התובעים בעיניין זה. עלות חיבור למונה חשמל התובעים טענו, כי בעוד שהם נאלצו לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪ בגין חיבור חשמל, אישרה הנתבעת בהליך אחר (ת.א. (שלום-חיפה) 21483-06-14 מיכאל גרשקוביץ נגד נאות חן הגורן בע"מ (06.12.2017)), כי גבתה מהדיירים סך של 570 ₪ בלבד בגין חיבור לחשמל.

...

עלות תיקון הליקויים שנמצאו בסופו של דבר על ידי המומחה לזר, לרבות התיקון שאושר על ידי כמפורט לעיל, נמוכה בשיעור ניכר מזו שנטענה על ידי התובעים, בחוות דעת בן עזרא.

סיכום סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. סך של 25,146 ₪ בגין ליקוי הבניה בדירה.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים, באמצעות ב"כ, מחצית מהוצאותיהם בגין אגרות התביעה, מחצית שכ"ט המומחים מטעמם, בשערוך, ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

בסעיף 26.6 לחוזה עם נלסון נקבע כי סכום יתרת התמורה ישולם 14 ימים לפני מועד המסירה וכתנאי למסירת הדירה לידי המזמין.

מסקנה זו גם מתיישבת עם העובדה שההתחייבות נחתמה בשלב בו עדיין לא נימסרה הדירה- כך שברור כי לפני השלמת הבניה והמסירה אין בכלל זכות לקבל כספים.

במועד זה העבירו הנתבעים את החזקה להסופר בדירה AS IS .

הם קיבלו את מלוא הסכום ממשפחת הסופר עבור מכירת הדירה.

...

יתרת הסעדים הנתבעים על ידי התובעת נדחים בזאת.

טענת הנתבעים לקיזוז נדחית במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בסך של 8,000 ₪ .

הנתבעים טוענים שהדבר לא היה ידוע להם וכי התובעים רכשו את הדירה As Is, וכי הנתבעים אינם צריכים לפצות את התובעים בגין כך. באשר ליתר ההפרות היסודיות שהתובעים טוענים להם טוענים הנתבעים כי מדובר בעניינים לא מהותיים, שהסתדרו, וכי אף לתובעים תרומה לכך שהתעכבו, ומכל מקום מדובר בעניינים שאינם מצדיקים את הפצוי המוסכם שהתובעים עותרים לו. עיקר טענות התובעים בכתב התביעה נטען כי התובעים עמדו בהתחייבותם עפ"י החוזה ושילמו את מלוא התמורה עבור הדירה והחזקה המשפטית הועברה אליהם כדין.

בכתב ההגנה (בסעיף 12) טוענים הנתבעים כי הם מכחישים את טענת התובעים בדבר דמי שכירות וכי "בין הצדדים הוסכם שדמי השכירות מד (כך במקור – ר.פ.א) ישולמו למוכרים עד תום תקופת השכירות". גם בתצהיר אלגרה נכתב בסעיף 9 ו- 10: "כפי שמציין התובע בעדותו, בינו לבינינו אכן היה סיכום כי דמי השכירות בעבור הדירה אשר יועברו לתובעים עד תום תקופת השכירות. מסיבה זו סורבה דרישתו של התובע לקבלת דמי השכירות לפני תום מועד תקופת השכירות". אין ממש בפרשנות זו של הנתבעים כאילו היה עליהם להעביר את דמי השכירות ממועד מסירת החזקה ועד לתום תקופת הסכם השכירות בתום תקופת השכירות.

...

בנסיבות אלו אני סבורה כי בנוסף לפיצוי המוסכם בסך של 90,000 ₪ יש לפסוק לזכות התובעים את דמי השכירות שהנתבעים שלשלו לכיסם ולא העבירו לתובעים, חלף הפיצוי המוסכם הנפרד שנקבע עבור האיחור במסירת החזקה שהנתבעים אחרו תוך שעשו מכך רווח על גבם של התובעים.

סוף דבר הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעים פיצוי מוסכם בסך 90,000 ₪ וכן את סכום דמי השכירות שהגיע לתובעים בסך 22,331 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (3.2.19) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעים הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעים ועד למועד התשלום ע"י הנתבעים וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.