העברת דיון מערכאה ארצית לאזורית

על כן, גם אם ההעברה נעשתה בטעות - לבית הדין סמכות לידון בעיניין לפי הכלל "לא יעבירנו עוד"; למעשה המבקש מבקש מאת בית הדין לשמש מעין ערכאת ערעור על החלטת בית משפט השלום; אין לסבך את ההליך על ידי פיצול התביעה והשבת חלק ממנה כעת חזרה לבית משפט השלום דבר העלול לגרום גם להכרעות עובדתיות סותרות ולטלטל את התובע בין ערכאות שונות; בית הדין מוסמך לעסוק במקרה המתאים גם בהיבטים הנזיקיים של תובענה שהרקע שלה ביחסי עובד ומעביד; העילה הנזיקית אך נלווית לעילות האחרות שהן העיקריות בנסיבות העניין ויכול להתקיים הכלל בדבר "אגב גררא". דיון והכרעה יוקדם ויצוין כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להיתקבל ברובה, כמפורט להלן.

סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע, כי לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון: "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". סמכותו של בית הדין לעבודה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: זהות הצדדים (עובד ומעסיק) ומהות העילה (יחסי עובד-מעסיק).

לא נעלם מעיני בית הדין כי על פניו הטענות נובעות מיחסי העבודה וסיומם וכי חלק מהטענות עליהן עילת הרשלנות נסמכת הן, הלכה למעשה, טענות להפרת התחייבויות חוזיות, בין במפורש ובין מכללא, כלפי התובע - בכלל זה הטענה כי הבנק "הפר את ההבטחות שנתן לתובע בעצמו ולפיהם עם סיום תפקידו של התובע בנציגות, יפעל למחיקת שמו של התובע כנציג רישמי רשום" (סעיף 30.6 לכתב התביעה) וכן כי הבנק "לא פעל כפי שמעביד סביר וזהיר היה פועל בנסיבות העניין כלפי עובדו". אולם, טענות חוזיות אלו ממילא מצויות בסמכות בית הדין משעה שהתובע טען גם בכתב התביעה להפרת הסכם והפרת חובת הנאמנות של מעסיק כלפי עובדו (סעיף 28 לכתב התביעה) והן עומדות לו. לא כן טענות שעניינן טענות מכוח עוולת הרשלנות - שאינן בסמכות בית הדין לעבודה (ר' לעניין זה פסק דין רוחם, סעיפים 60 - 64; כמו כן ר' ע"ע (ארצי) 687/05 אלי גור נ' מכתשים - מפעלים כימיים בע"מ (15.11.16)(פורסם במאגרים אלקטרוניים) (סעיפים 2 - 4 לפסק דינו של כב' הנשיא בדימוס אדלר)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה מטעם הנתבע ובתגובה מטעם התובע, להלן החלטתי : בפניי בקשה מטעם בנק דיסקונט לישראל בע"מ לדחות על הסף את ראש הנזק שעילתו בעוולת הרשלנות בכתב התביעה שהוגש כנגדו, זאת לטענתו, משום שעילה זו אינה בגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה.

משכך, טענת קיסר בעניין תחולת הכלל כאמור, נדחית.

למותר לציין כי בית הדין מודע לקשיים שעלול לעורר פיצול הדיון, כמו גם חשש מהכרעות סותרות משמדובר על פניו באותה תשתית עובדתית, אולם משעה שאין מוקנית לבית הדין סמכות עניינית בגין עילות נזיקיות (להוציא החריגים כאמור), אין מנוס מכך.

אשר על כן, משעה שבית הדין אינו מוסמך לדון בעילות נזיקיות, אני מורה על מחיקת טענת הרשלנות כך שסעיפים 30 - 32 לכתב התביעה יימחקו, להוציא טענת המשיב לעניין עוגמת נפש והסעד הכספי הנובע מכך (כאמור בסעיף 32 לכתב התביעה) .

משקבלתי את הבקשה ברובה, אני קובעת כי המשיב ישלם הוצאות המבקש בסך של 2,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום.

בסיום הדיון ניתנה החלטה, בזו הלשון: "1. בהתאם לסעיף 51ה' לחוק העונשין, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בבר"ע 33531-07-12 ובהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, אין לבית הדין לעבודה סמכות לידון בהליך הנוכחי בשל העדר יחסי עובד ומעסיק בין עובד בעבודות שירות למי שבשבילו או באמצעותו הוא מבצע את השרות.

כלומר, בהתאם לתקנה זו אם לבית הדין אין סמכות לידון בתובענה כלשהיא עליו להורות על דחיית התביעה על הסף ובמקרים שנראה לבית הדין שיש להעביר את התובענה לערכאה מוסמכת בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט, ניתן להורות כן. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי לבית הדין האיזורי סמכות ייחודית לידון "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". כלומר, בהתאם לאמור בסעיף זה לבית הדין סמכות עניינית לידון בתביעה שבה הצדדים הם עובד ומעסיקו ועילת התביעה נוגעת ליחסי העבודה ביניהם, למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין.

...

סוף דבר הבקשה לסילוק התובענה והבקשה לאישור על הסף – מתקבלת.

לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בהליך זה ולכן בהתאם לתקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה, אנו מורים על דחיית התביעה והבקשה לאישור על הסף.

בנסיבות העניין, לא מצאנו שיש לעשות צו להוצאות.

מעיון בהחלטה עולה כי כבוד נשיא בית הדין הארצי (כתוארו אז), השופט פליטמן ערך הבחנה בין בקשה שעניינה חוסר סמכות מקומית, אשר תדון בבית הדין שאליו הוגשה הבקשה, לבין החלטה להעביר מקום דיון בהליך, שהוגש לבית הדין המוסמך, ותדון על ידי נשיא בית הדיון הארצי לעבודה, בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה.

בהחלטה זו ציין כבוד הנשיא כי בנסיבות שבהן בית הדין האיזורי שאליו הוגש ההליך נעדר סמכות מקומית, עליו לקבוע אם ההליך יועבר לערכאה המוסמכת.

...

עוד הפנו הנתבעות להחלטת כבוד הנשיא, השופט אייל אברהמי בסע"ש 31998-02-16 פלונית נ' מדינת ישראל לפיה גם בתביעות נגד המדינה נדרשות זיקות גיאוגרפיות מסוימות, ואין לאפשר לתובע להגיש את התביעה לכל בית דין שיחפוץ לפי שיקול דעתו.

נוכח כל האמור לעיל, הגם שמדובר בתביעה כנגד המדינה, אין לבית הדין בירושלים סמכות מקומית לדון בהליך.

נוכח כל האמור לעיל, לבית הדין בירושלים אין סמכות מקומית לדון בהליך.

" קרי, בהתאם לסעיף זה, ככל שימצא כי הסמכות העניינית לידון בבקשה ובתובענה אינן של בית משפט זה אלא ערכאה אחרת וביתר דיון – בית הדין האיזורי לעבודה, הרי שאז ניתן לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 79 ולהורות על העברת הדיון לערכאה המוסמכת.

כמו כן, נקבע כי "אופיים הבטוחי של ההסדרים הפנסיוניים, אינו גורע מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לידון בתובענות שעילתן ביחסים הנובעים מאותם הסדרים, לאור תכליתם ומטרתם, אשר ביטוי לה נמצא בסעיף 24(א)(3) לחוק." לעומת זאת, החריג בית הדין הארצי לעבודה מפורשות את הדיון בעילות נזיקיות מסמכותו העניינית וזאת, למעט העילות הנזיקיות הקבועות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק.

...

עוד הוסיף כבוד השופט רובינשטיין וקבע כי: "סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו" (שם, בפסקה ל"ג).

סוף דבר; בקשת המחיקה נדחית בזאת.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

ב"כ המשיבים 1-17, שמייצג את יו"ר הועד הארצי באירגון המנהלים בבנק לאומי, הועד הארצי, וחלק מהוועדים האיזוריים של האירגון טען, שהסמכות העניינית לידון בתובענה נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה במחוז ת"א. לעמדה זו הצטרפה ב"כ המשיבים 18-19, המייצגת את הסתדרות המעוף ואת האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

התובענה הועברה לדיון בפניי כשופט תורן בפגרה.

עניינים בעלי אופי חוקתי אינם ניתנים להיות מוכרעים בבוררות, ולענייננו לא ניתן לידון בעניינים אלה בערכאת הבוררות של רשות השיפוט בהסתדרות אלא בערכאה שיפוטית.

...

"סבורני שצדק חברי הנכבד כאשר נתן למילים "הקשורות בחברות" [בסעיף 24[א][4] לחוק בית הדין לעבודה –י.ג].